נעלמו לנו: סנאפצ'ט, המהפכה הראשונה שדור האינטרנט מחמיץ

1. מתחילים לפספס. בסוף השבוע הזה אחגוג 28 שנים. לא מעט מהשנים האלה, במצטבר, העברתי מול מסך המחשב או הסמארטפון, וזו הדרך שבה התעצב חלק לא קטן מחיי. אחרי הכל, אני חלק מדור האינטרנט: הכרנו כילדים את הפלא הטכנולוגי החדש הזה, גדלים על צלילי החיבור המוזרים וגולשים במהירות שהיום נראית מגוחכת. ועכשיו, לראשונה, אנחנו מפספסים מהפכה תקשורתית־דיגיטלית. אנחנו מפספסים את סנאפצ'ט.

2. צמיחה צעירה. הערכות מהחודשים האחרונים גורסות שסנאפצ'ט היא הרשת החברתית הצומחת ביותר כיום. יותר מאינסטגרם, שלא לדבר על פייסבוק או טוויטר. ולצמיחה הזאת, לפי האתר Statista, אחראים אנשים צעירים מאוד: יותר ממחצית המשתמשים מעל גיל 16 לא חצו את קו ה-24, וזה עוד בלי לבדוק את גילי היסודי והחטיבה שגם בקרבם סנאפצ'ט מתחזקת. מעל גיל 35, לעומת זאת, היא כמעט לא קיימת.

3. היינו שם. ובאמצע ישנו הדור שלי, שמסתכל על ההצלחה של סנאפצ'ט וחושב "וואו, אנחנו מזדקנים". הרי היינו שם כש-ICQ והמסנג'ר חיברו אותנו לחברים ולזרים, כש-IRC הביאה את בשורת הצ'ט ההמוני, כשהפורומים של 4chan ורדיט הולידו ממים והטרלות, כשהבלוגים פרחו, כשפייסבוק הפכה לאימפריה, כשטוויטר ואינסטגרם שכללו את המדיה החברתית. אפילו את סיקרט הבנו. ועכשיו אנחנו כבר לא מבינים כלום.

4. יותר מדי רעש. זה מתחיל בממשק. מארק צוקרברג ניצח את מייספייס, בין היתר, בעזרת ממשק נקי ומינימליסטי. כחול, פשוט ונוח, שכל אחד יכול להבין. טוויטר, ווטסאפ, טלגרם, אינסטגרם - כולן שומרות על הגישה הזאת. סנאפצ'ט, מצדה, לא חוסכת בצבעים. היא מפעילה את מצלמת הסלפי כברירת מחדל, ואז מעודדת את המשתמש לקשקש על תמונתו. וזה נראה פתאום כמעט אפילפטי. תנמיכו את הרעש הזה.

5. מעט מדי נוסטלגיה. אבל המהות היא זו שמטרידה באמת. הרי כל הרעיון של סנאפצ'ט הוא שהתמונות שנשלחות דרכה נעלמות אחרי כמה שניות. כן, זה נהדר לסקסטינג, אבל מה יעשו התיכוניסטים של היום בעוד עשור או שניים? לא יהיו להם יומנים, או בלוגים, או שיחות ב-ICQ לחזור אליהם ולהתרפק על העבר. הכל זמני ונעלם. מה יעשה הדור המתקדם הנוכחי בלי קצת נוסטלגיה, שתנחם אותו כשהוא יהיה זה שנשאר מאחור?