אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הפועל הרומני שלא ידע שהוא בעצם עוקץ בנקים צילום: מוטי קמחי

הפועל הרומני שלא ידע שהוא בעצם עוקץ בנקים

לאוסף ההליכים של פושטת הרגל רחל סופר מצטרף פסק דין שמתאר כיצד גנבה זהות מעובד זר כדי לעקוץ בנקים זרים. השופטת אף ביקרה את הנאמן עו"ד איתן ארז על שלא ניסה לקשר בין סופר לחברת הקש שיצרה

27.03.2016, 09:38 | משה גורלי

עלילותיה של אשת העסקים פושטת הרגל רחל סופר נפרסות על פני מאות הליכים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. החל מ־2003 מתנהלים בעניינה הליכים משפטיים סבוכים: ב־2009 הוצא נגדה צו כינוס נכסים, בדצמבר 2011 היא הוכרזה כפושטת רגל, ב־2013 ניהלה השופטת בדימ' ורדה אלשייך דיון משפטי כפוי בביתה הפרטי ובשבוע שעבר הצטרף לאוסף סיפור פלילי פנטסטי.

בפסק הדין של השופטת מיכל אגמון־גונן מובא סיפור על גניבת זהות של פועל רומני בשם וסילי טברצ'ה במטרה לפתוח חשבון של חברת קש בשם קלנפורט. באמצעות החברה עקצה סופר שני בנקים בינלאומיים. ולא רק חברת קש ו"רומני קש" מככבים בסיפור הזה, אלא עוד דמויות שהשופטת כינתה "תיאטרון בובות דמיוני" בציטוט ששאלה מהקולגה ורדה אלשיך.

בסיפור המדהים הזה חוטפים מאגמון־גונן גם עורכי הדין של סופר וגם הנאמן לנכסי פושטת הרגל, עו"ד איתן ארז, שביקש להשיב 4.8 מיליון שקל לקופת פשיטת הרגל. מדובר בכספים שאגמון־גונן עצמה פסקה בפסק דין קודם לשני הבנקים הזרים, סיטי בנק והימליה בנק, לאחר שנקבע כי נפלו קורבן למעשי מרמה של סופר באמצעות קלנפורט. בשבוע שעבר מונה ארז לנאמן של קבוצת ענבל אור

רחל סופר. 2003, צילום: מוטי קמחי רחל סופר. 2003 | צילום: מוטי קמחי רחל סופר. 2003, צילום: מוטי קמחי

השופטת נדרשה לשתי סוגיות: להרמת המסך ולזהות שבין קלנפורט לבין סופר; ולשאלה האם ניתן לדרוש מהבנקים הזרים להשיב לארז ולקופת פשיטת הרגל את הסכום שקיבלו.

עבדה גם על דיסקונט

קלנפורט היא חברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים. חשבון הבנק שלה בבנק דיסקונט בישראל נפתח בנובמבר 2000 בידי וסילי טברצ'ה, אזרח רומני שהוא מורשה החתימה היחיד בקלנפורט ונציגה היחיד בארץ. "הוצג בפניי צילום דרכונו של בעל החשבון", כותבת אגמון־גונן. "התמונה בדרכון לא רק שאינה דומה לתמונתו של מר טברצ'ה, היא גם זהה לחלוטין לתמונת בעלה של החייבת". בדיון טענה סופר שבבנק דווקא הכירו את בעלה, אמירה שהחמירה התייחסות השופטת, והפעם לבנק: "במקרה כזה היה הבנק מיטיב לעשות לו היה מבצע בדק בית".

טברצ'ה העיד במשפט ואגמון אכן השתכנעה כי השימוש בזהותו נעשה ללא ידיעתו. המסקנה שלה היא כי גנבי הזהות הם החייבת סופר, בעלה ושני בניה, שהיו המוציאים והמביאים בקלנפורט. השופטת סיכמה את הפרשה כ"עבירה פלילית אשר די בה לכאורה לגזור על האחראים עונש מאסר".

מלבד טברצ'ה היה לקלנפורט בעל תפקיד נוסף — בעל המניות היחיד צ'נדרה פרקש. השופטת התרשמה כי הפעם לא מדובר בגניבת זהות, אלא בבריאת זהות. על כן התשובה לשאלת הרמת המסך ברורה: "החייבת היא בעלת השליטה והרוח החיה בקלנפורט".

הנאמן מתכוון לערער

המסקנה כי סופר היא בעלת השליטה בקלנפורט לא הועילה לנאמן ארז להחזיר את הכספים ששילמה חברת הקש לבנקים, אפילו כשלבקשה הצטרף הכנ"ר שסבר שיש לחייב אותם להשיב מחצית מהסכומים שגבו בשעתו, שאם לא כן, הדבר הוא העדפת נושים.

בסופו של דבר דחתה אגמון־גונן את בקשות הנאמן והכנ"ר. "טענת הנאמן להעדפת נושים מלאכותית, שהרי את הכספים שנתפסו והועברו לבנקים גזלה מהם החייבת", כותבת אגמון ומבקרת את הנאמן ארז על שהיה מודע לסכסוך ולתביעות בין הבנקים לקלנפורט ו"לא נקט כל הליך שמכוחו ניתן היה לייחס את נכסיה של קלנפורט לחייבת". עם זאת, הנאמן לא יוותר, ובכוונתו לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות