אמנות שמכה בבטן הרכה

"כשאני מתאגרף אני לא רואה ולא שומע כלום. זה רק אני ושקי האגרוף", אומר האמן והמתאגרף זילרד גספר (Szilard Gaspar), שמצא דרך יוצאת דופן לשלב בין שני העיסוקים שלו: פיסול בחימר תוך כדי אגרוף.

עד לפני כמה שנים הוא פעל בשני מישורים במקביל: מצד אחד פיתח קריירה מקצועית באגרוף שבה הוא מייצג את רומניה בתחרויות בינלאומיות, ומצד שני פיתח קריירה אמנותית כפסל וצייר. "אבא שלי היה מתאגרף וכך התחלתי גם אני", הוא מספר באנגלית מקרטעת. "בגיל 13 התחלתי להתחרות כמקצוען. בתיכון כבר למדתי במקביל במגמת אמנות אבל מעולם לא שילבתי בין השניים, פשוט כי לא חשבתי שיש דרך לעשות את זה".

ואיך בכל זאת הגיע השילוב?

"כשלמדתי באוניברסיטה הגיע זוג כפפות אגרוף חדשות דווקא לסטודיו שבו עבדתי על עבודות הפיסול, והחלטתי לנסות ולראות מה קורה כשאני משתמש בהן כדי להכות בחומר".

מאז הופיע גספר (25) עם מיצג שיצר יותר מ־15 פעם ברחבי העולם. בשבוע הבא, במסגרת יריד האמנות צבע טרי (9–5 באפריל), יוכל גם הקהל הישראלי לצפות במחזה, שבמהלכו הוא "מתאגרף" בשקי החימר במשך 15–20 דקות.

 

חימר אכזר

"האגרוף בשקי החומר שווה מבחינתנו לאגרוף בכל יריב חי בזירה", הוא מספר, "ולוקח לי להתכונן לכל מופע כזה יום שלם שבו אני עובד על עצמי מבחינה פיזית ומנטלית. על כן אני גם לא יכול לקיים יותר ממופע אחד ביום".

אז בעצם הכל מתוכנן מראש?

"לא. אני לא מתכנן אילו צורות ייווצרו, ובכל פעם נוצר משהו אחר. התנועה שונה בכל פעם כמו שכל יריב הוא שונה. מתאגרפים מקצועיים לומדים מילדות שעליהם להתייחס לשק האגרוף כאל יריב חי, וזה מה שאני עושה עם שקי החומר. אני רק מתאגרף, לא חושב על שום דבר אחר. זה מעט דומה לז'אנר של 'ציורי פעולה' (סגנון הציור שפיתח ג'קסון פולוק), שגם אותם אני יוצר באמצעות שילוב עם שקי אגרוף. אני עוטף את השקים בניירות, שם צבע על כפפות האגרוף ומשחרר את האנרגיה של הצבע לתוך הנייר, כך נוצרות טקסטורות שונות".

 

יש גם ממד של ניסיון לנצח את היריב כשמתאגרפים מול שק חומר?

"כן. הניצחון חשוב גם פה. וגם הקהל שצופה בפרפורמנס הוא חלק מהעניין. הקהל לוקח חלק ביצירה - אני מקבל בכל פעם אנרגיות שונות מהצופים. כך שיש להם השפעה גם על התהליך עצמו וגם על התוצאה".

ומהי באמת התוצאה? האם לשקי החימר יש חיים לאחר המופע?

"כן. בתום המופע אני שופך עליהם חומר שמייצב את הצורה שנוצרה תוך כדי האגרוף והופך את החומר לחזק יותר. בשלב הזה הם בעצם הופכים לאובייקטים פיסוליים, שאותם אני מציג בתערוכות שונות".

מה לגבי העתיד? אתה רואה את עצמך יותר כאמן או יותר כמתאגרף מקצועי?

"אמשיך לעשות את שניהם. כרגע אני מחלים מפציעה, אז להתאגרף בתחרויות אני לא יכול אבל כל עוד אוכל להמשיך ולהילחם - אמשיך. לא מעט שואלים אותי מה אני יותר, אמן או מתאגרף, אבל אלה שני עיסוקים שמגדירים אותי באותה המידה. היום אני במצב שבו אני לא יכול להפריד ביניהם".

המופע יתקיים במסגרת התערוכה "Tilted", תערוכה שבמרכזה יעמדו שלושה אמנים בינלאומיים - ניסיון ראשון להציג כזו במסגרת היריד הוותיק.

 

מקומיות בינלאומית

"תמיד היו לנו נגיעות בינלאומיות ותמיד ניסינו לעשות יותר בתחום הזה", אומרת יפעת גוריון, שייסדה ומנהלת את היריד עם שותפתה שרון טילינגר, וגם אצרה את התערוכה המדוברת, "ההצגה של אמנים בינלאומיים נתקלת בקשיים מעצם היותנו מי שאנחנו, וגם אם לפעמים יש רצון - לא תמיד יש יכולת לוגיסטית לעשות את זה".

אז למה יש צורך להציג גם אמנות בינלאומית? אפשר בעצם לראות כזו בשוטף במוזיאונים, למשל.

"זה בדיוק העניין. רוב הקהל שמגיע ליריד הוא לא כזה שפוקד את המוזיאונים והגלריות בשוטף. כך הוא יכול לקבל מאיתנו הצצה למה שקורה בעולם, ואולי זה יגרום לו ללכת יותר. אנחנו מרגישות שזה חלק מהתפקיד שלנו. צבע טרי לא נוצר כיריד לאמנות ישראלית אלא כיריד לאמנות בישראל, גם חלק מהגלריות הציגו במהלך השנים אמנים בינלאומיים. חממת האמנים העצמאיים היא אכן כולה ישראלית, אבל יש בנו רצון לפרוץ את המקום הזה, וזה גם די ברור מדוע צריך לפרוץ אותו: האמנות הישראלית צריכה היום לבוא בקונטקסט של אמנות גלובלית. גם נותן החסות הראשי שלנו בירידים האחרונים, UBS, הוא נותן החסות הראשי של יריד ארט בזל (יריד האמנות החשוב בעולם). אנחנו מנסות כל הזמן להיות בסטנדרט הזה, לפרוץ את הגבולות".

פרטים: ימים שלישי־חמישי בשעה 19:00 וימים שישי־שבת בשעה 12:00, במסגרת יריד צבע טרי 8, יריד המזרח נמל תל אביב. 45 שקל.