הכישלון בבג"ץ הגז יכול להיות האות להקדמת הבחירות

הדבר האחרון שראש הממשלה בנימין נתניהו היה צריך עכשיו זה את פסיקת בג״ץ נגד מתווה הגז. האחרון. אחרי שהפך במו ידיו את הסיפור לאישי - הוא מתעקש להזיז הצידה את אריה דרעי, הופך להיות בעצמו שר הכלכלה, מתעקש להפעיל את סעיף 52, מגיע לכנסת לוועדת הכלכלה למופע שלם, לאחר מכן מגיע בגופו לדיון בבג״ץ בניגוד למקובל לשלוח תצהיר כתוב, ומתעקש בסופו של דבר שלא לחוקק את פסקת היציבות כפי שהציע בג״ץ, וגם התעקש שלא לזוז במילימטר מהמתווה ולא לחזור לחברות הגז ולהגיד להן שהמתווה כולו בסכנה - הכישלון הוא כל כולו שלו. כמו בפוקר, זה היה הימור על כל הצ׳יפים. אם היה זוכה, היה זוכה בכל הקופה. אבל ברגע שהפסיד, אין שום דרך לבנות את ההון הפוליטי הזה מחדש.

פסיקת בג״ץ תפסה את נתניהו בעיתוי לא נוח מבחינה פוליטית גם ככה. זה נכון שמושב החורף של הכנסת עומד להסתיים השבוע ונתניהו יקבל קצת שקט, אבל הוא יוצא מהמושב הזה כשהקואליציה שלו מתוחה ומפולגת. ענייני דת ומדינה, ענייני מוסר וביטחון, וכעת גם הגז. אין לו שום תוכנית מגירה, רק ביטחון עצמי מופרז שהתברר כחסר כיסוי.

כשהוא יחזור לכנסת לאחר הפסח, המבחן הפוליטי והכלכלי הגדול ביותר שנתניהו יצטרך לצלוח יהיה תקציב המדינה. ובפרט, האם תקציב המדינה יהיה דו שנתי או חד שנתי. שר האוצר משה כחלון מעוניין בתקציב חד שנתי, כי הוא מבין שתקציב דו שנתי מעניק לנתניהו יציבות פוליטית עד אמצע 2019, וזה הדבר האחרון שכחלון מעוניין לתת לו.

עד היום, לכחלון לא היתה מי יודע מה ברירה, כי הוא התחייב לתקציב הדו שנתי כבר בהסכם הקואליציוניים. אחרי פסיקת בג״ץ, העסק נראה אחרת, כי הדימוי הפוליטי של נתניהו השתנה מהקצה אל הקצה. לא עוד נתניהו שמשיג כל מה שהוא רוצה ומסיר בנונשלנטיות כל מחסום פוליטי שעומד בדרכו. מעכשיו זהו נתניהו שהימר על הכל והלך עד הסוף רק בשביל להפסיד בבג״ץ.

כחלון, כמו יתר הפוליטיקאים בתוך הכנסת ומחוצה לה, מריחים כעת דם. הם רואים את נתניהו פצוע, הם מבינים שהוא יצטרך לשלם מחיר פוליטי גדול מאוד, והם יחפשו אותו בפינה. הפינה הזו יכולה להגיע מיד לאחר הפסח, בכל מה שקשור לתקציב. ואם גם בענייני התקציב נתניהו יספוג מהלומה, או שיבין שהוא לא הולך לקבל משר האוצר שלו את חפצו, האות להקדמת הבחירות ולפירוק הממשלה יינתן באופן רשמי.