איך ייראה היום שאחרי בג"ץ הגז

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להסיר את המכשולים מדרכו של מתווה הגז כפי שהבטיח אחרי שהעביר אותו באופן סימבולי בכנסת. ההחלטה הדרמטית של בג״ץ מאתמול מחזירה את המתווה לשולחן השרטוטים, וליתר דיוק לשולחן הכנסת - בדיוק המקום שנתניהו מעוניין להתרחק ממנו ככל האפשר. שכן אם נתניהו באמת היה מסוגל, הוא היה מביא את מתווה הגז לאישור הכנסת כבר מזמן. אישור של ממש, כחוק, לא בתור הצהרה חסרת חשיבות במליאה. אבל אין לו את האצבעות הדרושות לכך, ועכשיו, אחרי הכרעת בג"ץ, גם לא את הסנטימנט הציבורי.

אז מה כן יש לו? פקידי הממשלה הבכירים שלקחו חלק בעיצוב מתווה הגז נשמעו אתמול בין המומים לבין אובדי עצות. חלקם העריכו שדבר כזה עלול לקרות, אך למרות זאת לא נערך כל דיון רציני ששרטט תרחישים אפשריים מראש. ההנחה הרווחת של הדרג הפוליטי היתה שהמתווה פשוט יאושר, גם אם במחיר מכה קלה על היד מצד בג״ץ. רק שזה לא מה שקרה.

ועכשיו נתניהו לא יישב ויחכה שנובל אנרג'י תחליט מה היא רוצה לעשות, ובמערכת הפוליטית מעריכים שכדי להציל את יוקרתו הוא יפעל כבר מחר בבוקר כדי למצוא פתרון לשאלת היציבות. נובל האמריקאית היתה המוטרדת הראשית מהנושא, ואפילו בתשובות שלה לבג"ץ היא כתבה באופן ברור כי "הגענו למצב הזה כי מערכת הרגולציה בישראל מקולקלת. המצב הזה גרם לבעלי נובל אנרג'י, למחזיקי המניות שלה ולמנהלים שלה לאבד אמון בממשלת ישראל ובהצהרותיה. הצהרה זו נאמרת בכאב רב".

הסיוט של נתניהו מתגשם

האפשרות המהירה ביותר, אך גם זו שנראית בלתי אפשרית, היא להשיג רוב בכנסת בשביל לחוקק את פסקת היציבות עוד השבוע, לפני שמושב החורף מסתיים, ובא לציון גואל. בשביל לעשות זאת נתניהו צריך לעשות את הבלתי אפשרי, בכל קנה מידה. יש לו בדיוק יומיים להספיק לנסח הצעת חוק, להביא אותה לאישור הממשלה, ולאחר מכן לאישור הכנסת בשלוש קריאות, באמצע גם בוועדה הרלבנטית, וכל זה כשכל הח״כים במשכן יעשו הכל בשביל שזה לא יקרה, ולא רק אלה מהאופוזיציה. הרי בקואליציית ה־61, כשאתה כל כך סחיט, וחלק מחברי הקואליציה נמצאים בניגוד עניינים - בשביל להצליח לעשות את זה צריך נס. והאמת היא שאם נתניהו היה יכול, הוא כבר היה עושה זאת מזמן.

במישור החקיקתי יש עוד כמה אופציות, פחות מסובכות לביצוע אבל שיקחו יותר זמן. אפשר להכניס את פסקת היציבות לתהליך של חקיקה ראשית שישתרך מעבר למושב החורף של הכנסת, וכבר עלה גם רעיון של להשחיל את הפסקה לחוק ההסדרים הקרוב. הבעיה עם שני התרחישים הללו - מעבר למוטיב הזמן - היא שבג"ץ עלול לפסול אותה שוב.

אפשרויות אחרות נמצאות במישור המקצועי. הבעיה היא פסקת היציבות, שמבטיחה לחברות הגז שקט רגולטורי למשך עשור שלם. הפסקה הזו נדרשת, בשביל שהבנקים ויתר הגופים שנותנים את המימון לפיתוח שדה הגז לוויתן באמת יתנו את הכסף.

המדינה יכולה להחליט להעניק לאותם גופי מימון את אותה ודאות, רק בדרך אחרת. למשל, היא יכולה להחליט לתת ערבויות ממשלתיות לחברות הגז, כך שאם משהו יקרה ־ למשל, באשמת המדינה עצמה ־ הן יקבלו פיצוי, כך שהגופים המממנים יוכלו לישון בשקט. הסיכוי של זה לקרות אינו גדול. ראשית, צריך את הסכמת שר האוצר ואת הסכמת הפקידים שלו, והם ממש לא ימהרו לחתום על ערבויות ליצחק תשובה מכל האנשים בעולם. ושנית, עכשיו שההממשלה הוכיחה שיכולת המשילות שלה שואפת לאפס, ייתכן שאפילו הערבויות הממשלתיות לא יספיקו בשביל להרגיע את הבנקים הזרים שצריכים לשפוך כסף על הפרויקט.

אפשרות אחרת היא ללכת לממונה החדשה על ההגבלים העסקיים שנתניהו עצמו מינה לא מזמן, מיכל הלפרין, ולהנדס איתה פיתרון כלשהו, מעין מתווה אלטרנטיבי. הפיתרון הזה יחייב בסופו של דבר ללכת לבית הדין להגבלים עסקיים ולקבל את אישורו. רק שלא בטוח בכלל שהוא ייתן מענה לבעיית פסקת היציבות, משום שהדבר לא בסמכותו של הממונה על ההגבלים העסקיים וגם לא של בית הדין להגבלים עסקיים, ולכן קרוב לוודאי שהפתרון הזה לא ממש פותר את הבעיה.

מתכונן לקרב חייו

העובדה שראש הממשלה והפקידים נתפסו עם המכנסיים למטה בלי שום תוכנית מגירה למקרה שבג״ץ יחליט לפסוק באופן הזה, יחד עם העובדה שראש הממשלה הטיל את כל כובד המשקלו באופן אישי על המתווה וסירב לזוז ממנו ולו מילימטר אחד, גם אחרי ששופטי בג״ץ רמזו לו שכדאי לו לעשות כן, יחד עם העובדה שהתרחישים המקצועיים האפשריים כעת נראים מוגבלים עד כדי בלתי ישימים, מעלה את השאלה האם ההשפעה של פסיקת בג״ץ תהיה הקדמת הבחירות.

נתניהו הפך את המתווה לאישי ־ הוא המתווה והמתווה זה הוא ־ הכישלון הזה רשום כל כולו על שמו. אי אפשר להסתתר מאחורי יובל שטייניץ, אי אפשר להאשים את שלי יחימוביץ׳. כלומר, אפשר, אבל אפילו נתניהו יודע שזה לא יחזיק.

כמו במקרה יאיר לפיד שהפך את תוכנית מע״מ 0 לדירות להיות רשומה על שמו, ונחל איתה כישלון חרוץ שהיה רשום על שמו, כך גם במקרה נתניהו ומתווה הגז. כעת כל חברי הכנסת יחכו לו בפינה, בוודאי מהאופוזיציה, אבל גם מתוך הקואליציה, ואפילו מתוך מפלגתו שלו.

אם יתר השותפות לקואליציה, ובעיקר שר האוצר משה כחלון, יריחו כי נתניהו עבר את השיא, הם יפעלו מאחורי הקלעים להקדמת הבחירות, יחד עם חברי כנסת מהליכוד, וגם כאלה שיושבים על הגדר כרגע מחוץ למערכת הפוליטית. לכן, לנתניהו יש חלון זמנים די קצר לשלוף איזה קונץ פטנט בעניין המתווה, או לחילופין להתחיל להיערך פוליטית לקרב חייו.

איך מבטיחים יציבות

אפשרות נוספת שאולי יותר ריאלית היא לחוקק חוק אמורפי שיגע בכל פרויקטי התשתיות הלאומיים ויבטיח יציבות רגולטורית בדיוק כמו שמבטיחים לזכיין שמחזיק במתקן התפלה, בכביש 6 או בנתיב מהיר. מדובר במסגרת חוקים כללית שאפשר יהיה להחיל אותה בעתיד גם על ענף הגז וגם על ענף הנפט, אם וכאשר. בג"ץ עלול שלא לאהוב את זה או מנגד שהשיטה של חקיקה ראשית תניח את דעתו. שטייניץ נשמע נסער אתמול ואמר שהנזק לישראל הוא עצום, אבל להשאיר את המצב בלי לגעת בו הוא גם בבחינת נזק עצום, והוא יהיה האחרון שיעשה זאת.

אפשרות אחרת שעלתה היא הקמת מצופי גז נוזלי מול חופי ישראל עד שיתבהרו הדברים. כפי שנחשף בכלכליסט שטייניץ כבר החל לבחון בשקט את האפשרות של הקמת מצוף נוזלי שני מול חופי ישראל, מהלך שיפחית את תלות המדינה במונופול הגז ויגדיל את מספר הצינורות למשק. הבעיה היא העלות הגבוהה לכל מצוף (עד מיליארד שקל) והבנה שביום שיפותחו מאגרי הגז קיומם של המצופים ילך ויקטן.

אפשרות אחרונה, ואולי לא ריאלית, היא שהמדינה תלאים את מאגרי הגז, תשלם לנובל מה שמגיע לה ותעשה את הכל לבד. כאן מאוד נזהרים מהאפשרות וטוענים שהדבר יבריח סופית את המשקיעים ישראל. עוד אומרים בסביבת רה"מ שמה שלא יקרה, פסיקת בג"צ לפחות מקבעת אמירה אחת ערכית - אין כאן יציבות, אין אפשרות להבטיח אותה, והשגת המימון לפיתוח מאגרי הגז הפכה לקשה שבעתיים.