האקרובטיקה המשפטית נבלמה

"כשאני רוצה משהו אני משיג אותו" - נתניהו ספטמבר 2015.

אי אפשר היה שלא להיזכר אמש בחיוך במסיבת העיתונאים המאולתרת שערך ראש הממשלה בנימין נתניהו רגע אחרי שהעביר את מתווה הגז בכנסת בהליך הצהרתי בלבד בספטמבר האחרון. פרץ השמחה היתרגם לאמירה הכוחנית המופיעה בתחילת טקסט זה, בסיומו של אירוע קצרצר שהסתיים בכך שראש הממשלה יצא מהחדר וכמעט נתקע בדלת הזכוכית.

לא מדובר כאן בשמחה לאיד. דווקא כי בפרספקטיבת הזמן מתברר עד כמה אותה אמירה היתה גם כוחנית, גם אומללה וגם אנטי־דמוקרטית. האמירה הזו כל כך חשובה בעיקר בזכות מה שלא נכלל בה, מה שלא יצא מפיו של נתניהו אבל היה כל כך נוכח בחדר: כשאני רוצה משהו אני משיג אותו וכל הדרכים כשרות, גם אם אין לכך רוב בכנסת, גם אם צריך להזיז מהדרך רגולטור שלא סר למרות, גם אם צריך לכופף את הדמוקרטיה.

הכהונה הנוכחית של ראש הממשלה, הרביעית במספר, מתאפיינת אולי יותר מכל בקו הזה. נתניהו, משוחרר כל רסן, מרגיש שניתן לו המנדט לעשות כמעט הכל: לפעול לקידום תקציב דו־שנתי גם אם מדובר במהלך רע לציבור ולמשק; להחזיק בידיו כמה שיותר תיקי מפתח, שיאפשרו לו שליטה מלאה בכל מה שמתרחש בצמתים שחשובים לו; לבנות מנגנונים שיצמצמו ויקצצו בכנפי הפקידות המקצועית; ובעיקר לעשות הכל - אבל הכל - כדי לבצר מכל עבר את הישרדותו הפוליטית.

נוסף לקידום האגרסיבי של מתווה הגז נכלל בתוך רשימת המהלכים הזו גם הניסיון לבטל את ועדות האיתור למינויי מפתח בפקידות הציבורית ולהגדיל את תקני המינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה.

מי שסוללים את הדרך עבור ההחלטות הבעייתיות הללו של נתניהו הם היועצים המשפטיים, שבמשך חודשים ארוכים מעגלים עבורו פינות במקום לשמור על הציבור שעבורו הם אמורים לפעול. במשרד המשפטים קוראים לכך סיטואציה מעוררת קשיים, אבל כזו שניתן להגן עליה בבג"ץ.

במובנים אלו החלטת בג"ץ אתמול היא יום שחור גם עבור שורה ארוכה מאותם יועצים, שבג"ץ הפתיע בפסיקתו הדרמטית עם מסר חד משמעי: השופטים בירושלים יודעים לזהות אקרובטיקה משפטית כשהיא באה להכשיר רעה פוליטית, והם לא מוכנים לתת לה יד עוד.