אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לשמור על הצרכנים בזמן אפס צילום: בלומברג

לשמור על הצרכנים בזמן אפס

רשות הפיקוח על האשראי מוקמת כרשות עצמאית. אין לה 100 ימי חסד, והיא צריכה להתפקס מהר: השינויים בשוק כבר מציבים הרבה סכנות לצרכנים שעליהם היא אמורה להגן, ובראשם פריחה של מוצרי אשראי מתוחכמים מדי

30.03.2016, 08:08 | רעות שפיגלמן

94% מהאשראי למשקי הבית ניתן על ידי הבנקים

כן, במדינת ישראל שנת 2015, הבנקים עדיין לופתים את משקי הבית ומחזיקים אותם קרוב־קרוב. אבל העולם משתנה ואימפריות נופלות, גם אם זה לאט. וזה הימור מאוד בטוח להעריך שבתוך עשור השיעור הזה יצנח פלאים, כפי שצנח נתח השוק של הבנקים בתחום האשראי העסקי בעשור החולף.

לחלק ניכר מהשחקנים שיפעלו בשוק התחלנו להתוודע רק לאחרונה: מחברות שמגייסות אג"ח שמיועד למתן אשראי, דרך סטארט־אפים חדשניים שמחברים בין לווים למלווים וכלה בחברות המקימות מערכות תשלומים משוכללות, ואפליקציות שמנגישות את עולם האשראי לצרכנים.

שוק ההון ועולם האשראי משתנים, והרגולציה, שבאופן טבעי נמצאת בפיגור אחרי השוק ומתפתחת לאטה כתגובה לאירועים שקורים בו, דווקא תפסה כיוון מפתיע עם החלטת משרד האוצר להפוך את האגף לפיקוח על שוק ההון לרשות עצמאית, כדי לחזקה.

ניצני המהלך החלו עם המלצת צוות בריס, שעסק באופן הסדרת הפיקוח על גופים פיננסיים שהם לא בנקים ולא גופים מוסדיים, והמליץ במסגרת מסקנותיו על הקמת רגולטור לפיקוח על גופים אלו. המהלך הסתיים עם הכרזת האוצר על כך שהאגף יהפוך לרשות עצמאית, שלמעשה תאוחד עם אותו רגולטור שהיה אמור לקום בעקבות המלצות צוות בריס, ותפקח גם על הגופים המוסדיים וגם על הגופים הפיננסיים ונותני האשראי האחרים. כך, גם יהיה קל יותר לפקח על יישום אחת ההמלצות של צוות בריס, והיא האחדת דרישות הגילוי והשקיפות כלפי הלווים מצדם של כל סוגי המלווים באשר הם. להצלחה במשימה זו, יש חשיבות ראשונה במעלה בהגנה על הציבור.

הרשות החדשה מוקמת תוך כדי סערת שינויים בשוק האשראי. בעקבות השינויים הללו היצע מוצרי האשראי צפוי לגדול כך שלמדפים יגיעו מוצרי אשראי מורכבים, בעייתיים ומפתים עבור משקי הבית. הרשות צריכה ללמוד מהר מאוד לזהות מוצרים כאלו, לקבוע דרישות ממי שמוכר אותם ולשמור על הציבור מפניהם. וכשמדובר בדרישות, אין הכוונה רק לפירוט יפה ומלא של לוח עמלות, אלא להתערבות מהותית במוצרי האשראי שיגיעו לשוק.

 , איור: דניאל גולדפרב איור: דניאל גולדפרב  , איור: דניאל גולדפרב

 

10 שנים חלפו מאז רפורמת בכר, שהחלה את השינוי בעולם האשראי

 , איור: דניאל גולדפרב איור: דניאל גולדפרב  , איור: דניאל גולדפרב

בעשור האחרון, אגף שוק ההון נמצא במצב של למידה מתמדת. כעת נדרשת ממנו קפיצת מדרגה נוספת. המעבר מאגף לרשות עצמאית, הוא לא רק שינוי טכני, וחשוב שילווה בשינוי תפיסתי וחשיבתי.

ישנן כמה גישות שבהן הרגולטורים מתייחסים לתפקידם. האחת, גישה שמובילה רשות ניירות ערך, היא שהרגולטור אמון על השקיפות כלפי ציבור המשקיעים, ומכאן כל אחד לעצמו. לדוגמה, אם גוף פיננסי רוצה להקים קרן שתשקיע רק בחברות מפסידות ומפוקפקות, שבעברן עסקאות בעלי עניין חשודות, אין תפקידה של הרשות למנוע זאת, אלא רק לוודא שניתן מספיק גילוי לציבור, ואם הוא רוצה לשקיע בה בכל זאת זו זכותו, וגם הבעיה שלו.

מנגד, קיימת גישת הפיקוח על הבנקים, שמעורב מאוד בהתנהלות הגופים שבפיקוחו ומחווה את דעתו על התנהלותם, ועל המוצרים שהם מציעים לצרכנים. במערכת היחסים בין הבנקים למפקח, יודעים הבנקים שאם הוא חיווה דעתו בנושא מסוים, כדאי מאוד שהמערכת תתיישר. זו לא המלצה.

עד כה, אגף שוק ההון לא הצליח ליצור מאזן אימה כזה מול הגופים שבפיקוחו, וזאת אף שהוא עשה כברת דרך ביכולות הפיקוח שלו בעשור האחרון.

עם הקמת הרשות החדשה, יצטרפו אל הגופים המוסדיים שיהיו תחת פיקוחה גם שלל נותני אשראי חדשים. כעת היא נדרשת לבחור את הגישה העקרונית שתנחה אותה. בעולם הפיננסי רווי ניגודי העניינים בישראל, שהולך והופך מורכב יותר, לא בטוח כלל שגישת השקיפות מספקת.

ניתן להקשות ולומר שבדיוק בשביל זה, בשביל גישה יותר אקטיבית להגנה על הצרכנים, מוקמת הרשות במתכונת עצמאית, אבל במציאות בישראל ‑ עצמאות לא תמיד מבטיחה שלעומד בראשה יהיה גם חוט שדרה, וגם אם יש לו, זה לא תמיד מספיק.

52 - הסעיף בחוק ההגבלים העסקיים שמאפשר את עקיפת הממונה

 

איך פתאום הגענו לרשות ההגבלים העסקיים? כי המודל שעליו נסמכת הרשות החדשה הוא של רשות ההגבלים העסקיים - רשות עצמאית, חזקה, מתוקצבת. המודל הזה אמור לנקות הרבה מאוד “רעשים” שמהם סבל אגף שוק ההון כאשר היה בתוך משרד האוצר, ובראשם עודף הפוליטיקה ששורר במשרד. לכן, זה אירוני שדווקא כאשר מעוניינים לתת כוח לרשות החדשה ולבנות אותה לפי דגם חזק יותר, נושאים עיניים דווקא לרשות ההגבלים העסקיים שנמצאת במצב חלש, מרוסק ופגוע.

רשות ההגבלים העסקיים, על אף מעמדה העצמאי לכאורה, לא הצליחה להימלט מהפוליטיזציה, ובאמצעות אותו סעיף 52 הפכו את עמדת הממונה לשעבר דיויד גילה בנושא מתווה הגז, דבר שהוביל לבסוף לפרישתו.

מכאן יכולה הרשות הטרייה והחדשה שמוקמת על מנת לפקח על הר החסכונות שלנו ללמוד את השיעור הראשון: באוצר או מחוצה לו, לחצים פוליטיים זה משהו שאי אפשר להימלט ממנו.

הפוליטיזציה שממנה תסבול הרשות החדשה כבר ניכרת משלב היסוד שלה. כך לדוגמה, בתהליך הכנת החקיקה להקמתה, ביקשו בכנסת סמכות להיות חותמת שמאשרת את החלטותיה, ולהביא לכך ששינויים בקרנות פנסיה וקופות גמל יאושרו בכנסת ולא על ידי הרשות החדשה. דוגמה אחרת לפוליטיזציה בתחום הפיננסי ניתן למצוא במאבק שמתרחש בין יו"ר ועדת הכספים משה גפני לבין הממונה על שוק ההון דורית סלינגר, סביב שינוי שהאחרונה מעוניינת לקדם, ובמסגרתו יוקמו קרנות פנסיה זולות על מנת להיטיב עם עובדים חסרי כוח מיקוח.

בהמשך, הרשות הטרייה תיתקל גם ברגולטרים הנוספים, שיבחנו את גבולותיה, וגם יצטרכו לפעול איתה בשיתוף ובתיאום באופן יעיל בנושאים שהשפעתם היא כלל־משקית. ולבסוף היא אף יכולה להיות כאב ראש לא קטן לשר האוצר עצמו.

4% זוהי הריבית התחשיבית שלפיה מחושבת קצבת הפורשים לפנסיה

הריבית הזו היא דוגמה לאופן שבו רשות פיקוח עצמאית עשויה לגרום כאב ראש לשר. הריבית התחשיבית היא ריבית שקובע אגף שוק ההון באוצר, ולפיה קרנות הפנסיה מחלקות את החיסכון של האזרחים שנצבר לאורך שנים לסכום הקצבה החודשית.

את גובה הריבית התחשיבית קבע האגף בימים שבהם סביבת הריבית במשק היתה גבוהה הרבה יותר, ולא עדכן אותה עם ירידת הריבית. הבעיה בכך היא שהריבית גבוהה מהריבית האמיתית במשק, כך שהחוסכים שפורשים לפנסיה מקבלים קצבה גבוהה מדי, וזו יוצרת חוסרים בקרנות הפנסיה, שמגולגלים אל החוסכים הצעירים.

אולם, הממונים על אגף שוק ההון באוצר שביקשו להוריד את הריבית התחשיבית ולהתאים אותה למציאות, נתקלו בסירוב של הדרגים הבכירים יותר במשרד. הסיבה - הפחתת הריבית תוביל לקיצוץ בפנסיה, ואף שר אוצר לא רוצה לעורר את זעמם של הפנסיונרים ולהיות חתום על מהלך שמפחית את הקצבאות. זה פשוט לא נכון פוליטית.

פתרון לעניין נתפר על ידי מנכ"ל משרד האוצר שי באב”ד, בדרך של שינוי הטבות שמעניקה המדינה לפנסיונרים. אולם, פתרון זה אינו עונה על כל הצרכים, ומשאיר את קרנות הפנסיה, ובעיקר את החוסכים שמעוניינים להצטרף לקרנות הפנסיה בגיל מבוגר, מול שוקת שבורה - שכן הקרנות לא מעוניינות לצרף אותן ולתת להן פנסיה גבוהה על חשבון העמיתים הצעירים שכבר חברים בהן. בשלב מסוים, ולא בעוד זמן רב, הסוגיה שוב תעלה על השולחן. מה תעשה הרשות אז, כאשר היא תהיה חזקה ועצמאית? התשובה לכך נעוצה בחוט השדרה שיהיה לעומד בראשה, וכמובן גם בהגדרת תפקידיה: את מי היא בעצם באה לשרת, ומהן מטרותיה.

4 מטרות יש לרשות הפיקוח החדשה

המטרה הברורה והראשונה היא הגנה על המבוטחים, העמיתים והלקוחות. השנייה: הבטחת היציבות של הגופים המנהלים את הכסף. השלישית: קידום תחרות בשוק ההון ובבמערכת הפיננסית. הרביעית: עידוד חדשנות עסקית וטכנולוגית.

אלה מטרות כבדות משקל. והכלים? בהתאם. הסמכויות של הרשות רחבות יותר מאלו שהיו לאגף באוצר; תחת פיקוחה נכנסים גופים רבים יותר. לא רק החברות המנהלות את כספי החסכונות יוכפפו לפיקוח, אלא גם החברות המנהלות אותן.

ועכשיו, הרשות עצמה צריכה לקחת את כל הכלים, לראות את המטרות לעשות את הקפיצה המחשבתית, ותוך כדי תנועה למצוא תשובות להרבה שאלות פתוחות: איך ייראה הפיקוח על הגופים החדשים שמצטרפים לשוק; האם סוף סוף יהיה פיקוח אפקטיבי על נותני שירותי מטבע — שכיום אף נחשבים על ידי הציבור כמזוהים עם השוק האפור; מה יהיה האופי של הפיקוח על חברות האחזקה של הגופים מעניקי האשראי ועל בתי ההשקעות; איך יעוצב הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי; והאם תצליח הרשות לעשות אחידות רגולטורית בכל הסלט הזה, שתאפשר לגופים להתחרות ביניהם בתנאים שווים.

יש גם שאלות פתוחות מסוג אחר שיצטרכו לקבל מענה: עד כמה יצליח באמת לשחרר משרד האוצר את האגף שמקנה לו לא מעט כוח, עד כמה יצליח האגף עצמו לצאת לעצמאות ומה יהיה שכר הלימוד שישלמו החוסכים עד שזה יקרה.

1.4 טריליון שקל מנהלים הגופים המוסדיים

כשהיקף הכסף שהמוסדיים מנהלים מגיע בממדיו להיקף האשראי והפיקדונות של כל המערכת הבנקאית, זה ברור שמגיע לנו כציבור חוסכים שהרגולטור המפקח על הגופים שמנהלים את החסכונות הגדולים ביותר של חיינו יהיה רשות חזקה ועצמאית, ולא אגף הנתון ללחצים בתוך משרד ממשלתי. את ההחלטה להקמת הרשות הזו היה צריך לקבל כבר ממזמן.

מדוע זה לא קרה עד כה? הסיבה האמיתית היא אגו – אף רגולטור לא רוצה לוותר על פיסות מטריטוריה שלו. משחקי האגו נמשכו בעוז עד הרגע האחרון, והתבטאו במתיחות ששררה בין יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' האוזר לבין סלינגר, לאור ניסיונו של הראשון לקדם בעצמו שינויים במבנה הפיקוח על השוק הפיננסי. לבסוף, את הטריגר למהלך סיפק הפיקוח על הבנקים, שהתנגד נחרצות שהפיקוח על חברות כרטיסי האשראי יעבור לידי משרד האוצר. כדי לרכך את הדרך להוצאה אפשרית של הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי מידי בנק ישראל, נוסדה רשות הפיקוח העצמאית.

אגו הוא אחד הגורמים החזקים שמניעים רגולטורים. וסביב הרשות החדשה, יהיו הרבה משחקי אגו. אבל צריך להיזהר: השחקנים החדשים של שוק האשראי כבר החלו בעבודה. הרשות החדשה צריכה להיות מפוקסת, לא לפגר אחריהם, ולתת מענה הולם לסיכונים החדשים שנוצרים בשוק.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות