אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המציאות שאחרי בג"ץ הגז: נתניהו גילה שאין לו תוכנית מגירה צילום: אלעד גרשגורן , אלכס קולומויסקי

המציאות שאחרי בג"ץ הגז: נתניהו גילה שאין לו תוכנית מגירה

רגע אחרי שהתפוצץ הספין ונובל אנרג'י הודתה שפסקת היציבות נתונה למו"מ, החל המירוץ למציאת פתרון לתרחיש שאיש לא חזה: מהבקשה החריגה שהופנתה לחיים כץ ועד ההצעות הכספיות שנרקמות — כך נראתה היממה המתוחה לאחר הפצצה של בג"ץ

29.03.2016, 06:58 | שאול אמסטרדמסקי, ליאור גוטמן ורוני זינגר

בכירי משרדי האוצר והאנרגיה העבירו אתמול את היום בניסיון למצוא פתרונות לפסיקה הדרמטית של בג"ץ, שפסל את מתווה הגז בשל הפסקה שמבטיחה לחברות הגז יציבות רגולטורית לעשר שנים. לקראת הערב כבר הבינו במשרדים שאין פתרונות קסם, בטח לא כאלה שלא יעלו למדינה כסף רב. כן הצליחו להחליט, אם כי באופן לא רשמי, שלוח הזמנים להשגת פתרון שכבר עבר את כל האישורים ינוע סביב 3—6 חודשים.

קראו עוד בכלכליסט

אחד הפתרונות שעלו אתמול ונראה יחסית סביר הוא חתימת חוזה ישיר בין המדינה לבין היזמים שיבטיח להם תשואה, בדומה לחוזים של פרויקטים לאומיים כמו כביש 6, עיר הבה"דים או מתקני התפלת מים. האפשרות עלתה בפסק הדין, בהסברים שנתנה השופטת אסתר חיות, והוא מקובל על חברות הגז הישראליות. נובל אנרג'י האמריקאית עדיין עומדת בסימן שאלה, אבל משלחת של בכיריה צפויה לנחות בישראל בקרוב כדי לדון בפתרונות אפשריים.

פתרון שני שעלה אתמול ונראה ריאלי הוא קידום חקיקה מהירה של חוק אמורפי שיעסוק בפרויקטים לאומיים ויקבע שורה של תחומים שבהם המדינה מסכימה להעניק יציבות רגולטורית. אם חוק כזה יעבור, משק הגז יהיה בין הנהנים העיקריים ממנו. פתרון שלישי, של מתן ערבויות מדינה ליזמים, נמצא בידיה של החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו משום ששר האוצר כחלון מנוע מלעסוק בנושא. עבאדי־בויאנג'ו כפופה בנושא ישירות לראש הממשלה, ועל כן ישימות הפתרון הזה תלויה במידה רבה בו.

 , צילומים: אוריה תדמור, עמית שעל, אוראל כהן, מיקי נועם אלון צילומים: אוריה תדמור, עמית שעל, אוראל כהן, מיקי נועם אלון  , צילומים: אוריה תדמור, עמית שעל, אוראל כהן, מיקי נועם אלון

"הממשלה נתפסה עם המכנסיים למטה"

נתניהו, אחרי שהתאושש מההלם שהנחיתה עליו פסיקת בג"ץ בערב יום ראשון, התכנס בשעת לילה מאוחרת בלשכתו עם בכירי משרדי האנרגיה והמשפטים (לרבות היומע"ש אביחי מנדלבליט והמשנה שלו, שליווה את כל המתווה, אבי ליכט) ובכירי משרדו כדי לנסות לטכס עצה. הבעיה היא שזה לא ממש עבד. בכיר באחד המשרדים סיפר אתמול ל״כלכליסט״ שפניהם של ראש הממשלה ושטייניץ היו ריקים, כאילו אבד להם כל הצבע. לקח לכולם כמה דקות להבין שאף אחד, אבל אף אחד, לא ממש הכין תוכנית חלופית לתרחיש שקרה באמת: בג"ץ לא אישר את מתווה הגז כמקשה אחת. "הם נתפסו עם המכנסיים למטה. אף אחד לא שיער ששופטי בית המשפט העליון יתערבו בכזו החלטה הרת גורל, בוודאי אחרי הופעתו של ראש הממשלה שם", אמר הבכיר.

לישיבת סיעת הליכוד אתמול נתניהו הגיע סוער. ״כמה מהחברים ניסו להזכיר שבג״ץ לא פסל את סעיף 52 ולא נגע למעשה ביסוד של העתירות״, תיאר זאת אתמול בכיר בליכוד, אבל נתניהו עצר את הדוברים והתלונן: ״זה לא מנחם אותי! נתנו לי רובה אבל שמו נצרה״. הטלפון הראשון שיצא מלשכת נתניהו לאחר מכן היה לשר הרווחה חיים כץ. מפתיע שהוא לא התבקש לעשות זאת עד כה, אבל שלשום בערב, רגע אחרי פרסום הפסיקה, חשב נתניהו על רעיון שלו היה צולח היה משיג עבורו אצבע נוספת במליאת הכנסת בעד מתווה הגז. השר כץ התבקש, בהתאם לחוק הנורבגי, לשקול התפטרות לטובת חבר כנסת אחר מהליכוד. זאת משום שכץ הוא אחד משלושת שרי הממשלה שמקפידים להימנע מהשתתפות בדיונים והצבעות הנוגעות לגז. כץ מחזיק במניות חברת ישראמקו, ואף שהיועץ המשפטי של הכנסת כבר הכשיר את השתתפותו בהצבעות — הוא הודיע כי בגז הוא לא נוגע. לו היה מתפטר היה נכנס חבר כנסת חדש מרשימת הליכוד, שהיה בוודאי תומך במתווה. אלא שכץ הודיע לנתניהו כי תודה, אבל לא תודה. הוא לא מתכוון להתפטר מהכנסת. הנימוק לכך הוא אי רצונו לנקוט בפעולות אקטיביות שיתרמו לקידום המתווה.

המסע של נתניהו אחרי שתי האצבעות הנוספות לא עוצר בקואליציה. הבחירה הטבעית לכאורה היא באביגדור ליברמן ואנשי ישראל ביתנו, שתומכים במתווה הגז ברמה העקרונית ואף הצביעו בעד הצהרת ראש הממשלה בעניין בספטמבר האחרון. אלא שאתמול בפתח ישיבת סיעתו, הודיע ליברמן כי אינו מתכוון לסייע לנתניהו: ״שלא יהיו אשליות, אנחנו לא הולכים לפתור בעיות קואליציוניות על חשבוננו. ראש ממשלה שלא יודע לשלוט ולקבל החלטות ולא יודע להכריח את החברים שלו להצביע — אם הוא לא מוכן לתמוך בהצעות חוק שלנו, שלא יצפה שנציל אותו״. עוד אמר כי ״ראש הממשלה הסתמך על הקואליציה שלו במתווה הגז וזה לא עובר בגלל הפלונטרים שלו, לא בגלל האופוזיציה. שידע לנהל את הקואליציה שלו לפני שהוא בא אלינו בטענות.״ ליברמן אף הציע לנתניהו ״לשים את המפתחות וללכת הביתה״, לאור שורה של נושאים שבהם לדבריו כשל. ואולם, מי שבכל זאת ניסה לפרשן את דברי ליברמן, אמר כי הוא חזר ואמר את המשפט ״יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו״, ודרש תמיכה בחקיקה שחשוב לסיעתו לקדם. כיוון שכך, ייתכן ודווקא זהו הפתח שדרכו יכול נתניהו להגיע להבנות עם ליברמן בהמשך.

שר האוצר משה כחלון נמנע מלהגיב על הפסיקה בשל אותו ניגוד עניינים ידוע - חברותו עם קובי מימו, ששמו נקשר בישראמקו - אבל שלח את יו״ר סיעת כולנו רועי פולקמן, שאמר כי המפלגה תומכת בהחלטת בג״ץ. אתמול בישיבת הסיעה עקף כחלון את נושא הגז אך הביע תמיכה עקרונית בבית המשפט העליון: ״אני מתנגד בכל תוקף למתקפה על בג״ץ. מפלגת כולנו מחויבת לשמירה על מעמדו של בית המשפט העליון ואף עיגנה התחייבות זאת בהסכמים הקואליציוניים״. הנבצרות של כחלון מהצבעה על נושא הגז היתה בעיה בתחילת המושב, אך מאז הוא התפטר מחברותו בכנסת. ואולם, יואב גלנט, שר נוסף מהמפלגה, נותר ״בעיה״ בנבצרותו. עם זאת, כאשר הצביעה הכנסת בספטמבר האחרון על הצהרת ראש הממשלה בדבר מתווה הגז, הצביעה כל סיעת כולנו בעד הצהרת ראש הממשלה.

נובל אנרג'י משחקת אותה קשה להשגה

המסקנה המשפטית הראשונה שהגיעו אליה הגורמים המוסמכים בירושלים לאחר קריאה קפדנית בפסיקת בג״ץ היא שכל עוד נובל מתעקשת על השקט הרגולטורי שאמורה להבטיח לה פסקת היציבות - הדרך היחידה להשיג זאת היא באמצעות חקיקה בכנסת. כל פתרון אחר - למשל חתימה על חוזה מול חברות הגז, שיכיל בדיוק את מה שכתוב בפסקת היציבות - לא צפוי לעבור את בג״ץ לאחר שתוגש עתירה נוספת.

נובל עצמה משחקת אותה בינתיים קשה להשגה. בתגובה ראשונה שפרסמה אתמול בבוקר היא חזרה לאיים שהיא מתכוונת להגן על נכסיה ולשמור על ערכם עבור ציבור המשקיעים שלה. באותה נשימה היא אמרה שהיא מצפה שממשלת ישראל תמצא פתרון מהיר. "שים לב שהם לא שרפו את המועדון. הם מבינים מה קרה והם יעדיפו לשפר עמדות", אמר בכיר בשותפות לווייתן.

לראש הממשלה בנימין נתניהו חסרה אצבע אחת בכנסת בסך הכל, כך שאם היה מצליח לשכנע את השר חיים כץ להתפטר מהכנסת ולהכניס תחתיו ח״כ אחר מהליכוד, הבעיה היתה נפתרת מאליה. רק שהוא לא מצליח, ולכן הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לחזור לנציגי נובל אנרג׳י וליתר חברות הגז - אבל בעיקר לאמריקאים - ולהסביר להם שבכל הכבוד, זה או להתגמש או כלום.

אם לקרוא בין השורות, נדמה שאפילו מבחינת נובל אנרג׳י יש מקום להתגמשות (בין היתר מתוך מחשבה שההתגמשות הזו עשויה להוביל לתוצאה שתשתלם לה יותר מזו שהיתה במסגרת פסקת היציבות), כך שהשאלה היא רק מה סקאלת הפתרונות הריאליים שעומדת כעת לרשות הממשלה.

הרעיון הוא כזה: פסקת היציבות הבטיחה לחברות שהממשלה לא תשנה את הכללים הרגולטוריים בעשור הקרוב (בשלושה תחומים: שיעור המס, מכסת היצוא וההחזקות במאגרים, ובמקביל הבנה שלא יפתחו חוזים קיימים). המשמעות היתה שהגופים שמממנים את פיתוח המאגרים (למשל בנקים זרים) יוכלו לדעת בוודאות די גבוהה שהם צפויים לראות את כספי ההשקעה שלהם בחזרה, בצירוף תשואה נאה.

הממשלה תנסה לבדוק עכשיו אם אפשר להציע לחברות הגז מנגנונים אחרים שיוכלו להציע ודאות מסוימת, אם כי העיקרון המנחה צפוי להיות חד משמעי: החברות לא יוכלו לקבל התחייבות לשקט רגולטורי במשך עשור שלם. זה לא יקרה.

ההגיוני, הקיצוני והקשה לעיכול

ישנם פתרונות נוספים שעומדים לרשות הממשלה, חלקם ריאליים וחלקם פחות. אחד הוא שהמדינה תקנה את הגז, אם כי לא בטוח שזה ייתן לגופים המממנים את הביטחון שהם מחפשים. אם למשל בעתיד יוטל פיקוח מחירים, לא יעזור שהממשלה תקנה הכל. פתרון נוסף הוא העמדת ערבויות מדינה ליזמים לצורך פיתוח המאגרים, שישמשו אותם כדי להשיג מימון מהבנקים. במקרה כזה הכל יהיה בסדר, כל עוד לא יצטרכו באמת להוציא מיליארדי דולרים (פיתוח לווייתן מוערך ב־4–6 מיליארד דולר) מהקופה הציבורית. לצד בעיות נוספות, הפתרון הזה יהיה קשה מאוד לעיכול גם ברמת דעת הקהל.

פתיחה מחודשת של כל המתווה למו"מ מול חברות הגז היא אופציה קיצונית ולא סבירה, אבל היו אתמול פקידים שהזכירו זאת כפתרון אפשרי. הרציונל מאחורי החלטה כזאת יהיה האפשרות להשתמש בהחלטת בג"ץ כמנוף לחץ על חברות הגז, שיאפשר למדינה להשיג עסקה טובה יותר עבורה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות