זה הזמן להניח צינור שני מתמר

פסילת המתווה סוללת בפני הממשלה דרך חדשה בו היא יכולה להחליט לעשות דברים אחרת. לעבוד בשקיפות, לפרסם פרוטוקולים, לא לתת לציבור תחושה שדופקים אותו כל הזמן, ולהבין שכל פיתרון, מוטב שיצא החוצה בצורה מסודרת ולא יתגלה בעתירה לבג"צ שבוא תבוא שמישהו שוב מכר את האינטרס של משק האנרגיה רק כדי לגזור סרט ולומר שהוא הצליח במשימה. הנה שלוש המשימות הכי חשובות לסבב השיחות השני.

1.

תתכבד המדינה ותשקיע כמה שלא צריך כדי להניח צינור גז שני מאסדת תמר לחוף. במחירי התשתיות של היום, שהתרסקו עם הביקוש הנמוך לאסדות גז, זה לא אמור לעלות יותר מכמה מאות מיליוני דולרים. זה סכום פעוט במונחי מדינה, בטח כשפורסים אותו לכמה שנים. המהלך הזה יפחית את התלות של המדינה ביזמי הגז, יעניק בטחון אנרגטי הרבה יותר טוב ממה שיש היום ויאפשר בעתיד להגדיל את אספקת הגז למשק אחרי שיקדחו עוד כמה בארות בתמר. כי בסופו של יום, יציבות זה לא רק ליזמים אלא גם לאזרחים ששומעים כבר חצי שנה אזהרות שאם משהו קורה לצינור הבודד שהקימו היזמים כולם פה נשב בחושך.

מאגר תמר | צילום: יח"צ

2.

אחת האלטרנטיבות לסעיף היציבות הוא ערבות מדינה. סוג של רשת ביטחון שתחליף את פסקת היציבות המפוקפקת ותעניק להם ערובה שאיתה יוכלו להשיג מהבנקים מימון לפיתוח המאגרים. הבעיה היא שהערבויות יבואו על חשבון דברים אחרים. לרשות החשכ"לית עומדת קופה של 30 מיליארד שקל, וכל ערבות ליזמים בהכרח תבוא על חשבון יצואנים, חקלאים, תעשיות שונות וכל מי שנהנה ממטריית משרד האוצר כדי שיוכל להתפרנס ביתר קלות. נתת לתשובה? פגעת באחרים. מצד שני הגדלת קופת הערבות אומרת לפתוח את מסגרת התקציב, ואת זה אף אחד לא רוצה לעשות.

הפיתרון המתבקש הוא חוזה בין המדינה ליזמים. זה יגדיר מסגרת כללים ברורה מה החובות ומה הזכויות של כל צד, או כמו שהשופטת חיות המליצה, "פיצוי" ליזמים. שטייניץ טען, ואולי בצדק, כי ניסו להימנע מחווזה מפני שהדבר היה מסנדל את המדינה באופן רשמי. אבל זה מאידך אפשר לטעון כי הדבר גם מחזק אותה ומעניק לה כלים להטיל על היזמים סנקציות במקרים של הפרה.

3.

המשימה השלישית היא להתמודד עם התירוצים והאיומים של חברות הגז. הצעד הכי חשוב הוא לגעת סוף סוף בחוזה הגז הרע מול חברת החשמל. העובדה שרשות החשמל נתנה לו לחמוק לה מתחת לאף, ווועדת קנדל לא מצאה לנכון להתייחס אליו, לא אומר שחייבים לעשות את הטעות גם בפעם השלישית. בנוסף יש לארגן חוזים למשק המקומי, תעשיה או תחבורה, במחיר הכי טוב שיש. זו ההזדמנות לנצל את השפל במחירי האנרגיה העולמיים ולסגור את החוזים הטובים ביותר האפשריים עבור מגזרים במשק כולו.