שייקר הכן

גבר מזוקן ומקועקע, שיערו גולש ודיבורו רך. הוא יושב מולי בבית קפה בפלורנטין עם כוס מיץ גזר, ונראה כמו מישהו שהייתם מצפים למצוא עם גלשן בדרך לחוף הים בתל אביב. אבל אלעד צבי (35) הוא כיום המיקסולוג הישראלי הלוהט ביותר בארצות הברית והבעלים של שלושה מקומות מצליחים במיאמי, אחד בשיקגו ובקרוב גם בלוס אנג'לס ובניו יורק.

ערב לפני כן, כשהוא יושב בעמדת הדי.ג'יי בבר־מסעדה לה אוטרה בתל אביב, בזמן ששותפו גבריאל אורטה מערבב משקאות - הוא כבר נראה יותר במקום. המוזיקה שהוא מנגן, כמו הקוקטיילים שלו ושל אורטה, כל כולה רילקס וגוד וויב. לא מתוקה מדי, וקולית (מלשון Cool) להחריד.

הברוקן שייקר, הבר הראשון שפתח צבי (עם אורטה ועם ישראלי נוסף, רועי אלפרט) במיאמי לפני שלוש שנים, מדורג כיום במקום ה־14 ברשימת הברים הטובים בעולם. גם המסעדות והברים הנוספים שפתחו מאז זוכים לאזכורים אוהדים בעיתונות האמריקאית ובמדריכי התיירים. אלעד ואורטה יצרו קונספט מיקסולוגי חדש ומרענן: במקום רשימה צפויה של קוקטיילים מיושנים הם סיפקו תפריט משתנה של משקאות שנרקחו מעשבים, פירות וירקות בעונתם. הם מטפחים חוות תבלינים אורגנית שמיבולה הם רוקחים את התמציות לקוקטיילים.

קשה שלא להתייחס לסיפורו של צבי כאל סיפור סינדרלה. הוא גדל ברעננה, בן לאב עורך דין ואם מעצבת פנים. בצעירותו התגרשו הוריו.

מגיל 17 למד בפנימייה והיה "תלמיד לא ממש טוב, היתה לי הפרעת קשב", הוא אומר. בגיל 19 נסע לניו יורק לשבוע והתאהב בעיר.

אבל לבן ה־19 חסר ההכשרה לא היתה דרך להתפרנס. "גרתי בהוסטל, אכלתי פיצה לארוחת צהריים ופיצה לארוחת ערב, ועל ארוחת הבוקר דילגתי. יום אחד ראיתי איש דתי ושאלתי אותו אם יש לו עבודה בשבילי. הוא העמיס אותי על הרכב שלו עם עוד ארבעה עובדים מקסיקנים ועצר מול מלון פלאזה".

התשוקה למלצרות

את השבועות הבאים העביר צבי כשוטף כלים בקייטרינג הכשר בפלאזה. דווקא שם, בין הררי כלים מלוכלכים, נבטה התשוקה לאירוח: "ראיתי את המלצרים, בני ה־50–60 עם החליפות הלבנות, לוקחים את עצמם בשיא הרצינות. אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמותם". בהמשך עבד במסעדות וברים באיסט וילג' "עד שחבר אמר לי: אתה רוצה להיות מאחורי הבר, שם הכסף".

בינואר 2012, אחרי כמה שנים של השתפשפות בברים מובילים בניו יורק, פתחו צבי ושותפיו את ברוקן שייקר — בר זמני בהוסטל אופנתי במיאמי. סצנת הקוקטיילים האמריקאית שהתאפיינה עד אז בסגנון מעונב ורשמי קיבלה לחיקה בהתלהבות את הבר המשוחרר, שכלל רביצה נעימה סביב הבריכה ואפשר ללגום משקאות מקוריים אך מוקפדים גם בכפכפים. "הבאנו משהו חדש, ידידותי ולא מתנשא. עכשיו זה הטרנד, אבל באותה התקופה כולם עוד היו תקועים בווסטים ובפפיונים", הוא מסביר. התפריט הלא מתנשא כלל משקאות כמו "קפיריניה ורד המדבר", המשלבת קשאסה עם קקטוס מקומי ומרווה.

לאור ההצלחה החליטו השלושה להמשיך למיזם קבוע. בשנת 2014, כשהתברגו למקום ה־20 בדירוג הברים הטובים בעולם, כתבו השופטים על המקום: "זה המקום הטוב ביותר לשתות בו כשאתם כמעט ערומים בשמש של מיאמי". ב־2015 כבר עלה הבר למקום ה־14 בדירוג. באותה השנה פתחו השלושה בסמוך גם את 27, מסעדה שמגישה "אוכל שמתאים לתמהיל של האנשים במיאמי: לטינים, יהודים, אסייתים — והכל באמריקה".

ילדה ושמה תשוקה

לפני שנה פתחה הקבוצה את ברוקן שייקר גם בשיקגו, "העיר הכי טובה כיום בארצות הברית לאוכל ולמשקאות", אומר צבי. הבר בשיקגו מתאפיין באותו סגנון בוהמייני של אחיו הבכור, אבל מותאם למזג האוויר: "בשיקגו הכל בפנים, ובגלל הקור אנשים שותים יותר מבכל מקום אחר בארצות הברית". לפני חודש הם פתחו לפני חודש גם את האנדרסון — בר היפסטרי באזור מתפתח במיאמי, ובעוד כחצי שנה יפתחו ברעל גג בדאון טאון לוס אנג’לס.

הוא נשוי ואב לתשוקה, ילדה בת שלוש וחצי. בעמוד האינסטגרם שלו כמות שווה של תמונות של קוקטיילים, תמונות שלו עם בתו ותמונות עם צעיפי מכבי תל אביב שהוא אוהד. "המטרה שלי היא להיות בעל טוב ואבא טוב", הוא אומר כשאני שואלת מה הלאה. "כסף אף פעם לא הניע אותנו כקבוצה, אף שהיום העסקים שלנו מגלגלים מיליונים. אנחנו רוצים לעשות מה שכיף לנו ומה שמתאים לנו".

יש לך מחשבות לפתוח משהו בתל אביב?

"תל אביב נהדרת ויש כאן ברים מדהימים עכשיו, אבל היא עיר דינמית ואוכלת יושביה. אני רואה כמה קשה לעבוד כאן. בארצות הברית זה סרט אחר, לאנשים לא אכפת כמה הם משלמים כל עוד הם מקבלים מה שהם רוצים. כאן לאנשים קשה הרבה יותר, קשה לחיות פה".