אביב הגיע

"מאז ומתמיד היתה לי רגישות לאור", מספר רן בר לב (42), אחד האמנים המסקרנים בסצנת האמנות בארץ, "כשאני בא לאנשים הביתה אני תמיד מכבה אורות, מדליק אורות, ככה שתהיה תאורה מדויקת לסיטואציה".

האור הוא גם עניין מרכזי בתערוכה החדשה שלו, "הנערים האלה", שמוצגת בימים אלה במתחם רביעיית פלורנטין שבתל אביב ­- אל כל ציור בתערוכה מוצמד אלמנט תאורה, לעתים מחובר לציור, לידו או מאחוריו, ומשחק תפקיד שונה בתוך כל עבודה. בנוסף, כמעט כל עבודה קיבלה תוספת חשמלית. לכן כל אחד מהציורים זקוק לשקע חשמלי לידו. בר לב קורא לזה "ציור שמנסה להתרענן".

בר לב בתערוכתו. "משהו שקצת מתכחש לאמנות אנינה"

"כאדם שעבד עד עכשיו באופן מסורתי, יש לי צורך לאוורר", הוא מסביר, "רוב העבודות מחושמלות, באחת מאוורר, באחת פנסים, באחרת רמקולים, אבל זה לא העיקרון - העיקרון הוא דווקא חופש הפעולה בתוך השדה הזה של הציור. באופן מקרי או לא, לתערוכת היחיד האחרונה שלי קראו 'כי רק ציור זה לא מספיק'".

בר לב, אגב, לא באמת חושב ש"הציור מת" או שציור זה לא מספיק. "אין דבר כזה, יש ציור טוב או לא", הוא מסביר, "אין מדיום שהוא רלבנטי או לא רלבנטי, יש רק עניין או חוסר עניין".

לא פחות מתאורה, לבר לב יש משיכה לצלילים עוד מהימים שבהם גדל במושב בית יצחק עם חברו הטוב אביב גפן, שאת עטיפות אלבומיו הוא מצייר ומעצב. "מבחינתי מוזיקה היא בעיקר אוסף של צלילים. אני כמעט תמיד מתכחש לטקסטים או מתעלם מהם, הריכוז שלי עובד בסאונד, בצליל", הוא אומר.

"אופנוע גרמניה", מדיה מעורבת על עץ

עובדה זו לא מפריעה לגפן, שלראשונה "מאייר" חזרה עבור חברו ולוקח חלק פעיל בתערוכה. שיתוף הפעולה הניב עבודה המורכבת משני ציורים בגוונים כהים, כאשר באמצע כל אחד בוקעים רמקולים - אלמנט ויזואלי שהוא חלק מהעבודות עצמן - המנגנים מנגינה שיצר גפן, מין לופ מוזיקת פופ של שנות השמונים. התוצאה היא עבודה עם "ארס מסוים בתוכה, משהו שקצת מתכחש לאמנות אנינה", אומר בר לב.

משטח העבודות המוצגות הוא דיקטים ולא קנבס. סגנון הציור שלו הוא קלאסי או פיגורטיבי סטנדרטי. ציוריו מתאפיינים לרוב בחללים, באובייקטים וברהיטים ביתיים המופיעים על הבד, תמיד במצב מעורער ופצוע.

הוא פועל מהסטודיו שלו במושב, שם עדיין גר, ומלמד לבגרות באמנות מעשית בבית הספר רופין: "לחנך לאמנות ובכלל הוראה זה חלק משמעותי בעשייה שלי, אני מקבל מזה המון". בר לב מדגיש שהוא לא מורה לציור אלא מורה לאמנות, וגם תלמידיו לא פועלים רק במדיום הציורי, "אז תוספות לציורים שבתערוכה לא מוזרות לי, להפך, יש בזה משהו מאוד טבעי".