בנק ישראל: לשקול השקעה ממשלתית או ערבות מדינה בפיתוח לווייתן ולהטיל מס גז על התעשייה

הסאגה הבלתי נגמרת באישור מתווה הגז הממשלתי מאלצת את בנק ישראל להרים כמה דגלי אזהרה לגבי איתנות משק החשמל המקומי במציאות של מחסור בגז. בפרק מיוחד על משק האנרגיה, שנכלל בדו"ח השנתי של בנק ישראל, מזהירים כלכלני הבנק שמדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה יושבת בחושך בכל תקלה משמעותית במערכת הולכת הגז הקיימת.

"כבר כיום התשתית להזרמת גז מ"תמר" אינה יכולה לספק את מלוא הביקוש בשעות השיא, ומאחר שהביקוש יעלה בחלוף הזמן, מגבלת התשתית תחמיר והעלות הכרוכה בכך תגדל. יתר על כן, תקלה משמעותית באחת היחידות בשרשרת האספקה צפויה לגרום למשבר חמור במשק החשמל. במקרה הטוב המשק יתגבר עליו באמצעות רכישת דלקים חלופיים יקרים, ובמקרה הפחות טוב ישררו הפסקות חשמל ממושכות", כותבים אנשי בנק ישראל, ומחדדים ש"השקעה בהרחבת התשתית נושאת לפיכך חשיבות הן מההיבט הכלכלי הישיר והן מההיבט הנוגע לניהול הסיכון הנשקף מתקלה או מפגיעה בתשתית ההזרמה הקיימת".

לפי בנק ישראל, צמצום הסיכון יגיע באמצעות פיתוח מאגר לווייתן, אבל זה עלול להתגלות כלא כלכלי במחיר האנרגיה של היום. "פיתוח "לווייתן" יגדיל באופן משמעותי את ההיצע וימנע לחץ לעליית מחירים, ואילו היעדר פיתוח יגביל את ההיצע בטווח הקצר ויאותת ליזמים בענף שאין זה כדאי לחפש גז טבעי במים הכלכליים של ישראל", אומרים שם, ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא ש"לכל הצדדים (ממשלה ויזמים - ל"ג) יש אינטרס בפיתוח "לווייתן"...אלא שלעיתים פיתוח מאגר אינו כדאי ליזמים מבחינה כלכלית, ויש מקום לשקול השקעה ממשלתית, או מתן ערבויות למימון השקעות". אפשרות אחרת שבנק ישראל מעלה היא ש"יהיה זה כדאי לממשלה לסייע להם בתמורה להשתתפות בחלקם ברווחים ממכירת הגז". ומה לגבי פסקת היציבות שזכתה לביקורת של בג"ץ ועד לרמה של הקפאת אישור המתווה כולו? כאן מתחמק בנק ישראל מלתת עמדה ישירה ואומר ש"איננו עוסקים כאן בשאלה המשפטית הנוגעת לזכויות היזמים במקרה שהם אינם מצליחים לממן את פיתוח המאגר, אלא מתייחסים לפער הקיים בין הממשלה ליזמים מבחינת הכדאיות הכלכלית".

ומה לגבי פיתוח מאגרי כריש ותנין, שהוכתבו במסגרת המתווה לתקופה של 14 חודש - האם הם הפתרון הזמני לבעיה ועד שיגיע הגז מלווייתן? לדברי בנק ישראל התשובה היא ממש לא. "בשלב השני נדרשים היזמים למכור את "כריש" ו"תנין" במלואם ולמכור חלק מזכויותיהם ב"תמר", דבר שעשוי ליצור תחרות וממילא לצמצם את כוחם של ספקי הגז להעלות מחירים. פיתוח "כריש" ו"תנין" יפתור גם כן את בעיית היתירות, אך בהתחשב בהיקף הגז הנמצא בהם, עלות פיתוחם גבוהה מעלות הפיתוח של "לווייתן", אומרים בבנק. יצוין שחלק מהרעיונות שעלו כאן נבחנים במסגרת צוות בין משרדי שהוקם על ידי שר האנרגיה יובל שטייניץ, אותו מנהל מנכ"ל משרדו שאול מרידור.

יש להטיל מס על גז לתעשיה

בהתייחסם למגזר התעשייה אומרים בבנק שהתעשייה השתמשה בכ-BCM 2 גז טבעי בשנת 2014, והיקף זה היווה מעט יותר מ-25% מסך תצרוכת הגז הטבעי במשק.

בנק ישראל מסביר את מה שכולם יודעים והוא שזיהום האוויר ושימוש במשאב מתכלה אשר לזיהום האוויר, שימוש בגז טבעי מזהם פחות משריפת סולר או מזוט, ולכן מנקודת מבט זו יש עניין לגרום לתעשיינים להעדיף גז טבעי על פני האלטרנטיבות. הבעיה היא שהמס על מזוט הוא כל כך נמוך היום, עד שהתעשיה מעדיפה לזנוח את הגז משיקולים כלכלייים, כאשר זיהום האוויר כלל לא מהווה שיקול מבחינתם.

ולכן, הפתרון של בנק ישראל הוא ש"יש ליצור את ההעדפה באמצעות מיסוי מזוט וסולר לשימוש בתעשייה, בהתאם להערכה בנוגע לעלות הזיהום ששריפתם גורמת", ובאופן ספציפי "יש להעלות אפוא את מס הבלו על מזוט כדי להביא בחשבון את עלות הזיהום, ובאמצעות העלאה זו יתמוך צד הביקוש בהקמת תשתית לחיבור הגז הטבעי לחוף". יצוין שזו אינה הפעם הראשונה שבנק ישראל מזהיר מתלות של התעשיה בגז זול, כאשר האחרון שעשה את זה היה סטנלי פישר ביוני 2013.