מבחן רכב של שברולט ספארק: כבר לא לציי השכרה בלבד

שברולט האמריקאית נמצאת בימים אלה בעידן מרתק: מחברה חסרת כיוון, שהתפרסה על יותר מדי שווקים, וניסתה יותר מדי להתאים את מוצריה לאירופה, היא הולכת ומתפקסת על הדברים שהיא טובה בהם. בין היתר החליטה שברולט לסגת מאירופה ולהשאיר את הזירה לזרוע הגרמנית שלה, אופל. בנוסף, הוחלט בשברולט על התאמה חכמה של המוצרים ללקוחות בשוק היעד העיקרי: ארצות הברית. כלומר כיום מכוניות שברולט מאובזרות יותר וגם מצוידות בטכנולוגיה שאמורה לסייע להן להילחם במתחרות מיפן.

אחד המוצרים שהכי מאפיינים את המגמה הזו הוא ספארק החדשה. בין הספארק החדשה והיוצאת אין שמץ של דמיון, לא רק בעיצוב אלא בעיקר באיכות: אם ספארק הקודמת היתה מכונית עירונית שיועדה לכל היותר לציי השכרה, ספארק החדשה היא מכונית מיני מגובשת. וזו מחמאה רצינית. ראשית, תא הנוסעים של ספארק מהווה שדרוג מהותי ביותר בהשוואה לזה של הדגם היוצא. איכות החומרים אינה מושלמת, אך בהתחשב בנהוג בקטגוריה, היא מספקת בהחלט. איכות הפלסטיקה טובה, לנהג יש שפע של מקום והדגש העיקרי הוא על אבזור: בספארק יש מערכת חיבור לאינטרנט, בקרת אקלים, מערכות לשמירת מרחק וכמובן מערכת מולטימדיה מצוינת. תנוחת הישיבה של ספארק טובה והביקורת היחידה נוגעת לנושא המיתוג: הנדסת האנוש, במיוחד זו שנוגעת למערכת המולטימדיה ולמתגים שבהגה וסביבותיו, אינה מושלמת. עם זאת, לא מדובר בליקוי מהותי.

קפיצת הדרך החשובה ביותר שביצעה ספארק היא באיכות הנסיעה. ראשית, יש לה מנוע חזק באופן מוחשי. המכונית מאיצה בקלות מפתיעה גם בנסיעות בין־עירוניות וגם בעיר. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה שמאפשרת לו להגיב באופן מיידי, אך מעט רועש בזמן מאמץ. ספארק מכוילת בעיקר להתמודדות עם כבישים עירוניים, כלומר המתלים שלה בולעים בורות בקלות. מחוץ לעיר הספארק מרגישה רכה יתר על המידה, אך מדובר בתכונה שרוב הקונים ישמחו לקבל. בשונה מחלק ניכר ממכוניות המיני, ספארק נותנת תחושה של מכונית גדולה, מגובשת ובוגרת מכפי גודלה האמיתי.