התאחדות הכדורגל האנגלית תבקש מפיפ"א לחקור האם שחקנים לשעבר סובלים משיטיון בעקבות פגיעות מוחיות שספגו כתוצאה מהמשחק. שלושה שחקנים ששיחקו בנבחרת אנגלית במונדיאל 1966 - מרטין פיטרס, נוסי סטילס וריי וילסון - חלו באלצהיימר, כך מדווח הדיילי מירור.
החששות באנגליה סביב ההשפעה של פגיעות הראש גדלו לאחר הקמפיין שבו פצחו בני המשפחה של חלוץ הנבחרת לשעבר ג'ף אסטלי, שמותו ב-2002 יוחס לנגיחות בכדורי העור הכבדים.
איאן ביסלי, האחראי הרפואי בהתאחדות האנגלית, מבקש לקבל סיוע מפיפ"א בקביעה אם יש סכנות בריאותיות ארוכות טווח כתוצאה מהמשחק, ואם יש להזהיר את השחקנים. "אנחנו מעבירים באופן מיידי כמה שאלות מחקר לפיפ"א כדי לברר אם הם יכולים לעזור לנו לגלות אם שיטיון שכיח יותר בקרב שחקני כדורגל לשעבר?" אמר ביסלי לסוכנות החדשות AP. "הבעיה היא שאנחנו פשוט לא יודעים...זו משימה עצומה לנסות לקבוע אם יש קשר בין הכדורגל המקצועי והידרדרות קוגניטיבית, שיטיון כפי שזה לרוב נקרא – פגיעה מוחית שמובילה למגבלות תפקודיות לאורך זמן. אנחנו לא יודעים בוודאות. זה תמיד מפתה לומר שזה בטוח קשור, אבל האמת שאנחנו פשוט לא יודעים".
ביסלי רוצה שהחוקרים יבחנו האם החומרה של כל פגיעה מוחית תלויה בעמדה של השחקנים, במספר המשחקים ששיחקו ובאיזו רמה. "התקווה היא שפיפ"א תיתן לנו תשובה לכאן או לכאן", הוסיף ביסלי. "בסופו של דבר מדובר בנושא בריאותי ובטיחותי. אנשים עדיין ירצו להיות שחקני כדורגל מקצועיים, אבל לפחות ככה נוכל לייעץ להם מה הסיכויים שיסבלו מנזק בלתי הפיך".
אחראי הרפואה בפיפ"א אירי סבורק אמר כי אינו מודע לכך שבהתאחדות האנגלית ביקשו לבצע מחקר על הקשרים בין פגיעות מוחיות של שחקנים ושיטיון.
"יש לנו ראיות מועטות שיוכיחו את ההשערה לגבי שחקני כדורגל", אמר ל-AP מכנס אסטרטגיות רפואיות בכדורגל בלונדון. "אך זו גם הסיבה שאנחנו בוחנים את השינויים ארוכי הטווח בשחקנים ובשחקניות, לא רק לגבי תפקודי מוח אלא גם להופעה מוקדמת של תסמינים של דלקת מפרקים ניוונית".
צילום: רויטרס
תגובה אחת לכתיבת תגובה