אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שוק הסלולר: פיקוח מחירים או תחרות צילום: עמית שעל

שוק הסלולר: פיקוח מחירים או תחרות

התחרות בסלולר חסכה לצרכנים יותר מ- 5 מליארד שקל בשנה. פיקוח מחירים היה חוסך 2 מליארד שקל בלבד

10.04.2016, 16:05 | ד"ר אסף כהן

לאחרונה מוצע פיקוח מחירים ככלי לפתרון בעיות במגוון שווקים - דירות להשכרה, מוצרי מזון, שכר מנהלים, גז טבעי, ועוד. פיקוח מחירים נתפס, בטעות, כאמצעי מיידי, חד וברור, המעניק לציבור את התחושה כי בעיית יוקר המחייה מטופלת במהירות ובנחישות. בימים אלו שוקד משרד האוצר על גיבוש מתודולוגיה מעודכנת לפיקוח על המחירים, אשר תחליף את "נוסחת סוארי" הוותיקה. ראוי שהדיון בפיקוח מחירים לא יסיט את תשומת הלב והמאמצים מהפתרון יעיל יותר, אם כי לעתים פחות מיידי ומסובך יותר לשיווק לציבור, והוא קידום התחרות.

קראו עוד בכלכליסט

דוגמא מובהקת ליתרונות של קידום תחרות על פני פיקוח מחירים הוא הרפורמה שערכנו במשרד התקשורת בתחום הסלולר. עד לשנת 2010 התנהל השוק בתחרות בין מעטים- פלאפון, סלקום ופרטנר. רמת ההכנסות והרווחיות הגיעה לשיא. באותם ימים, בריטניה נחשבה למדינה בה רמת התחרותיות היא גבוהה, ובה עמד שיעור הרווחיות על כ-25%.

מה היה קורה אילו היינו מעדיפים להביא את הענף לשיעורי רווחיות "בריטיים", בדרך של פיקוח מחירים? באם ננטרל את ההשפעה של הורדת דמי הקישוריות ונניח כי פיקוח המחירים היה מוחל על ההכנסות הנובעות משירותים סלולריים ולא על מכירת טלפונים וטבלטים, נמצא כי סך ההכנסות של החברות משירותי סלולר היה יורד מ- 13.6 ל- 11.5 מליארד שקל. כלומר, הציבור היה חוסך 2.1 מליארד שקל בשנה. אולם משרד התקשורת בחר בדרך אחרת, קידם את התחרות ואיפשר לשתי חברות נוספות לפעול בשוק, כך שסך ההכנסות משירותים של חברות הסלולר, חדשות ותיקות בשנת 2015, הסתכמו ב-8 מליארד שקל בלבד. מהלך זה הגדיל את חיסכון הציבור ל-5.6 מליארד שקל בשנה.

הסיבה להבדלים עצומים אלו נובעת מכך שהתחרות שינתה את אופן התמחור, את דרך אספקת השירותים, ואת מבנה העלויות של חברות הסלולר.

ככלל, מונופול יעדיף לפעול תחת משטר של פיקוח מחירים, על פני מצב בו מקודמת תחרות אפקטיבית. גם אם המחיר שייקבע הרגולטור ישקף במדוייק את עלויותיו ולא יותיר בידיו רנטה מונופוליסטית, הוא לפחות יבטיח לו "רווח נורמלי". בתנאי תחרות חברות מציעות לעתים מחירים נמוכים במיוחד, אשר לא מתחשבים בכל עלויותיהן. גם אם הרגולטור מסוגל לפקח על טיב השירות אותו מספק המונופול, הרי שאינו יכול להובילו להשקיע בטכנולוגיות, מוצרים ושירותים חדשים אשר יחליפו את הקיימים: המונופול ייקח בחשבון שהשירותים החדשים אינם נחוצים להגדלת רווחיו, או שיפגעו במכירות של השירותים הקיימים, והתמריץ שלו להשקיע בכך יקטן. בתנאי תחרות- לא תהיה לו ברירה. כך למשל, המתחרה החדש בשוק תחנות הדלק, דור אלון, היה הראשון שפיתח את תחום חנויות הנוחות (אלונית), במתחמי תחנות הדלק, והחברות הותיקות הגיבו לתחרות זו בהקמת רשתות yellow, sogood ומנטה. לכן- על הרגולטור לפעול בכל האמצעים להגביר את התחרות, על פני פתרון קסם של פיקוח על המחירים.
מיכאל גולן , צילום: שוקה כהן מיכאל גולן | צילום: שוקה כהן מיכאל גולן , צילום: שוקה כהן

למרות שקידום תחרות עדיף על פני פיקוח מחירים, לעתים אין ברירה. ייתכן כי מדובר בשוק בו פועל מונופול טבעי, וקשה עד בלתי אפשרי להחדיר תחרות אפקטיבית, וייתכן שיש לפקח על המחירים כאמצעי זמני, עד להתבססות התחרות. אולם פיקוח מחירים, במיוחד בענף בו מתקיימת תחרות - אם כי תחרות שאינה מספקת, סובל מבעיות יישום.

ברור שאם הרגולטור יקבע מחיר בהתאם לעלות השולית, הרי שהחברות לא יוכלו לכסות את עלויותיהן הקבועות, לא יהיו להן מקורות כספיים לשמר ציוד קיים ולהשקיע בחדש, והן יחדלו מלפעול. הרגולטור, המחוייב לקבוע תעריפים המשקפים עלות בתוספת רווח סביר, נמנע במקרים אלו מלקבוע מחיר על פי העלות השולית, וקובע את המחיר על פי העלויות השוליות של הטווח הארוך, הקרובות לעלות הממוצעת. באופן זה, גם עלויות ההשקעה הקבועות מועמסות על מחיר המוצר. כך, המחיר המפוקח של כוס התה ישקף גם את עלות שכר הדירה, שכר עבודה, חומרים וכיו"ב.

אולם אז נוצר לעתים מצב מוזר: בתנאי תחרות מוגבלת בין החברות, קורה שהן מוכרות במחיר הנמוך מהמחיר המפוקח. זאת, מאחר שבמאבקן על ליבו וכספו של לקוח נוסף, כדאי לחברות להציע לו שירות במחיר הנמוך מהמחיר המפוקח ובלבד שיהיה גבוה מהעלות השולית. באופן זה, נוצרים גם פערים במחירים המשולמים על ידי מגזרים שונים: ככל שלמיגזר מסויים כח מיקוח רב יותר, כך התחרות עליו מחריפה, והמחירים שיוצעו לו יהיו נמוכים במידה רבה ממגזרים אחרים.

הרגולטור, הנוכח בכך שהחברות מוכרות במקרים מסויימים במחיר הנמוך מהמחיר המפוקח, עומד בפני לחצים סותרים: מחד, יטענו המפוקחים כי אין צורך בפיקוח מחירים, ומאידך יטענו נציגי הצרכנים כי המחיר המפוקח שקבע הוא גבוה מידי ויש להורידו לגובה המחיר שנקבע בשוק. אם יחליט להסיר את הפיקוח ייתכן שהמחיר למגזרים חסרי כח המיקוח יעלה אף מעבר למחיר המפוקח. אם יוריד את המחיר לרמת העלות השולית יגרור את החברות להפסדים. אפשרות נוספת היא לקבוע כי כל יצרן חייב למכור את מוצריו לכל הלקוחות במחירים זהים. כך אמנם יידחפו החברות למכור במחיר אשר יכסה גם את עלויותיהן הקבועות, אולם ייתכן כי יהיו מגזרים מסויימים אשר ימנעו מלרכוש את המוצר, ובכך תיפגע רווחתם.

הכותב הוא אסטרטג ראשי, גיזה זינגר אבן. 

גילוי נאות: גיזה זינגר אבן עובדת מעת לעת עם חברות המוזכרות במאמר זה.

תגיות