צילום: דפנה גזית
מותו של סוכן: חופש השיפוט גבר על חופש הביטוי
שופט המחוזי אליהו בכר שהוריד את שני כהן מהמסכים כי העליבה את סוכני הביטוח בשמה של ביטוח ישיר, התעלם מהוויכוח הצרכני העקרוני וייתכן שגם מכמה עקרונות משפטיים. קמפיין פרסומי נגדי נראה כמו פתרון עדיף על מתיחת החוק כדי להגביל את חופש הביטוי
שני כהן אינה הראשונה שעשתה צחוק מסוכני ביטוח. זאת מסורת ארוכה, שוודי אלן היה אחד מנושאי הלפיד שלה בסרט "קח את הכסף וברח". אלן, הגנב הקטן והלא־יוצלח, נכלא שוב ושוב ובאחת הפעמים בהן עבר עבירה בתוך הכלא, נידון לחמור שבעונשים — שבוע בצינוק ביחד עם סוכן ביטוח. לא עורך דין, לא רואה חשבון, סוכן ביטוח!
השופט אליהו בכר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, נחלץ שלשום להגנתם של סוכני הביטוח בפסק דין שבו פסל את קמפיין "שוקה" שמטרתו, בלשונו "לנגח את סוכן הביטוח עד להכחדתו בבחינת זן הולך ונעלם, חסר תועלת, פרזיט ולא מתקדם". בנוסף, זיכה השופט את התובעים — לשכת סוכני הביטוח ושמונה סוכנים — בסכום עתק של 351 אלף שקל.
השופט קבע שהתקיימו כאן פגיעות לפי חוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט. אבל במרכז פסק הדין עמדה עילת לשון הרע בסדרת הסרטונים שהפיקה הנתבעת, איי.די איי ביטוח שמפעילה את המותגים ביטוח ישיר ו־9 מיליון, שבהם הוצג הסוכן הנעלם, באמצעות מזכירתו, כנהנתן שחי על חשבון החוסכים בלי לעבוד למענם.
קראו עוד בכלכליסט
לצד הקורבנות
נפשו של השופט יצאה לקורבנות. הוא מפרט את עדותה המצמררת של מומחית התביעה, ד"ר לתקשורת ארנת טורין. "מעולם לא עבר תחת ידי ולא חזיתי בקמפיין אגרסיבי מסוג זה, של גוף שמבצע מסע פרסום עקבי ומתמשך המבזה את כבודם של עובדים, רומס את תדמיתם", כתבה, "הומור אינו 'כיפת ברזל' החוסמת את פגיעת המסרים, נהפוך הוא".
עדות המומחית מיותרת. מהסרטונים ניתן לקבוע בלי מאמץ שיש כאן השפלה וביזוי ולכן הדיון המשפטי צריך להתרכז בהגנה על משדר הפרסומת: האם מדובר בהבעת דעה לגיטימית?
השופט חוזר שוב ושוב על העלבונות שסופגים שוקה ומזכירתו ומתייצב להגנתם. "האם סוכן הביטוח ארכאי, מיושן ומיותר כפי שמבקשים הנתבעים להוכיח?" שואל בכר ומשיב "נדמה, שהתשובה לכך שלילית. סוכני הביטוח אינם מאותגרים טכנולוגית. ייתכן כי הם לא בקדמת הטכנולוגיה, אך מכאן ועד להציגם כאנשי המערות או כמוצג ארכיאולוגי — המרחק רב. כך למשל אין חולק, כי סוכני הביטוח עושים בעבודתם שימוש במחשב למול חברות הביטוח וזה חלק מעבודתם היומיומית". באמת?! מחשבים?
דוגמה נוספת לנטיית לבו של השופט מופיעה במשפט המורכב הבא: "שיעור הפרמיה אצל החברה (ביטוח ישיר — מ.ג.) גבוה בממוצע ב־35% מהמקרים משיעורי הפרמיה בחברות הביטוח המסורתיות. בעיני בכך יש כדי להטעות את הצרכן. מבקשים מהצרכן להפחית את עמלת הסוכן, אך מאידך לא מתחייבים להקטין את שיעור הפרמיה". השופט קובע כאן שב־65% מהמקרים הפרמיות של הביטוח הישיר זולות מאלו של החברות המסורתיות, אבל מבקר את 35% הנותרים.
פסק הדין אף מתייחס לקמפיין הפרסומי כמזימת חיסול אפילה הנרקמת בחדרי חדרים של משרד פרסום. הוא אף שב ומתייחס לפסק הדין שניתן בנוגע לקמפיין שנרקח במשרדו של יחצ"ן נגד איש העסקים אלי עזור.
השופט בכר נחרד לגלות שעבור קמפיין שוקה נכתב מסמך אסטרטגיה. "סעיף 1 מציין ש־'9 מיליון החליטה... לצאת למלחמה חזיתית בסוכני הביטוח כדי לפצח את קהל לקוחותיהם'", קובע בכר. אך מה לא בסדר בכך?
הרחבה של החוק
כאשר מקרבים את פסק הדין לנורמות חופש הביטוי שנקבעו בבית המשפט העליון, נדמה שצפוי כאן חזרה על מקרה הרציקוביץ. ב־2002 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב חצי מיליון שקל ליו"ר מכבי ת"א כדורגל, לוני הרציקוביץ, שהוצג בטור עיתונאי כעכבר ביבים. נשיא העליון דאז אהרן ברק קיבל את הערעור, ופסק הדין שהוא כנראה המצוטט ביותר בתיקי לשון הרע, ביטל לחלוטין את החיוב. בפרשה אחרת התיר העליון את הסרט 'ג'נין ג'נין' שהציג את חיילי צה"ל כקלגסים נאצים. עם זאת, יש לציין כי מדובר במקרים של חופש ביטוי פוליטי ואמנותי שראוי להגנה רחבה ביותר ולא בקטטה מסחרית.
בשל כך השופט בכר גייס גם חוק העוולות המסחריות — כשהוא מותח את גבולותיו. כשהחוק נוסח בכנסת, נשמטה ממנו ההוראה המחייבת תחרות הוגנת. בהמשך קבעו הפסיקה והכתיבה האקדמית שלרשימת העוולות בחוק ניתן להוסיף עניינים הקשורים לתחרות בלתי הוגנת במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. השופט בכר מצא שהמקרה הנוכחי מתאים להרחבה זו. "נקודת המוצא ממנה יוצאת החברה (הנתבעת) היא שאין מקום בעולם הביטוח לעוסק האחר (סוכן הביטוח). נקודת מוצא זו בעייתית בעיני, בהיותה לא מוסרית בעליל".
התשדירים אושרו שוב ושוב
הצגה זו מעוותת את היריבות האמיתית בסיפור: הביטוח האינטרנטי מול הביטוח המסורתי. מטרת הקמפיין היא להראות שאפשר לחתוך את המתווך, כפי שקורה למרבה הצער בזכות הטכנולוגיה. מאידך, לסוכני הביטוח יש בהחלט טענות־נגד טובות נגד הביטוח האינטרנטי כשמבוטחים רבים מעדיפים את הליווי האישי. ייתכן שהתשובה הנכונה היא קמפיין נגד ענייני, ולא איסור פרסום
.
תשדירי שוקה אושרו על ידי מועצת הרשות השנייה, המפקח על הביטוח ובפסק דין בתביעה אחרת במחוזי. בכר, לעומת זאת, מתגייס למען הסוכנים בכל הכוח הרטורי החומל, בחזרות אינספור על "התיאור הכוזב" של הסוכנים הנהנתנים ומזכירתם המתקשה, שנועדו מן הסתם לשכנע גם את הכותב. לא בטוח שהשכנוע הזה יהיה גם נחלתם של שופטי הערעור.
6 תגובות לכתיבת תגובה