צילום: עידן מלכה ויח"צ
מעגלים פינות: האם הרשויות גובות כספים על שילוט חוצות שלא כדין?
מספר רב של תביעות ייצוגיות הוגשו נגד רשויות מקומיות שונות, בטענה כי חוקי העזר גורמים לעיגול שטח השלט ובכך לגבייה לא נכונה. האם יש בטענות אלה ממש?
לאחרונה הוגשו מספר רב של בקשות לאישור תביעות ייצוגיות כנגד רשויות מקומיות רבות, בטענה שהנוסח המצוי במרבית חוקי העזר העוסקים בחיוב אגרת השילוט, גורם בפועל לעיגול שטח השלט וכתוצאה מכך נוצרת "גבייה שלא כדין".
מדובר בפרשנות המונח - "כל מ"ר או חלק ממנו" המצוי במרבית חוקי העזר העוסקים בנושא השילוט ברשויות המקומיות, כאשר השאלה הנשאלת היא האם משמעות המונח מאפשרת לחייב גם חלק ממ"ר (כטענת התובעים), או שלמעשה מדובר בקטגוריית אגרה שתחומה הינו בין ס"מ בודד למטר, כפי שפירשו זאת מרבית הרשויות המקומיות.
קראו עוד בכלכליסט
התקדים המשפטי עליו מנסים להתבסס מרבית התובעים כנגד הרשויות מתבסס על שני אדנים: הראשון, פס"ד בעניין עמר נ' עיריית ירושלים, בו נקבע כי אין לעגל שטחים לצורך חיובם בתשלום הארנונה, והשני הוא פס"ד יהלומי נ' עיריית תל אביב, אשר עסק בסוגית עיגול שטח השילוט ואשר הסתיים בפשרה באישורו של בית המשפט.
אכן, על פניו קשה לקבל מצב של חיוב שאינו מדויק, אך בחינת החקיקה והפסיקה בתחום האגרות בכלל ובתחום אגרות השילוט בפרט - מובילה למסקנה אחרת.
בית המשפט המחוזי בירושלים אימץ מסקנה בפס"ד תקדימי, אשר קבעה כי עיריית ירושלים נהגה כדין בעת מתן פרשנותה למונח "כל מ"ר או חלק ממנו", קביעה שהובילה למסקנה כי יחידת המידה לגבייה הינה מ"ר כקטגוריית תחום לחיוב, זאת בהתאם להגדרה הקיימת בחוק העזר.
אף בתי המשפט בבואם לבחון ספציפית את אגרת השילוט התייחסו אליה כ"אגרת רשות" שהרי גודל השלט ושיקול התועלת הכלכלית שעולה ממנו היא חלק מהשיקולים שעל בעל עסק לכלכל. בנוסף, מניעת הצפת המרחב הציבורי בשילוט הינה שיקול לגיטימי של הרשויות ועל כן אין לקבל את ההנחה שיש דווקא להתחשב בעמדת המפרסמים.
כמו כן, קיימות אגרות רבות בהן נקבע על ידי המחוקק כי ניתן ל"עגל" את דרך החיוב בתשלומם, לדוגמא: אגרת רישוי, אגרת כלי ירייה, אגרת טייס, אגרת כביש 6 ועוד.
כמו כן, בכל הנוגע לאגרת השילוט נקבע זה מכבר בכמה פסק דין, כי ניתן לחייב בתשלום אגרה זו בגין תקופות זמן "עגולות" (קרי חצי שנה/שנה) אף אם השלט בפועל הוצב למספר שבועות בלבד.
כאמור, ההגדרה "כל מ"ר או חלק ממנו" קיימת במרבית חוקי העזר של הרשויות, אך הפעם הראשונה בה ניתן פס"ד בסוגיה הייתה בעניין ירושלים. ניסיון המבקשים שם להישען על ההקבלה מתחום הארנונה, נדחה על הסף ע"י השופט דראל. הוא קבע כי אין להקיש מעניין עמר וזאת לאור השוני הלשוני הברור שקיים בלשון החוק בעניין ארנונה מול לשון החוק בעניין אגרת השילוט.
יש לציין כי התביעות מתנהלות בפני בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועל כן נדרש בית המשפט לבחון האם פרשנות העיריות והתנהלותן הינן סבירות. בעניין ירושלים קבע השופט דראל שלא רק שפרשנות העירייה הינה סבירה וראויה, אלא שהיא הפרשנות היחידה האפשרית, ועל כן דחה את התביעה ייצוגית וחייב את המבקש שם בהוצאות העירייה.
משרד עוה"ד פריש שפרבר ריינהרץ ושות' מייצג מספר רב של רשויות מקומיות בהליכים כנגד "עיגול" השילוט.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה