חד-מיני ודו-פרצופי

האם הקולנוע יכול לשנות את החברה? השאלה הזו קיבלה מענה בשבוע שעבר, כשמושל ג'ורג'יה נת'ן דיל הטיל וטו על הצעת חוק מספר 757 - או בשמה המלא, "הגנה על פעילות חופשית", שידועה גם כ"הגנה על חופש הדת". הצעת החוק החדשה היתה אמורה לתת תמיכה חוקית לאנשי ג'ורג'יה להמשיך לפעול על פי צו מצפונם הדתי, או במילים אחרות: לאפשר לפעילי ציבור לסרב לתת שירותים לזוגות חד־מיניים, לתת גב לבעלי אכסניות שלא רוצים בני זוג מאותו המין, או אפילו לסרב להעסיק הומואים ולסביות במוסדות בעלי אופי דתי, כמו בתי ספר. המושל לא עצר את החוק כי ראה סרט תיעודי מרגש על זכויות הקהילה הגאה או נפל במקרה על שידור חוזר של "הר ברוקבק". הוא בלם את הצעת החוק, ככל הנראה, בגלל חרם של תעשיית הקולנוע.

הפסד של מיליארדים

מאז הונחה הצעת החוק על שולחנם של נבחרי הציבור בג'ורג'יה, בחודש פברואר, השמיעו ארגוני זכויות האדם קול מחאה שקיבל רוח גבית מתעשיית הקולנוע. האולפנים הגדולים של הוליווד - ובראשם דיסני, פוקס וסוני - יצאו בהכרזה כי אם תעבור הצעת החוק, הם יסגרו את פעילותם באטלנטה (בירת ג'ורג'יה). הקריאה נתמכה על ידי עשרות שחקני ויוצרי קולנוע, אליהם גם הצטרפה ליגת הפוטבול הלאומית.

"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" שצולם באטלנטה. קל לשכוח שאולפני קולנוע הם בית עסק שמושתת על רווחים

חשוב להבין, ההכרזה הזו, מעבר להיותה יוצאת דופן, משמעותה נזק לשני הצדדים. בשנים האחרונות הפכה אטלנטה ל"הוליווד של הדרום", והוקמו בה עשרות אולפני צילום. האולפנים נהנים בה מהקלות מס, ובעיקר מכך שג'ורג'יה היא מדינת שדוגלת ב"זכות לעבוד", כלומר שוברת את כוח האיגודים המקצועיים ומאפשרת לאולפני הוליווד להתחמק מדרישותיהם לתנאים, העלאה בשכר ופנסיה. הפסקת שיתוף הפעולה הזה עלולה לגרום להפסדים של כ־6 מיליארד דולר לשנה לתעשיית הסרטים ההוליוודית ולעיר, שתסבול מאובדן משרות וגם מאובדן הכנסות ממסים ומהתיירות שמביאה הוליווד לעיר.

החרם הזה, במבט ראשון, מרגיש כמו תמיכה מרגשת של בעלי המאה בהוליווד. אך האקט הקיצוני לא עבר בלי ביקורת, בעיקר מטעם קבוצות נוצריות וסנטורים רפובליקנים. הביקורת חושפת צביעות הוליוודית, ומצביעה על כך שהאולפנים לא מהססים לצלם שוברי קופות כגון "מהיר ועצבני 7" ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" באבו דאבי - שם לא רק שיש חוקים נגד חד-מיניים, אלא גם עונש מוות למי שנתפס. גם סינגפור, שבה נמצאות כמה מעבדות של אפקטים מיוחדים, לא ממש ידועה בסובלנות חד־מינית. אנשי תעשיית הקולנוע עצמם לא ענו להאשמות על צביעות, ונהנו מתמיכה רחבה של ארגונים רבים לזכויות אדם. הוליווד, כך נראה, נתפסת כמי שהצילה את היום, ולעזאזל הנצלנות הסיסטמטית שלה.

הון, שלטון וסרטון

אבל מעבר לסטנדרטים הכפולים, עולה שאלה אפילו בוערת יותר. מכיוון שהוליווד היא עיר החלומות שמייצרת רגעים נפלאים של בידור, קל לשכוח שמדובר בעסק לכל דבר. אולפני הקולנוע הם חלק ממארג קפיטליסטי המושתת על רווחים. ככזו, היכולת שלה לכופף מושל ולמנוע ממנו להעביר חוק על ידי חרם מדליקה לא מעט נורות אזהרה. העניין מעלה שאלות כמו: בעולם שבו חברות גדולות המגלגלות מיליארדים יכולות לעצור הצעות חוק, כמה רחוק היום שבו הן יוכלו להחליף שלטון? אם שיתוף פעולה של כמה יצרניות תוכן מקליפורניה יכול לבטל הצעת חוק, כמה כוח יש לחברות כמו גוגל או פייסבוק?