מסעדה שידרה משחק כדורגל ללא רישיון ותשלם פיצויים

לפני ארבע שנים נערך טורניר אליפות אירופה בכדורגל למדינות בפולין ואוקראינה, וזכה להתעניינות רבה מחובבי הספורט בישראל.

חברת צ'רלטון, המפיקה שידורי ספורט, רכשה את הזכויות לשידור 12 משחקים מהטורניר. בשלב מסוים נודע לה שמסעדת "הטרסה" בטיילת בנהריה, מקרינה את המשחקים ללקוחותיה באמצעות מקרן גדול שהוצב מחוץ לחלק הסגור של המסעדה.

לאחר שחוקר פרטי מטעמה אישר את חשדותיה, צ'רלטון פנתה במכתב למסעדה ובעלי מניותיה, ויידעה אותה על כך שנתפסה מפרה את זכויותיה, כאשר שידרה את משחקי הטורניר לקהל צופים, מבלי שקיבלה רישיון לעשות זאת.

צ'רלטון אף הציעה למסעדה לרכוש ממנה את הרישיון להקרין את יתר משחקי הטורניר תמורת 15,000 שקל, אולם המסעדה לא פעלה להסדרת רישיונה.

צילום: שאטרסטוק

בשנת 2014 פנתה צ'רלטון לבית משפט השלום בחיפה ותבעה פיצויים מהמסעדה ובעלי המניות שלה. הנתבעים הודו שקיבלו את המכתב, אך טענו כי לתובעת בכלל לא הייתה את הזכות למכור רישיון שידור פומבי למשחק.

לדבריהם, הם בכלל לא שידרו במסעדה משחקים מהטורניר, מה גם שעובדתית – ציבור הסועדים המגיע לעסק אינו מגיע לצפות בשידורי כדורגל.

כמו כן, הנתבעים טענו כי גם אם הייתה הקרנה אחת מסוימת של משחק, הרי שהיא נעשתה לכמה שניות על ידי אחד העובדים לעצמו, ועל כן לא ניתן להסיק שכל המשחקים שודרו במסעדה, ולכן למעשה אין לתובעת זכאות לפיצויים.

בתגובה, הגישה התובעת את המסמכים המאשרים את זכותה הבלעדית לשדר את המשחקים, וכן תיעוד של החוקר מטעמה, ממנו ניתן היה ללמוד שמשחק בין נבחרות ספרד ואירלנד שודר ללקוחות שישבו בחלק הלא-מקורה של המסעדה.

נתפסו על חם

סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה, אילת דגן, הבהירה כי הוכח שהנתבעים שידרו את משחק הכדורגל באמצעות מקרן, ושלמרות הפנייה מהתובעת, הם לא מצאו לנכון לרכוש את הרישיון או להציע פיצוי כלשהו.

השופטת הבהירה כי בניגוד לשידור שמועבר דרך האינטרנט (סטרימינג), במקרה זה אין ספק כי דובר בשידור שנערך בהפקת התובעת. מכאן, השופטת הסבירה כי בניגוד לאדם פרטי, בית עסק המזמין לקוחות וחושף את העוברים ושבים לאותה הפקה, חייב לרכוש ולשלם בעדה.

"העובדה שהתובעת נתנה אפשרות לנתבעים להסדיר את הרישיון ללא תשלום מעבר לסכום הרישיון הרגיל, וזאת לאחר שנתפסו בקלקלתם, מעידה כי הנתבעים ידעו אודות חובתם אך עמדו במרים, סירבו לשלם וגררו את התובעת להליך משפטי מיותר", כתבה השופטת.

בנוסף, השופטת אף הטילה ספק בכך שהשידור אותו נתפסו הנתבעים משדרים היה היחיד שהוקרן ללקוחות, ותמהה כיצד היום היחיד בו הגיע חוקר למסעדה, היה היום היחיד בו הופרה זכותה של התובעת.

בעקבות התנהלות הנתבעים, שהכחישו את עצם השידור, השופטת קבעה שאין להסתפק במחיר הרגיל שהתובעת גבתה עבור הרישיון. אם נסתפק בכך, הסבירה השופטת, הרי שיהיה בכך מסר למעוולים פוטנציאליים, שימשיכו להפר זכויות ולקחת את הסיכון שאם ייתפסו ישלמו רק את המחיר שהיו צריכים לשלם מלכתחילה.

לכן, השופטת החליטה לשלש את סכום הרישיון שהתבקש, וחייבה את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בסך 45,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ התובעת: עו"ד כצלנסון-להב

• ב"כ הנתבעים: עו"ד הלא ח'יר

* עורך דין אלי נחום עוסק בקניין רוחני וזכויות יוצרים

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר

באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין