עזבו את הסמארטפון, בשם הדמוקרטיה

זה שעון מעורר? זה מכשיר עינויים

לא מצליח להתעורר בבוקר? מערך החיים מוכתב צריכת היתר של הקפיטליזם דורס אותך עד שאינך יכול עוד? יש פתרון! פרויקט חדש באינדיגוגו נקרא ה-Shock Clock. כשמו כן הוא: כשמגיעה שעת ההשכמה ואתה לא מגיב, השעון יחשמל אותך עד שלא תהיה לך ברירה אלא להתעורר. היצרנים מבטיחים חגיגית שאחרי שתשתמש במכשיר העינויים שלהם כמה ימים, הגוף שלך כבר יבין לבד מתי הוא צריך להתעורר ויעשה הכל כדי לא לחטוף מכות חשמל. לא ברור אם זו מתיחה, מכשיר שמיועד למזוכיסטים חובבי הייטק, או לאנשים שתסמונת סטוקהולם היא לחם חוקם. 

 

האנטי-דמוקרטיה החדשה

האם כאשר אתם משתמשים במדיה החברתית, אתם פוגעים בקיומה של מערכת דמוקרטית מתפקדת? יש סיכויים ניכרים שכן. מכמה סיבות. קודם כל, מדיה חברתית מעלה את מינון הבידור שלכם. בידור מטרתו להסיח דעת והוא הכרחי, אבל יש מקום לסברה שכבר 60 שנה בערך אנחנו מגזימים איתו. ושנית, היא בונה סביבכם קונכיה הרמטית.

קונכיה כזו תמיד היתה. אנשים תמיד העדיפו לשמוע אנשים שאומרים דברים דומים לשלהם. הם הלכו למועדונים משלהם, למפלגות משלהם, הקשיבו לנואמים שאמרו את מה שהם רוצים לשמוע. אבל היה מאד קשה בשעתו לבלום את כל המידע האחר. המדיה החברתית שינתה את זה. אם אתה רוצה, אתה יכול להפסיק לצרוך תקשורת כללית ולקבל את החדשות שלך דרך הפילטר שבנית לעצמך. והוא בדרך כלל יעשה עבודה מעולה ויוודא שלא תשמע שום דבר שיערער על צורת החשיבה שלך.

וכמובן, ישנה בעיית הסחת הדעת. אנחנו לא באמת טובים בעשיה של כמה דברים במקביל. מחקר שיצא לאחרונה, שהתבסס על שאלונים שהוגשו לצופי העימותים בין אובמה ורומני ב-2012, מצא שאלה שעקבו אחריהם במדיה החברתית תוך כדי הצפייה ידעו עליהם פחות מאנשים שסתם צפו בהם.

עד כמה שקשה להבין את זה במדינה שבה ראש הממשלה ברח מעימות טלוויזיוני מאז 1999, עימותים הם חלק מרכזי מהתרבות הפוליטית האמריקאית, לפחות מאז שניקסון נעלם. העובדה שהמדיה החברתית מפחיתה את הבנת הצופים מטרידה מאוד חוקרים. עימותים כאלה הכריעו כמה בחירות (המקרה המפורסם ביותר, כמובן, הוא קנדי מול ניקסון); הפגיעה בהם היא עוד סימפטום זוחל של הפגיעה של המדיה החברתית בחיינו.

עידן התעמולה החדשה

האנשים שעורכים את מדד חופש העיתונות העולמי מודאגים מאד מעלייתה של תופעה חדשה: היכולת של השלטון לפנות את הציבור מעל לתקשורת, ובמקביל הניסיון של השלטון לדכא עיתונים שמספקים לאזרחים מידע שסותר את מה שהוא אומר. הם גם לא תמיד צריכים, כמו ארדואן בטורקיה, לשלוח כוחות משטרה שיפשטו על התקשורת; אם תסית מספיק נגד כלי התקשורת, האספסוף יעשה את זה בשבילך.

על פי המדד השנתי שפורסם אתמול, יש ירידה בחופש העיתונות בכל רחבי העולם. נקודת המשבר החדשה היא דרום אמריקה, שאחרי כמה עשורים של עליה איטית אך בטוחה בחופש התקשורת נסוגה לאחור. גם ביפן יש נסיגה, לאור העובדה שהתקשורת שם מפעילה "צנזורה עצמית" ביחס לראש הממשלה שינזו אבה.

מה שהדו"ח מכנה "עידן חדש של תעמולה, שבה טכנולוגיות חדשות מאפשרות הפצה, בעלות זעומה, של התקשורת שלהם, של המידע שלהם, כמוכתב" הוא רמיזה בוטה מאד כלפי המדיה החדשה. כמה זמן חלף מאז שראש הממשלה שלכם התייצב במסיבת עיתונאים, כזו שבה אפשר היה לשאול אותו שאלות גלויות ובוטות? כמה זמן חלף מאז הסטטוס האחרון שלו בפייסבוק? למה לו להסתכן ולהופיע במקום שבו הוא עשוי להידרש לענות על שאלות ולפלוט משהו אווילי בנוסח "החיים עצמם", כשהוא יכול פשוט לשלוח את המסר שלו?

אגב, המיקום של ישראל הוא 101 מתוך 180 מדינות. מקום רע באמצע. לפעם הבאה שהשלטון יגיד לכם שיש פה תקשורת חופשית ועירנית, תשאלו אותו למה הוא סוגר כלי תקשורת של התנועה האיסלמית, למה הוא מפעיל עיתון משלו, ערוץ טלוויזיה משלו, מחזיק נתחים מכלי תקשורת אחרים, ממנה עורכים ברדיו הממלכתי, ובאופן כללי למה האוזניים שלו גדולות כל כך.

ולא, אל תתייחסו לתגובה שלו בפייסבוק.

ההלבנה של אתרי הפדופיליה

המלחמה בתוכן פדופילי מלווה את הרשת כמעט מראשיתה. בחלקה זו מלחמה אמיתית לגמרי בסוטים מסוכנים, ובחלקה – במיוחד במדינות העולם השלישי – "מלחמה בפדופיליה" היא תירוץ לסתימת פיות. אם סגרנו לך את האתר כי חשפת שחיתות אתה תהפוך לגיבור התקשורת בעולם; אם נסגור אותו בטענה שהיה שם תוכן פדופילי, גם אם לא היה כזה וגם אם לא שתלנו בו כזה, אף אחד לא ייגע בך במקל.

עד לאחרונה, אתרים פדופיליים נהגו להסתתר ברשת האפלה ולנסות לפעול משם. יש, סביר להניח, הרבה מאד אתרים כאלה שעדיין עושים את זה. אבל דו"ח של ה-Internet Watch Foundation מצא שיש עליה של יותר מ-100% במספר האתרים שמתארים את עצמם כאתרי פורנו "רגיל", אבל שמסווים תוכן פדופילי בתוך האתר שלהם. בשנת 2013 זיהתה הקרן 353 אתרים כאלה; בשנת 2015 היו 743.

האתרים הללו מציגים למשתמש "הרגיל" פורנו חוקי לגמרי, אם הוא סתם גולש שם – אבל אם הוא נכנס לכמה קישורים זה אחר זה, בסדר הנכון, הוא מקבל גישה לחומר פדופילי. הקרן מזהירה שכ-21% מהאתרים האלה הם אתרי פורנו מסחריים: אתה משלם עבור דבר אחד, כשבצד מסתתר משהו אחר. כך האתרים האלה יכולים לשרוד יותר זמן.

מעבר לבעיה המובנת מאליה של הצגת תוכן פדופילי, שבהכרח מושג באמצעות ניצול מיני של קטינים חסרי ישע, יש כאן בעיה אחרת. נניח שאתה, כמו חלק ניכר מהרשת, צרכן פורנו. נניח שאתה גולש באתר שנראה תמים, אולי אפילו משלם עבורו. בפועל אתה גולש מבלי ידיעתך באתר פורנו ילדים. כשרשויות החוק יפלו על האתר, והם יפלו עליו בסופו של דבר, אתה חשוד בעבירה חמורה מאד. עכשיו לך תסביר שלא ידעת. החוקר ישאל: למה הגעת דווקא לאתר הספציפי הזה, מבין שנדריליון אתרי הפורנו שיש ברשת? למה הקשת על הקישור הזה? ועל הקישור הזה? ועל זה? למה בסדר הזה? מה חשבת שהם עושים? ואתה, לך תסביר עכשיו שבכלל רצית תוכן שעדיין נחשב לחוקי ושהופללת על ידי מפיצי פורנו ילדים. 

קצרצרים

1. פאדיחה: העמוד הראשי של גוגל הוגדר כעמוד מסוכן חלקית, והוסבר שחלק ממנו מפיץ נוזקה. הפדיחה מקבלת משנה עוצמה מהעובדה שמי שהגדיר כך את עמוד הבית של גוגל היתה גוגל עצמה, בדו"ח הגלישה הבטוחה שלה. את בינג גוגל דווקא הגדירה כאתר בטוח לחלוטין, כמו גם את DuckDuckGo. ונשמרתם מאד לדפדפניכם.

2. אתמול היה יום הגראס. לרגל התאריך, סנצפ'אט החליטו לאפשר למשתמשים שלהם להוסיף פילטר של בוב מארלי. הפילטר צובע את הפנים שלך בשחור ושם עליך צמות. מארלי, כידוע, היה רסטפרי, כת דתית שמאמינה בשימוש במריחואנה לצרכי פולחן, שתצטרכו להודות שלוקח בהליכה יין פטישים. וטראח! התחילה שערורייה עצומה בטוויטר, שם האשימו המתנגדים את סנפצ'אט בכך שהיא נוקטת במנהג הפסול של Blackface, ושהיא מרדדת את הגאונות המוזיקלית של מארלי לכדי עישון גראס. בחברה טענו בתגובה שהכל נעשה בשיתוף פעולה עם יורשיו של מארלי.

3. עובד ממורמר כלשהו מצא דרך יצירתית להביע את חוסר שביעות רצונו מהמקום שבו הוא עובד: הוא העלה לפייסבוק סרטוני לגו שתיארו דרכים יצירתיות להרוג את חבריו לעבודה. הוא פוטר במהירות ולאחרונה קבע בית משפט כי בשל הסרטונים הללו הוא לא ראוי לקבלת דמי אבטלה. האיש טוען שהוא בסך הכל ערך סרטונים על דמויות לגו פיקטיביות נטולות כל קשר לחבריו לעבודה. בית המשפט לא התרשם מהטענה. אם יש לכם בעיות עם חבריכם לעבודה, דברו איתם או עם מומחה. אל תערכו סרטונים פוגעניים כלפיהם. אם ערכתם, אל תעלו אותם לפייסבוק. אם העלתם לפייסבוק, למען השם אל תתפלאו.

4. אם אתה מסתובב יותר מדי עם יועצי מדיה חברתית, התלונה הקבועה שלהם היא שלא מעריכים את הכישורים שלהם מספיק ושהשכר בקאנטים. ובכן, אני נוטה לומר שמדובר במקצוע שעדיין מתקשים לקבוע את הפרמטרים שלו להצלחה, שקיים בקושי שבע שנים ושמטבע הדברים הספקנות כלפיו מרובה. אבל אל ייאוש: בארמון בקינגהם דווקא מעריכים מאד את המקצוע. המלכה רוצה יועץ מדיה חברתית חדש. האדם שיזכה באמונה ובתפקיד יקבל משכורת של 50 אלף ליש"ט לשנה, שזה הרבה מאוד בהתחשב בתנאים המקובלים במקצוע, וגם חופשה שנתית של 33 ימים. מצד שני, אם אין לך תואר ראשון באנגלית ויקטוריאנית מעודכנת כנראה שאתה לא מתאים לתפקיד. וכנראה שלמרות הכל, יכניסו אותך לארמון דרך כניסת המשרתים. מצד שלישי, היכולת שלך למרוח קשישה בת תשעים במונחים לא ברורים באנגלית לא תקנית שהומצאו שלשום כנראה תהיה פנומנלית.