אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ביקורת תיאטרון: קוריולנוס צילום: ז׳ראר אלון

ביקורת תיאטרון: קוריולנוס

המחזה הפוליטי שכתב שייקספיר לפני 400 שנה אקטואלי מתמיד, ויש בו הרבה נקודות השקה לחיינו: גנרלים שהופכים לפוליטיקאים בן לילה, ספינים, כוחה של התקשורת, הקרבת בנים, קריאות העם נגד יוקר המחיה, מלחמה ושלום ועוד

25.04.2016, 08:24 | מאיה נחום שחל

בהבימרתף של הבימה עולה מחזהו של וויליאם שייקספיר לנוסח הצגה של דורי פרנס ועירד רובינשטיין, שגם ביים. בהשתתפות גיל פרנק, גילה אלמגור, אלכס קרול, אורי הוכמן, מיקי פלג־רוטשטיין, רותם קינן, אושרת אינגדשט, רוי מילר, נעם פרנק ועוד.

העלילה: הגנרל וגיבור המלחמה קאיוס מרסיוס (גיל פרנק) חוזר לרומא משדה הקרב. בעצת אמו (אלמגור) הוא פונה לחיים הפוליטיים. הוא סבור שהישגיו הצבאיים יספיקו לו לכבוש את לב הבוחרים, אך עד מהרה מגלה שכדי לזכות באהדת העם ובפתק הנכון בקלפי עליו לחזר אחר ההמונים ולהתחנף אליהם. "אני לא יכול ללבוש את הבגד הזה ולהתחנן שיצביעו בשבילי", אומר הגנרל היהיר כשנאלץ להחליף את מדי הצבא בחליפת הפוליטיקאי. "אתם מפילים עליי תפקיד שבחיים לא אשחק באופן משכנע". בשל גאוותו והתנשאותו מכריזים עליו העם והטריבונים כבוגד ומגלים אותו מרומא.

המחזה הפוליטי שכתב שייקספיר לפני 400 שנה אקטואלי מתמיד, ויש בו הרבה נקודות השקה לחיינו: גנרלים שהופכים לפוליטיקאים בן לילה, ספינים, כוחה של התקשורת, הקרבת בנים, קריאות העם נגד יוקר המחיה, מלחמה ושלום ועוד.

דבר המבקרת: משהו טוב קורה בהבימרתף בשנים האחרונות, ו"קוריולנוס" היא אחת מנקודות השיא. עירד רובינשטיין, שאחראי גם להפקה המצליחה של "המחברת הגדולה" מ־2014 ולבימוי של "רומיאו ויוליה" המדובר של תיאטרון באר שבע, ביים הפעם מותחן פוליטי, קלאסי וגם מודרני. זו יצירה מקורית, מסוגננת ומרשימה, מלאכת מחשבת תיאטרונית על כל מרכיביה, בעלת קצב נכון שאין בה רגע דל.

מימין: גיל פרנק ואלכס קרול, צילום: ז׳ראר אלון מימין: גיל פרנק ואלכס קרול | צילום: ז׳ראר אלון מימין: גיל פרנק ואלכס קרול, צילום: ז׳ראר אלון

בראש ובראשונה התרגום המופתי, הקולח והעכשווי של פרנס, שהוא עמוד התווך של ההצגה, שומר על השפה והמשקל השייקספיריים ובד בבד מאפשר לשחקניה להיראות ולהישמע אמינים ומאפשר לקהל לעקוב אחר העלילה המורכבת.

רובינשטיין השכיל לנצל את החלל המיוחד הכולל את שתי הכניסות שלצדי הקהל כדי להמחיש את זירת ההתרחשות, וכמו בכל עבודותיו לפן האסתטי חיצוני של ההצגה יש משמעות רבה שאינה פוגמת בירידה לעומק הפרשנות הטקסטואלית.

סבטלנה ברגר עיצבה בכישרון רב את התפאורה, ששולטים בה הצהוב והשחור, האביזרים והתלבושות הפונקציונליות שמוחלפות ללא הרף. אמנם השימוש בטלפונים סלולריים במחזות קלאסיים כבר פחות מקורי ונראה לא פעם על הבמות, אך הוא מעניין ומשתלב היטב כשהם משמשים כמצלמות ברגעים הנכונים. המוזיקה של רועי ירקוני חזקה ומבליטה את עיצוב התנועה הנפלא של עמית זמיר וקרבות הבמה המרתקים של אורי בוסתן.

השחקנים כולם מתמסרים לתפיסת עולמו היצירתית של רובינשטיין ומניעים בכישרון ותזמון את ההצגה. פרנק מוסיף לארסנל המכובד שלו את תפקיד המצביא המתנשא והמובס ומעצב אותו באופן מרהיב ומלא רבדים באמצעות נוכחות פיזית בולטת ומרשימה וקולו המיוחד. אלמגור מצוינת ומחושבת כאמו הדומיננטית, עם רגעי מגע פיזי על גבול האירוטי כשהיא מקבלת את פניו כאשר שב מהקרב וכאשר היא מנקה את פצעיו המדממים; אשתו, שאותה מגלמת אינגדשט בחן, צופה מהצד ושותקת. את הבן מגלם פרנק הצעיר והמקסים, הוכמן בתפקיד מננניוס משעשע כהרגלו, אך גם דרמטי כשנדרש.

תגיות