ואלס עם חלימה

היא עומדת במרכזן של אינספור שמועות, כמו גם דיונים על המראה שלה ועל האופן שבו היא משתמשת בו. שמה נקשר באישים בעייתיים, אבל גם נהנה מהילה של אצולה. היא מכורה למאכלי ים, לגלידה ובעיקר לקניות. בחופשה קצרה של כמה ימים בלונדון, למשל, הוציאה כ־430 אלף דולר על פרטי לבוש ואביזרים.

היא לובשת שמלות שעולות יותר מעשרת אלפים דולר ושמחה לנקוב במחירן המדויק, ומפרסמת באינסטגרם מוצרים שהיא קונה עם תג המחיר שלהם, למשל שרשרת יהלומים בשווי כ־330 אלף דולר, מתנה לאמה. יש לה חולשה למוצרי יוקרה, והרבה מאוד כסף להוציא עליהם. היא גדלה בבית עשיר, והפכה את עצמה למותג ששווה הון. כשכתבה אוטוביוגרפיה, למשל, קיבלה כ־800 אלף דולר רק כמקדמה; הספר היה מיד לרב־מכר.

לכאורה, אין כאן שום דבר מיוחד. סלבס־על הם תופעה קיימת, וכך גם הערך הכלכלי שלהם, זה שמזין את עצמו - כשהם מוציאים כסף הם רק מחזקים את המותג שהוא עצמם וכך מרוויחים יותר. אבל הסיפור של חלימה בולנד מורכב יותר, כי את מה שקים קרדשיאן עושה באמריקה ובר רפאלי בישראל, בולנד עושה בכווית, ובדרך היא קוראת תיגר על חברה שמרנית ועל קרעים פנימיים בין פלגים דתיים שסוחבים יריבות ארוכה ומרה. היא חיה מריקוד עדין על הקו הדק שבין המקובל לפרובוקטיבי ובין חיבוק ציבורי לסערות שהיא מחוללת. היא מושכת את החברה שבה היא חיה לעולם גלובלי ומודרני יותר - וחוטפת על הראש על כך שהיא מעזה לעשות את זה. בגיל 36, חלימה בולנד מטלטלת את העולם הערבי. את ההשפעות של התופעה שכל כולה אשה אחת יהיה אפשר כנראה להבין רק בעוד שנים.

שושלת

בולנד היא בת לאחת המשפחות המוכרות בכווית, שמחזיקה באימפריית מזון אדירה. סבה היה במשך שנים נציג נסטלה במדינה, שבה כ־4 מיליון תושבים (מהם 1.3 מיליון כוויתים והשאר זרים), אביה הוא עד היום דמות מפתח בענף המקומי. היא נולדה עטופת פריבילגיות ואפשרויות, וגדלה עם חוש חד לעשיית כסף. אבל הלב משך לתקשורת. היא למדה בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת כווית, וב־2001 הגיעה לטלוויזיה המקומית, שם הגישה את מצעד הפזמונים.

מההתחלה היה ברור שמדובר בכוכבת: האטיטיוד, המראה, הביטחון והשם סללו את הדרך מהר מאוד. בולנד החלה לעבוד במקביל בכמה ערוצים במדינות המפרץ, הגישה תוכניות אירוח אישיות, שעשועונים ותוכניות המשלבות מערכונים, ריקודים ושירים. היא כיכבה בכולם, כמובן. במקביל חלימה בולנד עבדה בלהיות חלימה בולנד. היא נהפכה לאורחת מבוקשת באירועים של מנהיגים בכל העולם הערבי, מנחה של פסטיבלים המוניים, מקפידה ללבוש בגדים שנושאים את דיוקנה שלה (אבל גם שמלה עם המלצות לתזונה נכונה), מרבה להתראיין, לשתף מחייה ברשת וליהנות מסיקור בלתי פוסק, כולל תארים כמו "מלכת היופי של נשות התקשורת בעולם הערבי".

הערבוב שלה עם הצמרת הוליד שלל שמועות. למשל, על קשרים רומנטיים עם שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי. באוטוביוגרפיה שלה הכחישה את הדברים, אך הודתה כי קדאפי קנה לה תכשיטי יהלום במיליון דולר. דיווח אחר, בעיתון לבנוני, התייחס ליחסי ידידות קרובים שלה עם מאהר אל־אסד, אחיו של נשיא סוריה. כשבולנד נשאלה על כך באחד הראיונות היה ניכר שהיא נבוכה מהנושא, זזה בכורסה באי נוחות ואמרה בנחרצות: "עבור לשאלה הבאה". כמו שאר חבריה למועדון הבינלאומי של סלבס־העל, היא פיתחה מיומנות מרשימה לשחק משחק כפול: לחשוף המון על עצמה, אבל לשרטט גבול נחרץ במקומות שלא נוחים לה.

זה קרה שוב החודש, כשהתראיינה בתוכנית אירוח פופולרית המשודרת ביוטיוב. המראיין התמקד בשאלות על אורח חייה וסגנון לבושה; בולנד שיתפה פעולה בפתיחות. אבל כששלף טאבלט והציג לה תמונה, שהצופים לא ראו, היא עזבה בזעם את האולפן. הגולשים ניסו לנחש מה היה בצילום שהכעיס אותה כל כך, וחלק מהשמועות דיברו על תיעוד מביך שלה בחברת כמה גברים במועדון לילה. בולנד סיכמה את העניין ב"לעולם לא אסלח למי שמנסה להתערב בחיי האישיים ולהשפיל אותי".

הרחש בחש סביבה, הסבירה בעבר, מאיים על משפחתה. היא נשואה לאיש העסקים עבד א־סלאם אל־חביזי, גם הוא בן לאחת המשפחות המוכרות באזור, ממייסדות כווית, ולזוג שתי בנות, מריה בת ה־4 וכאמיליה בת השנה. כבר היו שמועות על גירושים קרובים או משברים, ובולנד עצמה הודתה שהשמועות הבלתי פוסקות על רומנים שלה מובילות למתחים עם בן זוגה.

החפצה

לצד העיסוק הבלתי פוסק בחייה האישיים, כלי התקשורת והגולשים עוסקים ללא הפסקה גם בלוק שלה. בנובמבר, למשל, העלו גולשים ליוטיוב סרטון שבו נראית בולנד צועדת לבדה בשעת לילה לעבר מכוניתה ברחוב בבירת כווית. שני צעירים ביקשו ממנה להצטלם איתם, אך היא נראתה עצבנית, סירבה ואיימה להזעיק את המשטרה. אבל מה שזכה לעיקר תשומת הלב בסרטון הזה הוא השמלה הצמודה שלבשה, שהבליטה את אחוריה והביאה לסרטון יותר ממיליון צפיות.

כך שגם התקשורת והציבור משחקים משחק כפול: מצד אחד לא מפסיקים לעסוק במראה של בולנד, מצד שני מבקרים אותה על השימוש שהיא עושה במראה הזה. אחת הטענות אומרת שההצלחה שלה נבנתה רק על הלוק שלה, ושאין מאחוריה הרבה כישורים. בולנד מגיבה לטענות האלה באופן ישיר, ומסבירה שהקריירה שלה לא היתה יכולה לדהור ככה, באופן חסר תקדים בעולם שבו היא חיה, ללא כישרון. היא מדגישה גם שהיא אשת התקשורת הראשונה בכווית שמחזיקה בתואר אקדמי, והראשונה שהצליחה לפרוץ מכווית החוצה, לכלי תקשורת אחרים במפרץ.

גם המעסיקים שלה מנהלים איתה יחסי אהבה־שנאה. בינואר, למשל, הודיע ערוץ הטלוויזיה הכוויתי א־ראי כי הוא מוריד את תוכנית האירוח שלה; ברקע נשמעו טענות על הלבוש הלא צנוע של בולנד, ההתעקשות שלה לשיר "באופן מביך" ועל כך ש"מדובר בתוכנית מטופשת ומיותרת שמהווה דוגמה רעה לצעירות". אלה תלונות מוכרות על פועלה של בולנד, שבעבר נשמעו אפילו מחברי פרלמנט.

חשוב להבין את ההקשר: כווית אמנם מתקדמת יחסית לשאר מדינות המפרץ בכל הנוגע למעמדן של נשים, ואולם עדיין מדובר במדינה שמרנית; רק לפני כעשור הותר לנשים לבחור ולהיבחר, ושופטות הן עדיין לא יכולות להיות. ארגוני נשים פועלים בעוז, אבל חוקים נגד הטרדה מינית או אלימות כלפי נשים עדיין אין, והתופעה רק מתרחבת. נישואים מחייבים עדיין את אישור אבי הכלה, וילדים לאם כוויתית ואב זר לא מקבלים אזרחות. וזו,

כאמור, מדינה מתקדמת יחסית לאזור. על הרקע הזה, כל דבר שבולנד עושה כאשה הוא דרמטי. כך, בעודם עוקבים אחרי כל פיפס שלה, היא גם מכריחה את תושבי המפרץ לבחון את גבולות הסבלנות שלהם, להבין עד כמה הם רוצים אמריקה ומה יותר בשבילם, להגדיר את הגבולות שלהם שוב ושוב. בדרך היא מזיזה את הגבולות האלה, כל פעם בעוד קצת.

בארון

בולנד לפעמים גם יורה, לא רק חוטפת. ב־2011, לדוגמה, פורסמו הקלטות שלה שבהן אמרה שהסעודים הם "מסטולים וחשישניקים" והירדנים "כלבים". בולנד מיהרה להכחיש, טענה שההקלטות מפוברקות והוסיפה כי הסעודים והירדנים הם מהעמים "הקרובים ללבה". אבל הנזק כבר נגרם. ההקלטה נעשתה כביכול מאחורי הקלעים של תוכנית שהנחתה ב־MBC, ערוץ סעודי המשדר מלונדון ונחשב לערוץ הבידור הערבי הפופולרי ביותר; הדברים, לפי הדיווחים, נאמרו בעקבות שיחה עם תושב סעודיה שהתקשר להשתתף בשעשועון. הערוץ הוריד את התוכנית, ובולנד תבעה פיצויים של כמיליון דולר, אבל בית המשפט דחה את התביעה על הסף.

גם זה עבר, ולא באמת טלטל את הקריירה שלה. אחרי הכל, קצת מתח עם סעודים וירדנים הוא לא מה שיפיל מעצמת תקשורת שרגילה להתנהל כל חייה בארון.

רוב תושבי כווית הם מוסלמים, אבל רק שליש מהם שיעים, השאר סונים. לכאורה, השיעים אינם מיעוט מבוטל. ובכל זאת, הם נזהרים, תמיד נזהרים. עושים הכל כדי להיטמע, לא להתבדל, לטשטש את הזהות שלהם. אישים שיעים מוכרים נמנעים ככל האפשר מלהזכיר את השיוך שלהם, ונזהרים במיוחד מכל התייחסות פוליטית. גישת ההיטמעות הזאת היא לא עניין זמני אופורטוניסטי; למעשה, זה אחד מעקרונות היסוד של האסלאם השיעי, התקייה - התחזות והסתרה בנוכחות מוסלמים עוינים. 1,500 שנה השיעים עושים זאת, ובמובן הזה בולנד היא שיעית למופת.

כך, היא מדגישה בכל הזדמנות שנולדה בכווית, לא באיראן, אף שמשפחתה הגיעה משם. "תושבי כווית מכירים ומוקירים את משפחתי המכובדת", אמרה בעבר. משפחתה אכן נחשבת מכובדת, כמו כמה משפחות שיעיות נוספות שמטפחות קשרים הדוקים עם שלטון הסוני ומחזיקות בחברות עסקיות אדירות.

לצד הדגשת הזהות הזאת שלה, בולנד נזהרת מכל התייחסות למצב בסוריה, שמעמיק את השסע בין סונים לשיעים בעולם הערבי: מה שהחל כהתקוממות נגד משטר אסד נהפך למלחמת אזרחים עקובה מדם בין תומכי המשטר, המזוהה עם הציר השיעי של איראן וחיזבאללה, לסונים, שהם רוב האוכלוסייה במדינה וזוכים לסיוע מצד מדינות סוניות שכנות, ובראשן סעודיה. בולנד, כאמור, לא נוגעת בנושא, ובכלל נמנעת מלעסוק בפוליטיקה, מקומית או אזורית או כלל־ערבית או עולמית. החשש הוא שכל אמירה לא נכונה תפגע בקריירה שלה.

ולפחד הזה יש בסיס. ברשתות החברתיות לא מפסיקים הגולשים לעסוק בזהות שלה. גולשים סונים קוראים לה לפעמים "עג'ם" - כינוי גנאי שמשמעותו בעצם פרסייה, לא ערבייה, רק צעד אחד לפני סימונה כ"בוגדת" איראנית. נדמה שבולנד, עם העושר שלה והמראה שלה ומתיחת הגבולות שלה, היא מטרה נוחה למשוך אליה את כל האש של המתח הסוני־שיעי הגובר. והוא גובר לא רק בגלל המלחמה בסוריה.

אחרי שנים של מתח אדיר סביב מלחמת איראן־עיראק באו שנים של יחסים טובים, כשהשיעים בכווית הקימו מחתרת שנלחמה בצבא העיראקי שפלש למדינה ב־1991. אבל האביב הערבי והטלטלות בכל רחבי העולם הזה בשנים האחרונות שוב הסעירו את היחסים, כשאיראן ניצלה את הטלטלות כדי לנסות להגביר את השפעתה במדינות שונות באמצעות תושביהן השיעים; הסונים שבו לפקפק בנאמנות של שכניהם הסונים, ואילו שיעים חוששים שסונים הם אלה שהקימו את דאעש כדי לצאת למלחמת חורמה נגדם.

שיא המתח נרשם בשנה שעברה, כשאנשי דאעש רצחו 27 מתפללים במסגד שיעי בכווית. בתוך חבית חומר הנפץ הזה, בולנד מצליחה להמשיך לבנות קריירה, שמצד אחד תלויה כל הזמן על בלימה, ומצד שני יכולה לשמש גשר לחימום היחסים. אם איזו סערת רשת או התבטאות בעייתית לא יהרסו את זה בדרך, כמובן.

הכותב הוא מומחה לעולם הערבי