הכדור עובר למגרש של הפוליטיקאים: להמשיך לעבוד אחרי גיל 67

בשבוע שעבר דחה בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, את העתירה שהוגשה על ידי הפרופ' משה גביש, מרדכי שגב, אסא כשר וכותבת שורות אלה לביטול הוראת החוק המאפשר פרישה כפויה בשל גיל, גם אם אותו אדם מסוגל להמשיך לעבוד ואינו מעוניין לפרוש לפנסיה.

שופטי בג"ץ הכירו בכך שהתקדמות הרפואה המודרנית מאפשרת לאנשים להמשיך ולעבוד גם בגילאים מבוגרים הרבה יותר וכי במציאות היום לעבודה ישנה חשיבות רבה מאד בחיי הרבה מאד אנשים. עם זאת הם לא פסלו את החוק שלתפיסת בית המשפט משקף איזון בין אינטרסים חוקיים סותרם ושינוי האיזון צריך להיעשות על ידי הממשלה. במילים אחרות, בג"ץ נותן לממשלה את ההזדמנות לעשות את הדבר הנכון ולשנות את מודל הפרישה הכפויה בישראל – בדומה למצב בארה"ב ובבריטניה שם בוטלה חובת הפרישה בשל גיל. עם זאת, לעת עתה, החלטת השופטים מאפשרת להמשיך ולפטר אנשים ממקום עבודתם לא על סמך כישוריהם, טיב עבודתם או תפוקתם, כי אם רק על סמך גילם. 

ההישג החשוב של פסק הדין הוא הכרתו של בית המשפט העליון בכך שחיוב עובד לפרוש בשל גילו בלבד פוגע בזכות החוקתית לכבוד האדם ולשוויון וכי לא ניתן להצדיק פגיעה זו בטיעון הנסמך על ירידה בתפקוד העובד המבוגר שכן ירידה כזו לא הוכחה. בכך שופטי בג"ץ שדרגו את זכות האדם לעבודה וזכותו שלא להיות מופלה בעבודה בשל גיל לרמה של זכות חוקתית אשר כדי להצדיק פגיעה בה צריכים להתקיים שיקולים בעלי משקל.

הישג חשוב נוסף הוא הכרה בכך שגיל אינו מנבא תפקוד וכי שיקולים כלכליים של עלויות של בדיקות תפקוד אינן יכולות להצדיק את הפגיעה.

כידוע, אנשים רבים בישראל מושלכים מדי יום בעל כורחם מעולם התעסוקה בהגיעם לגיל 67, גם אם כוחם לא נפגע, גם אם הם מעוניינים להמשיך לעבוד והעבודה היא מרכיב חשוב בחייהם. העלייה בתוחלת החיים ובאיכות החיים גורמת לפרישת החובה בשל גיל להיות אף יותר אבסורדית. על רקע זה הוגשה עתירתנו לבג"צ, הקוראת לביטול חובת הפרישה בשל גיל בישראל בשל היותו מפלה את האדם בשל גילו ופוגע בכבודו.

כאמור, עתירה זו נדחתה אמנם על ידי בג"צ בשבוע שעבר. עם זאת, שופטי בג"ץ מבינים לחלוטין את חשיבותה העקרונית של העתירה בכל הנוגע להשלכותיה על אפליית הגיל בשוק התעסוקה בישראל. לראשונה, קבע בית המשפט כי חיוב עובד לפרוש בשל גילו בלבד הוא אכן פגיעה קשה בזכות חוקתית לכבוד. כלומר לא מדובר בזכות משנית ולא מדובר בפגיעה של מה בכך. זה לא היה מובן מאליו אבל אם כך, מדוע דחה את העתירה?

העתירה נדחתה מתוך השקפה של בית המשפט העליון כי בחירת החוק משקפת איזון בין אינטרסים חוקיים סותרים המצויים בתחום מתחם הסבירות, וזאת למרות שקיימת ביקורת שיפוטית על האופי הכוללני והגורף של ההוראה הקיימת - אשר אינה מבחינה בין המצבים השונים של עובדים המגיעים לגיל פרישת חובה. במילים אחרות, בג"ץ סבור כי הכרעת הסוגיה בנושא זה של האיזון הנכון בין האינטרסים והזכויות הסותרים – אשר לה השלכות חברתיות וכלכליות רבות שישפיעו על כולנו - צריכה להיעשות על ידי הכנסת ועל ידי הממשלה - כבוד השופט הנדל אף קבע כי ככל שלא תעשה בדיקה כזו תוך זמן סביר, שמורה הזכות להביא את הנושא לבדיקה משפטית חוזרת.

יש לציין כי כיום עומדות על הפרק שתי יוזמות מיידיות (הצעת חוק של ח"כ מרגלית וועדה ציבורית שהקימה הממשלה הדנה בעיקרה בסוגית העלאת גיל פרישה לנשים, אבל גם בסוגיה הכללית של גיל הפרישה). אלא שעד שתתקבלנה הכרעות ביוזמות אלה חשוב לזכור כי שאלת הפגיעה הקשה בזכות חוקתית כבר הוכרעה. פסק הדין משקף את ההכרה כי לא ניתן עוד להצדיק את הפרישה הכפויה בשל גיל על נימוקים של תפקוד שכן גיל אינו מנבא תפקוד. כמו כן, הנשיאה מרים נאור קבעה כי שיקולים כלכליים כמו עלות בדיקות תפקודיות אינן מצדיקות פגיעה בזכות חוקתית.

השיקולים העיקריים שניתן להם תוקף הם השיקולים הבין-דוריים (העסקת מבוגרים "על חשבון" צעירים, כביכול), הביטחון התעסוקתי של עובדים מבוגרים עד גיל פרישה (שגיל הפרישה הכפוי פורש עליהם חסות מסוימת), הקשר בין קביעות לגיל פרישת חובה, והיסוד המשפיל בבדיקות תפקודיות.

העותרים סבורים כי שיקולים אלה אינם מצדיקים את הפגיעה בעובדים מבוגרים. מבחינה כלכלית, העסקת מבוגרים מעבר לגיל פרישה אינה משחק סכום אפס. ככל שהיקף ההעסקה גדל, המשק צומח יותר ונוצרות יותר אפשרויות תעסוקה. הדרך להגן על אנשים בכל שלבי החיים מפני אפליה בשל גיל אינה להנציח אפליה בשל גיל – כפי שעושה גיל פרישת חובה - כי אם להוקיע אותה מכל וכל.

הקשר בין קביעות לגיל פרישת חובה הוא תיאורטי ולא הוכחה אמפירית, מה גם שמוסד הקביעות – שכלל אינו קיים בסקטור הפרטי - נועד להגן על עובדים מתפקדים ולא על אלה שלא מתפקדים. ולבסוף, אין כל פסול בבדיקות תפקודיות, שגם כיום מעוגנות לגבי עובדי מדינה בחוק, ואין לראותן כמשפילות, במיוחד אם הן יהיו בדיקות ברירה ויעמדו בכל הקריטריונים החוקיים לבדיקות כאלה.

הימשכות המודל המאפשר פיטורי אדם בישראל בשל גילו, כדברי השופט הנדל, יוצרת "פגיעה רחבה, שורשית ועמוקה". המאבק לא תם, הוא רק עובר לזירה הציבורית. העותרים משוכנעים, כי ביטול פרישת חובה בישראל הוא רק עניין של זמן, ולא זמן ארוך.

הכותבת היא עורכת דין המנהלת מאבק לביטול פרישה כפויה בשל גיל