מרכז אדוה: העובדים לא אשמים בפריון הנמוך - אלא המעסיקים שלהם

השכר הנמוך של העובד הישראלי הוא הסיבה לתפוקת העבודה הנמוכה שלו לעומת העובדים במדינות המערב ולא להיפך כפי שטוענים רוב הכלכלנים - כך נטען בדו"ח חדש של מרכז אדוה שפורסם היום (א'). הדו"ח, שחובר על ידי כלכלני המרכז בראשות ד"ר שלמה סבירסקי, טוען כי העלות הזולה של העבודה בישראל היא שלא נותנת תמריץ למעסיקים ולמדינה להשקיע במכונות חדישות, הכשרה מקצועית וכדומה, על מנת להעלות את הפריון של העובד הישראלי - ומכאן את שכרו.

לדוגמה, בישראל עד שני שלישים מהשכירים משתכרים את השכר החציוני במשק (6,707 שקל ברוטו לחודש נכון לשנה שעברה) - שיעור מהגבוהים בארצות ה-OECD. בתנאים כאלה, אומרים במרכז, לא שווה למעסיקים להשקיע בהכשרה מקצועית או במיכון ומכאן פריון העבודה נמוך. כמו כן, כפי שגם נכתב בדו"חות קודמים כמו אלו של ועדת אקשטיין, הפריון הנמוך הוא גם תוצאה של העובדים הזרים במשק, בעיקר בענף הבניין, שהמשכורות הנמוכות שלהם עד כדי כך נמוכות, שהקבלנים לא מעוניינים להכניס ציוד חדש שמעלה את התפוקה.

בעיית הפריון במשק הישראלי היא אחת הבעיות המבניות שמעכבות בצורה הברורה ביותר את הצמיחה. על פי בדיקות של בנק ישראל, רוב ענפי המשק מפגרים אחרי הפריון לעובד מול מדינות ה-OECD, וכאשר העובד הממוצע מייצר פחות תפוקה - המעסיק ישלם לו פחות. בישראל הבעיה חמורה שבעתיים מכיוון שעיקר הגיוס של עובדים חדשים הוא מלכתחילה בענפי המסחר והשירותים, שם הפריון נמוך וכך גם השכר, מה שגם לא מאפשר לאותם עובדים להשקיע בילדיהם על מנת שאלו יקבלו השכלה שתאפשר להם פריון גבוה בעתיד ושכר מתאים.

משתלם להיות מנהל

בדיקת המרכז מוצאת עוד, כי גם בשנה שעברה קטן חלקם של העובדים, שכירים ועצמאים כאחד, בעוגת ההכנסה הלאומית. בשנת 2015 הוא עמד על 57% והמשיך את המגמה של השנים האחרונות, לעומת שנת 2000, אז הוא עמד על 65%. בצורה מעט גסה אפשר לומר שעל כל שקל של הכנסה לחשבון הבנק של המעסיק, 57 אגורות מתחלקים בין העובדים ו-43 אגורות למעסיק. על פי נתוני המרכז, מי שתוגמל יפה הם המנהלים הבכירים בחברות הגדולות - מנכ"לי החברות שנמצאות ברשימת "תל אביב 100" של הבורסה תוגמלו, בממוצע, בעלות שכר שנתי של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש - פי 70 בערך מעלות השכר של עובד המקבל שכר מינימום.