עמידר נגד הדיירים: למי שייכת הדירה?

בשנת 2008 פנתה "עמידר" לבית משפט השלום בתל אביב, בבקשה להורות על סילוקם של זוג דיירים מדירה בשטח הנמצא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, ומנוהל על ידה.

עמידר טענה שהנתבעים פולשים ומחזיקים שלא כדין בנכס, ללא כל זכות, ומבלי שקיבלו רשות לכך.

כמו כן, טענה עמידר כי הנתבעים הוסיפו תוספות בנייה באופן בלתי חוקי, מבלי שקיבלו אישור או היתר בנייה מהרשויות.

לחיזוק גרסתה, הגישה עמידר מסמכים המעידים על הליכים משפטיים שהתנהלו נגד אביו של הנתבע, שלטענתה התגורר בנכס במשך עשרות שנים עם בני משפחתו, ולא שילם שכירות או דמי שימוש ראויים.

בתגובה, טען הנתבע כי משפחתו מחזיקה בנכס באופן בלעדי כבר משנת 1947, ועמד על כך שאביו היה דייר מוגן, שהעביר לו ולזוגתו את הזכות להתגורר בנכס עם מותו.

הנתבע אף סיפר כיצד נהג בנכס כבעלים לכל דבר ועניין, והשקיע בו את מיטב כספו לטובת שיפוצים.

בניין של עמידר (ארכיון) | צילום: עמית שעל

מסיגי גבול?

מעיון במסמכי הצדדים, השופטת עידית ברקוביץ התרשמה כי אכן מדובר בנכס הנמצא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

ואולם, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים, לפיה אביו של הנתבע היה דייר מוגן בחלק מהמקרקעין, וביקרה את התנהלות עמידר, שלא התייחסה בהתאם למעמדם של הנתבעים כדיירים מוגנים.

מכאן, השופטת הבהירה כי לנתבעים, המחזיקים בקרקע שנים רבות, יש זכות להמשיך ולהתגורר בנכס במקום האב.

עם זאת, השופטת קבעה כי זכותם של הנתבעים להמשיך ולהחזיק בנכס מוגבלת לדירה המוגנת, שהיא בת שניים וחצי חדרים בלבד, בעוד שבפועל הם החזיקו בנכס כולו, הכולל שני חדרים נוספים ואף קומת גג ומרתף, שלא נכללו בשטח הדירה המקורית.

השופטת הסבירה כי מעמדם של הנתבעים לגבי החדרים הנוספים – שנבנו על מקרקעי ציבור – הוא לכל היותר, מעמד של "בני רשות חינם". כלומר, לנתבעים יש רישיון להחזיק בחדרים הנוספים בהסכמת עמידר, שכאמור ביטלה למעשה את מתן הרשות לנתבעים להחזיק במקרקעין עם הגשת התביעה.

"עם ביטול הרשות, הנתבעים הינם מסיגי גבול ומחובתם לפנות ולסלק ידם מהמקרקעין", כתבה השופטת.

לפיכך, השופטת דחתה את תביעת עמידר לפינוי הנתבעים ביחס לדירה המוגנת הכוללת שניים וחצי חדרים, אך קיבלה את בקשתה ביחס ליתר המקרקעין.

בהתאם, הנתבעים חויבו לפנות את המקרקעין למעט את הדירה המוגנת, ולמסור את החזקה בהם בחזרה למנהל מקרקעי ישראל, דרך חברת עמידר.

בכדי לתת לנתבעים זמן להתארגן, השופטת הורתה להם לסיים את הפינוי תוך שלושה חודשים, וחייבה אותם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 שקל.

לקריאת פסק הדין - לחץ כאן

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

* עורכת דין ענת גור-אל עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"