התקציב הדו-שנתי הוא עוד צעד של נתניהו בדרך למונרכיה

התקציב הדו-שנתי הוא בסך הכל עוד צעד של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדרך להחזיר את ישראל לתקופה שבה נשלטה בידי מלך. מלבד כל הטיעונים הכלכליים נגד התקציב הדו-שנתי, הטיעון שנשכח בדרך הוא שהתקציב הדו-שנתי הוא קונץ-פטנט אנטי דמוקרטי.

למרות שקל לשכוח, בישראל הריבון אינו הממשלה, אלא הכנסת. הכנסת היא זו שנבחרת בידי הציבור, מקבלת את המנדט שלו לשלוט, ומכוח המנדט הזה ממנה ממשלה שתמשול. זו לא הממשלה שנבחרת, אלא הכנסת.

ולמרות שקל לשכוח, ספר התקציב של מדינת ישראל הוא לא איזה עניין טכני שמפריע לראש הממשלה למשול, אלא הוא אמור להיות דיון מהותי בסדרי העדיפויות של המדינה. ספר התקציב מבטא טוב מכל מסמך אחר את סדר העדיפויות האמיתי של הממשלה. כמה כסף יילך לביטחון, כמה לחינוך, כמה לכבישים וכמה לרכבות, כמה לבניית כיתות וכמה לסידור ג'ובים למקורבים. הכול בפנים.

בדיוק מהסיבה הזו, הכנסת צריכה לדון בספר התקציב מדי שנה מחדש. זה נכון שזה מעיק על ראש הממשלה, וזה נכון שזה מקשה עליו לשלוט כי הוא צריך לרצות את שותפותיו לקואליציה, אבל מה לעשות - זו מהות הדמוקרטיה הישראלית.

כשנתניהו בא ומטיל את כל כובד משקלו את התקציב הדו-שנתי, זה שייתן לו שקט ויציבות פוליטית עד אמצע 2019, הוא בעצם סולל לעצמו כביש פרטי עוקף דמוקרטיה. כשנתניהו בא ואומר - אני לא רוצה שתדונו בתקציב כל שנה, אלא רק כל שנתיים - הוא מניח במו ידיו עוד לבנה בארמון המלוכה שהוא בונה לעצמו.

כי בתכל'ס, אם נזרום עם ההיגיון הנתניהואי שמאחורי התקציב הדו-שנתי - כלי שמגדיל את היציבות השלטונית ולכן טוב לכלכלה - למה שלא נרחיב את התקציב הדו-שנתי לתקציב תלת-שנתי? זה הרי מקנה יותר יציבות שלטונית. ואם כבר תלת-שנתי, למה לא ארבע-שנתי? למה לא תקציב אחד לקדנציה?

תקציב כזה ייתן לנתניהו את המשילות המושלמת. הולכים לבחירות, מקיימים משא ומתן קואליצוני שבסופו משלמים מלא כסף לכל מי שסוחט יותר ומרכיבים ממשלה, ושוכחים מהתיק הזה שנקרא תקציב עד לבחירות הבאות. קדנציה שלמה ויציבה, בלי שום הפרעות בדרך. ממילא ראשי ממשלה לא נופלים פה על הצבעות אי אמון או על תהליך מדיני שלא קיים, ואפילו לא בעקבות המחאה החברתית או בעקבות מלחמה או גל טרור. ראשי ממשלה הולכים כאן לבחירות או על התקציב, או אם מתגלה איזו שחיתות שאי אפשר לנער מעברם.

אם הרעיון הזה של תקציב לכל הקדנציה נשמע לכם איום ונורא מבחינה דמוקרטית - ובצדק, כי הוא איום ונורא מבחינה דמוקרטית - הרי שאתם צריכים לחשוב את אותו הדבר גם לגבי תקציב הדו-שנתי. שכן גם הוא מאפשר לנתניהו לצמצם את מספר הפעמים שבהם הריבון הנבחר על ידי העם היושב בציון מקיים את הדיון בסדרי העדיפויות הכלכליים-חברתיים. כך בדיוק הופכים דמוקרטיה למונרכיה.