אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לאנה הגענו

דעה

לאנה הגענו

למה על הנאום של היטלר בסרט "הנפילה", שזכה לעשרות פארודיות ביוטיוב, אפשר ללגלג ועל אנה פרנק לא?

04.05.2016, 08:40 | לילך וולך
אנה פרנק היתה מתהפכת בקברה. זו היתה המחשבה הראשונה שעלתה אל מול הידיעה שפורסמה לפני כחודש, על כך שבמחוז רבאנט בדרום הולנד הושקה אטרקציה חדשה: חדר בריחה (משחק בילוש המבקש מהמבקרים לפענח חידות כדי להימלט מחדר נעול), המעוצב כעליית הגג שבה הסתתרה אנה פרנק עם משפחתה.

גם אם אינך הטיפוס שנוטה להיעלבות, כל מה שנגזר מההחלטה המשועשעת והבעייתית של יוזמי האסקייפ רום הזה הוא לעגני. אנה פרנק אינה דמות קומיקס שאם רק היתה משתמשת בכוחות שלה היתה ניצלת מהנאצים. היא היתה נערה אמיתית מאוד בת 15 שהנערות שלה נגזלה ממנה בגלל תקופה היסטורית זוועתית, והסיבה שהיא נבדלת בזיכרון ממאות אלפי נערות אחרות שעברו את אותה האימה היא בזכות היומנים שלה ששרדו אחריה. המסמוס הלא מכוון אולי, אבל המשתמע, נוטל ממנה את האנושי והאישי והופך אותה לעוד מין לארה קרופט או ג'סיקה ג'ונס — דמות מצוירת ושטוחה שבועטת ברעים ומצילה את הטובים.

על מה מותר לצחוק?

 

גם הרמיזה שהשואה היתה מעין רכבת שדים או טירת רפאים שאפשר היה לצאת ממנה אילו רק היו לך היכולות לפצח חידות היגיון, או באופן מילולי יותר — החכמים שורדים, בעוד הטיפשים נופלים קורבן לטיפשותם — היא עניין בעייתי היסטורית ומוסרית. ועל הדרך, פטרו עצמם צעירי הולנד מהזיכרון של האחריות השיורית לטבח שנערך באזרחי הולנד היהודים.

אנה פרנק. לא דמות קומיקס אלא נערה אמיתית שהנערות נגזלה ממנה אנה פרנק. לא דמות קומיקס אלא נערה אמיתית שהנערות נגזלה ממנה אנה פרנק. לא דמות קומיקס אלא נערה אמיתית שהנערות נגזלה ממנה

וכאן מוצא עצמו דווקא הצעיר הישראלי בבעיה — אותו צעיר ליברלי שמאמין שמותר לצחוק על הכל, ושהפוסט־מודרניזם ממילא טרף את כל הקלפים, ושבעצמו סיפר בדיחת שואה אחת או שתיים או מאה. אז על הנאום הקוצף של היטלר בסרט "הנפילה" שזכה לעשרות פארודיות ביוטיוב אפשר ללגלג, אבל על אנה פרנק לא?

אלא שדווקא מכיוון שמותר לשחוט כל פרה קדושה, מה שמשנה כאן זו הכוונה. לנכס את הדימוי המופרע, מפלבל העיניים והפנאטי של היטלר מהסרט "הנפילה", יש בזה מעשה של חיזוק. ההומור שמופנה אל מוקדי הכוח, השחיתות והשלטון הרודני הוא כזה שיש לו לגיטימציה מעצם זה שהומור הוא כלי שמחולק חינם, בלי הבדלי מעמדות.

אבל לבעוט בזיכרון השברירי ממילא של אנה פרנק, אין בזה שום דבר הרואי או אפילו מבדר במיוחד. זהו ביזוי לשם ביזוי, והסכנה האמיתית היא באובדן הנרטיב: אנה פרנק הופכת לאחת שלא השתמשה באינטליגנציה או בתושייה שלה כדי להימלט מהנאצים; זאת בניגוד אליכם — המבקרים לשעה באטרקציית האסקייפ רום.

נסיכת שואה

את עיוות הנרטיב אפשר לראות כבר עכשיו, גם בלי להיות נביאי זעם שמאוהבים בנפנוף האגרוף המאיים. ב־2013 יצר דיוויד טרמבל סדרת איורי נשים היסטוריות כנסיכות דיסני. הנבחרת שלו כללה את מארי קירי כנסיכה בשמלת נשף, רוזה פארקס בחיוך מתוק, וגם אנה פרנק — "נסיכת השואה" — בעיני עגלה תמה ונצנוצים בשמלתה. הרעיון של טרמבלר היה לבקר את תרבות הנסיכות, את הכורח להיות יפות, טובות ותמימות עד טיפשות, ועל הנטייה "לנחמד" נשים כדי להצליח לבלוע את נוכחותן ההיסטורית. גם הכינוי המופרך "נסיכת השואה" נועד לנער את הצופה מהתרדמה המחשבתית שלו.

אלא שאז קרה דבר הפוך: פיד הפייסבוק השנה התמלא במשתמשים שמשכפלים ומשתפים את אנה פרנק נסיכת השואה כדרך לגיטימית לחלוטין לציין את יום השואה המתקרב. הקונטקסט הביקורתי ביצירה של טרמבל נמחק לחלוטין; במקומו נורמלה הסאטירה כאילו היתה הדבר עצמו.

אנה פרנק לא היתה נסיכה, ובטח שלא נסיכת השואה. עליית הגג הקודרת שבה הסתתרה לא היתה חדר בריחה. ומכל עניין הזיכרון והזכר שלה, אפשר לגזור משהו לגבי הבעייתיות שיש באופן שבו דימויים מחליפים היסטוריה. כפי שמזכירים לנו כל הזמן — בעוד זמן קצר לא יהיו יותר ניצולי שואה שיספרו את סיפורם. אנחנו נהיה אלו שמעבירים את הזיכרון הזה הלאה, אנחנו נהיה האחראים על ההתעקשות על טוהר הנרטיב, כדי שלא ימסמסו אותו, יבזו אותו וימצצו את לשדו. וכפי שזה מסתמן כרגע — זו עומדת להיות משימה לא פשוטה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות