הון אנושי: עם הפנים לדלת

עוד הבורסה היפנית רושמת ירידות חדות, הגיעה השבוע לארץ משלחת של 20 מנהלים יפנים בכירים. הם נפגשו עם הנשיא, עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד פקידים בכירים, ואז הגיעו בראשון אחר הצהריים לקוקטייל במשרדים המפוארים של משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס נאמן, שם חיכו להם אנשי עסקים שעסקיהם קשורים באופן זה או אחר ליפן. האירוע נערך באודיטוריום סגור, מוקף כולו בחיפוי עץ כבד. הכיבוד היה פלאפל, סביח וחומוס, שהוצג בפני היפנים כאוכל יהודי, או כפי שהסביר לי אחד המארגנים "לא צריך לרדת איתם לדקויות". לפני האירוע עצמו התלוויתי למפגש המקדים שנערך בין המבקרים היפנים לבכירי לשכת המסחר ישראל־יפן, שבראשה עומד ד"ר רוני בורנשטיין, בעל הזיכיון ליבוא רוטב הסויה קיקומן לארץ. המפגש הזה התקיים באחד מחדרי הישיבות של הרצוג, פוקס נאמן — שגם הוא היה מחופה בעץ כבד ובמרכזו שולחן מוארך שמעליו תלוי ציור של נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג, ממקימי המשרד.

התיישבתי ליד שלושה בכירים מהלשכה, בקצה השולחן, כשפנינו מופנות אל הדלת — פרט שחשיבותו תתבהר בהמשך. היה שם מר יצחק נקר, יו"ר חברת טופ אימג', שסיפר כי החברה שלו עשתה בעבר אקזיט עם חברה יפנית גדולה מאוד, והיה שם גם אלחנן הראל, מבעלי הראל הרץ, שהדגיש כי זכה בעבר בעיטור מסדר השמש העולה. הדברן בין יושבי השולחן היה דרור ורד המיתולוגי, לשעבר נשיא צים במזרח הרחוק וכיום חבר בבורד של א. רוזנפלד ספנות בע"מ. "אני בן לאחת ממשפחות הספנות הוותיקות בארץ", אמר, "הכרתי את יולי וסמי עופר עוד בתחילת דרכם. כבר אז הם התמחו בלעשות הון מכסף לא שלהם. כשרצו למכור את צים, הנאתי אנשים מלקנות כיוון שהיא נוהלה על ידי ועד מאוד חזק, ממש כמו חברת חשמל. אבל העופרים, עם הממזריות שלהם, יכלו להם".

לשיחתנו הפריעה אחת המארגנות, שדרשה שנקבל את פני האורחים בעמידה ליד הדלת בראש מורכן. אחר כך אמרה שלפי הנוהג היפני על המארח לשבת עם הפנים לדלת ולכן אל לנו לחזור לשבת במקומותינו. 20 גברים יפנים בחליפות לחצו יד לגברים הישראלים, וכל אחד מהם שלף ארנק מיוחד לכרטיסי ביקור. החל טקס של החלפת כרטיסים — כרטיס, קידה ולחיצת יד. אני עמדתי שם נבוך כיוון שאין לי כרטיסי ביקור, מאז שהבנתי שבארץ כולם מכירים את כולם ובעיני בכירי המשק מתן כרטיס ביקור מעיד על כך שאתה אלמוני ולא חשוב. אבל ברגע שהיפנים גילו שאין לי כרטיס ביקור הם ניתקו מגע מיד. אחד מהם הספיק לקרוא לי ארי סאן, אך כשהתברר שאין לי כרטיס השתתק ונעלם.

כדי לשדר עסקים כרגיל פתחתי בשיחה ערה עם שמואל שניצר, שפרש לא מזמן מתפקיד נשיא הבורסה ליהלומים. החמאתי לו על שהצליח לפרוש רגע לפני שנחשפה הונאת הענק שבה נחשד חנן אברמוביץ'. "הפרשה נחשפה עוד בזמן כהונתי, ורק עכשיו היא יצאה החוצה. מדובר בתפוח רקוב ולא צריך להסיק מכך על כל היהלומנים. בכל השנים שאני בענף אני זוכר מקרים בודדים כאלה". איכשהו התקשיתי להאמין לדבריו. הרי לא מזמן התפוצצה פרשת הבנק הפרטי והעלמות המס, אבל שניצר המשיך: "היהלומנים הם אנשי כבוד, וכשלוחצים יד ואומרים ברכה ומזל לא צריך חוזים".

האירוע עצמו היה פיאסקו, שלא לומר קטסטרופה. המיקרופון לא עבד, איש לא שמע, והנואמים דיברו לעצמם, כולל שגריר יפן הנכבד, שרוב הזמן לא שמעו והבינו את דבריו. ישבתי ליד אלכס גלעדי, נשיא קשת, שנשלטת על ידי הבעלים של קוקה־קולה מוזי ורטהיים. גלעדי אמר לי: "אני לא מודאג מהירידה במשקאות הממותקים ומהקמפיין של שר הבריאות. נראה לך שבחברה כמו קוקה־קולה לא נערכו לזה מבעוד מועד? אז במקום סוכר נמכור לעם דיאט". בסוף בורנשטיין אמר: "יש לי סקופ בשבילך", והכריז כי ג'פאן איירליינס תפתח בקרוב קו ישיר בין ישראל ליפן. הוא הפנה אותי אל מנכ"ל החברה מסארו אונישי, אלא שזה אמר שלא ייפתח קו כזה כי אין לו ביקוש. כל שנותר לי לקוות הוא שדיסקומוניקציה כזו לא תאפיין את המשך יחסי ישראל־יפן.