"אנה" - תיאטרון הקאמרי: היומן המוכר מזווית קצת אחרת

תיאטרון הקאמרי מעלה את המחזה מאת ג'סיקה דורלאכר ולאון דה וינטר בבימוי אלון אופיר ובהשתתפות דנה מיינרט, אוהד שחר, עדי ארד, טל בלנקשטיין, מוטי כץ, שרה פון שוורצה, אסף פרי, יגאל זקס, אבי טרמין, איה גרניט־שבא ועוד.

דבר המבקרת: המחזאים, בני הזוג היהודים ההולנדים דורלאכר ודה וינטר, עיבדו לבמה את יומניה של אנה פרנק. המחזה מאיר נקודות חדשות בסיפור, בפרט בזכות קטעים גנוזים שלא פורסמו קודם לכן. אלה מציגים צדדים נוספים במערכת היחסים בין אנה למשפחתה, בעיקר ביחסים הבעייתיים עם אמה, ומתמקדים בסיפור הפיכתה מילדה לנערה, כולל וידויים אינטימיים על שינויים גופניים והורמונליים, פרצי זעם ורגעים של תבונה בוגרת כמו ביקורת על חוסר שוויון בין נשים לגברים.

המחזה עצמו מורכב כאמור מהחומרים שהשאירה אחריה הנערה שחלמה להיות סופרת, אך עטוף בסיפור דמיוני המתרחש מחוץ לגבולות "הבית ההוא", שבו מפנטזת אנה על מפגש בבית קפה פריזאי אחרי המלחמה עם מו"ל המתעניין בפרסום כתביה. לאורך ההצגה היא יוצאת ונכנסת מהסיפור ומשתפת את המו"ל, בדמותו של אהובה פטר שיף, באירועים שחוותה. זה רעיון מקסים שמוסיף רובד מכמיר לב לסיפור הטראגי.

בסוף ההצגה בערב הבכורה עלו לבמה זוג המחזאים וסיפרו שזו הפעם הראשונה שבה המחזה מוצג בידי שחקנים יהודים ושסוף סוף הם מצליחים לראות לגמרי את השיגעון, האהבה, ההומור והפחד שיש באנשים האלה ובסיפור הזה. "חייבים לזכור שמי שכתבה את כל זה היא ילדה בת 14 שקיבלה מתנה נפלאה", אמר דה וינטר כשהוא מתעקש לחלוק את קרדיט הכתיבה עם היוצרת המקורית. היו גם הרבה רגעים של הומור - אחרת איך אפשר לשמור על השפיות? - אך אני מודה שרגעי הפחד פחות באו לידי ביטוי אם כי לא נעדרו לחלוטין.

דנה מיינרט כאנה פרנק. אי אפשר שלא להיכבש בקסמה | צילום: כפיר בולוטין

אופיר ביים באופן אנושי ואמין את המחזה ברוח שנות האלפיים ואפשר הצצה לרגעים הכי אינטימיים ורגישים ללא מחיצות. אין ספק שהקאמרי הביא בחשבון את העובדה שקהל היעד ימנה גם בני נוער, אשר באופן טבעי יחושו הזדהות עם הגיבורה, וזה בהחלט ניכר בבחירות הבמאי והשחקנים, שיצרו הצגה חוצת קהלים וגילאים. לילי בן נחשון עיצבה תפאורה נפלאה ומצמררת של דירה דו־קומתית נאמנה למקור המסתובבת על צירה, שבה החדר הרלבנטי להתרחשות עומד בחזית בכל סצנה.

השחקנים כולם עושים עבודתם נאמנה. ארד מצוינת כאדית פרנק, שסופגת עלבונות מבתה המתבגרת, ומתברר שאנה היא ילדה של אבא, שאותו מגלם מצוין אוהד שחר, אשר מונולוג הסיום שלו הוא אחד הרגעים המרגשים בהצגה. זקס נהדר כד"ר פפר, שנאלץ לישון בחדר אחד עם אנה ולחלוק איתה את שולחן הכתיבה; כץ מספק את ההפוגות הקומיות; פון שוורצה טובה בתפקיד הקטן למידותיה; בלנקשטיין מקסימה כמרגוט, המספקת את הצד האחר של הנוער במחבוא, וכמוה גם פרי כפטר ואן פלס.

ואולם, מי שניצבת במרכז היא מיינרט המקסימה כאנה תזזיתית, חצופה, חכמה, משעשעת ועומדת על שלה. ההתחלה היתה מעט ילדותית, קופצנית וקולנית לגיל של אנה, אך עם התבגרותה של הדמות משהו התיישר והתיישב גם במשחקה של מיינרט, ואי אפשר היה שלא להיכבש בקסמה ולכאוב את מר גורלה של הדמות.