אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה עובר על היצוא הישראלי צילום: mashovgroup

מה עובר על היצוא הישראלי

למי שעוד חי באשליה שהיצוא הוא הקטר של המשק הישראלי לא כדאי להציץ בנתונים שמופיעים בכתבה הזו. הממשלה יכולה להאשים בכך את כולם - הסחר העולמי, הריכוזיות, השקל שהתחזק ואפילו החרם השקט, אבל יש דבר אחד שהיא לא יכולה להמשיך לעשות: לשלוח את היצואנים להילחם לבד בכל העולם ולהתחבא מאחורי בנק ישראל

11.05.2016, 06:50 | מיקי פלד

משהו מאוד לא טוב עובר על היצוא הישראלי. התחום שאמור להיות הקטר של המשק, שמכניס עשרות מיליארדי דולרים בכל שנה ומעסיק מאות אלפי עובדים בשכר גבוה, התרסק ב־2015 בלא פחות מ־7% ל־92.2 מיליארד דולר. למעשה, השווי של יצוא הסחורות מישראל בדולרים הגיע בשנה שעברה לרמה דומה לזו של 2010, כאילו לא התרחש כאן דבר מאז ימי המשבר הכלכלי שפרץ ב־2008 וטלטל את השווקים ברחבי הגלובוס.

קראו עוד בכלכליסט

והשנה הנוכחית לא התחילה טוב יותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לחודש אפריל, היקף יצוא הסחורות מישראל בחודש זה היה הנמוך ביותר מאז 2009 והסתכם ב־13.6 מיליארד שקל. בחישוב שנתי מדובר בירידה של 21% בחודשים פברואר־אפריל בהשוואה לנובמבר־ינואר. אם בוחנים את הנתונים לפי ענפים, התמונה אף מבהילה יותר. הירידה ביצוא רכיבים אלקטרוניים הגיעה לכ־68%, והירידה ביצוא תרופות — כ־41%. אם מסתכלים על נתוני הרבעון הראשון של השנה, מוצאים עוד סיבות לדאגה. ברבעון זה ירד היקף יצוא הסחורות ב־14% בהשוואה לרבעון האחרון של השנה שעברה. מדובר במגמה שהולכת ומחריפה כבר חצי שנה. מאז נובמבר 2015 ועד מרץ השלים יצוא ההייטק ירידה של 7%. באותה התקופה גם החלו ירידות בחברות שכותרתן טכנולוגיה מעורבת עילית — שם קוד לענקיות כמו כיל, מכתשים אגן ואינטל. החברות האלה ספגו ירידה של 4% בהיקף היצוא בחודשים האלה.

רמזי גבאי, יו"ר מכון הייצוא, צילום: עמית שעל רמזי גבאי, יו"ר מכון הייצוא | צילום: עמית שעל רמזי גבאי, יו"ר מכון הייצוא, צילום: עמית שעל

הצניחה בהיקף היצוא מישראל מדאיגה במיוחד משום שהיא נרשמת לאחר חמש שנים של עלייה רצופה. "כלכליסט" ממפה את ארבע הבעיות הקשות ביותר של היצוא הישראלי ואת הפתרונות שמציע משרד הכלכלה והעומד בראש ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחד מהם לא שגרתי כלל.

האטה בסחר העולמי

אבל רק לכאורה

הסיבה הראשונה לצניחה היא הטריוויאלית מכולן — הסחר העולמי בהאטה. וכך, אם בצרפת ובהודו מייבאים פחות, אז הם מייבאים גם פחות מוצרים ישראליים. גם קרן המטבע הבינלאומית מעדכנת מטה שוב ושוב את תחזיות הצמיחה העולמית שלה. לפי תחזיות הקרן, הצמיחה העולמית ב־2015 תסתכם ב־3.2% (שתי עשיריות פחות מהתחזית הקודמת לאותה השנה), והתחזית ל־2016 עומדת על 3.1% (שלוש עשיריות פחות מהתחזית הקודמת), זאת לנוכח הצמיחה הקלושה באירופה, התפוגגות המומנטום הראשוני שנוצר בארה"ב והירידה המשמעותית בסין. בהתאם לכך הממשלות השונות לא ממהרות להוציא כספים; הן מעדיפות לשמור אותם בבנקים ולראות מה יקרה. במצב כזה קשה מאוד למכור מוצרים חדשים למדינות ברחבי העולם.

ואולם, ההאטה הזאת רחוקה מלהסביר את מה שקורה ליצוא מישראל, שכן על אף ההאטה הסחר העולמי דווקא גדל, רק פחות מבשנים עברו. כדי שההאטה בסחר תסביר את הירידה הדרמטית ביצוא מישראל שני הנתונים צריכים להלום זה את זה. אלא שב־2015 צמח הסחר העולמי ב־2%, ואילו היקף היצוא הישראלי נחתך ב־7% במונחים דולריים. זו השנה הראשונה מאז 2002 שבה הסחר העולמי גדל והיצוא הישראלי קטן.

למעשה, ישראל תופסת את המקום האחרון בעלייה ביצוא במונחים ריאליים מבין מדינות ה־OECD. היקף היצוא הריאלי הישראלי קטן בשנה שעברה ב־3.1%, ואילו הממוצע בקרב מדינות הארגון הצביע על עלייה של 3.6% בהשוואה ל־2014.

ריכוזיות היצוא

10 חברות על חשבון כל היתר

ב־2015 עשר חברות בלבד שלטו על 51% מהיצוא הישראלי. השנה שעברה שברה את שיא הריכוזיות, שגדל מאז 2007, אז חלשו היצואניות הגדולות על 36% מהיצוא בלבד. מדובר בחברות כמו אינטל, טבע, כיל, מכתשים אגן, ישקר, אלביט, בזן, פז והתעשייה האווירית. מלבד זאת, בעוד היקף היצוא של עשר הגדולות עלה ב־35% מאז 2008, כל יתר החברות רשמו ירידה של 7%. לעתים הריכוזיות הזאת מקבלת נופך אבסורדי. כך, למשל, מחצית מהיצוא הישראלי לסין נשלט על ידי אינטל.

הבעיה נעוצה בעובדה שהיצוא של המשק כולו תלוי במספר חברות מועט, כך שביכולתו של כל שינוי אצל אחת מהן לחולל זעזוע בענף כולו. ניתן רק לשער מה יקרה למשק אם יתרחש שינוי רגולטורי שלילי כלפי טבע מצד מינהל התרופות האמריקאי (FDA), נאמר כזה שיקשה עליה לשווק את התרופות שלה בארה"ב. אם, למשל, אינטל העולמית תעדיף לשלוח לסין, וייטנאם ומלזיה מוצרים מהמפעל באירלנד במקום מהמפעל בישראל, היצוא הישראלי לשלוש המדינות הללו יירד בכ־75% לכ־1.5 מיליארד דולר בשנה בלבד. כלומר, לא ניתן יהיה לדבר כמעט על יצוא ישראלי משמעותי למזרח הרחוק.

למעשה, לפי בדיקת מכון היצוא, אין מדינה מערבית שדומה לישראל בריכוזיות היצוא. המדינות הקרובות ביותר אליה הן אוזבקיסטן, בלרוס ואלבניה.

עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה, צילום: ענר גרין עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה | צילום: ענר גרין עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה, צילום: ענר גרין

שער החליפין

היצואנים משלמים על התחזקות השקל

 

סיבה נוספת להתרסקות היצוא, שמדאיגה את היצואנים במיוחד, היא התחזקות השקל מול הדולר, היורו, הליש"ט ויתר המטבעות הזרים. היצואנים משלמים בשקלים על הייצור ומוכרים את מוצריהם מעבר לים בדולרים או במטבעות זרים אחרים. אז כשהשקל מתחזק מול הדולר, למשל, המשמעות היא כפולה — ההוצאות גדלות ביחס להכנסות, וגם המחיר המינימלי שבו הם יכולים למכור את הסחורה שלהם עולה, כך שהתחרות מול התעשיין האירופי, האמריקאי והסיני הופכת קשה עד בלתי אפשרית.

מאז תחילת 2015 ועד אתמול התחזק השקל מול הדולר ב־3.5%, מול היורו הוא התחזק ב־8.9% ומול הליש"ט ב־10%. בנק ישראל כבר נקט צעדים דרסטיים של רכישת 6 מיליארד דולר במטבע חוץ בניסיון להחליש את השקל, אלא שההתערבות הזאת לא סייעה למטבע, בין היתר בשל מלחמת מטבעות שמתנהלת בין בנקים מרכזיים בעולם, שעליה בנק ישראל יכול רק להשקיף מהצד.

בניגוד לנושאים אחרים שמפריעים ליצואן הישראלי, בעניין זה אין לו מה לעשות מלבד תמיכה בצעדים שבנק ישראל נוקט. לא ברור כמה זמן יוכל הבנק להמשיך לקנות מטבע חוץ במטרה לסייע ליצואנים. לא ברור גם אם בטווח הארוך התעשייה הישראלית תדע להתמודד עם שקל חזק שיקשה עליה להתחרות בחו"ל ויחייב אותה להתייעלות דרמטית או לחלופין לפיתוח של מוצרים מיוחדים שיצדיקו מחיר גבוה.

החרם השקט שעלול

לעלות לישראל במיליארדים

 

זה חודשים רבים תנועת ה־BDS הפרו־פלסטינית מנסה ליצור וקוראת לחרם כלכלי ואקדמי על ישראל, כמו גם למשיכת השקעות מישראל והטלת סנקציות בינלאומיות על המשק שלה. לפי התחושה של היצואנים, הקריאות הללו לא מניבות פרי. עם זאת, אין לדעת מה יקרה אם התנועה תצבור כוח והשפעה. לדברי יו"ר מכון היצוא רמזי גבאי, הבעיה האמיתית היא בכלל החרם השקט: "החרמות השקטים משפיעים על הביקוש למוצרים ישראליים. אני לא מודאג מה־BDS כרגע. אני דואג יותר מדירקטוריונים של חברות בחו"ל שמחליטים באופן לא מוצהר לא לקנות מוצרים ישראליים — לא כי הם מאמינים בחרם, אלא כי הם לא רוצים כאב ראש. למה להם, אם אפשר לקנות מוצר דומה במחיר דומה ממדינה אחרת?".

רה"מ ושר הכלכלה בנימין נתניהו. מחפש פתרונות, צילום: אלכס קולומויסקי רה"מ ושר הכלכלה בנימין נתניהו. מחפש פתרונות | צילום: אלכס קולומויסקי רה"מ ושר הכלכלה בנימין נתניהו. מחפש פתרונות, צילום: אלכס קולומויסקי

לכך יש להוסיף את החלטת האיחוד האירופי מהשנה שעברה לסמן מוצרים ישראליים שמיוצרים ביהודה ושומרון וברמת הגולן. לפי הערכות משרד האוצר, לסימון לא תהיה השפעה מהותית על היצוא הישראלי, אבל החשש הוא שמדובר ביריית פתיחה.דו"ח של האוצר שפורסם לראשונה ב"כלכליסט" בשנה שעברה מצביע על מה שיקרה ליצוא הישראלי בתרחישי קיצון. אם, למשל, האיחוד האירופי יטיל חרם כללי על המוצרים שמיוצרים ביו"ש וברמת הגולן, היצוא הישראלי יינזק ב־300 מיליון דולר בשנה. במקרה קיצוני שבו האיחוד האירופי מבטל את הסכמי הסחר עם ישראל, הנזק יגיע לכ־1.2 מיליארד דולר בשנה.

הפתרונות האפשריים

מסתכלים למזרח וגם פנימה

 

כדי לדחוף את היצוא הישראלי מעלה ניתן לעשות כמה דברים. הפתרון הברור מאליו הוא הגברת היצוא הישראלי למזרח אסיה, בייחוד סין, הודו ויפן.

היצוא הישראלי למזרח אסיה גדל בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין קטן מאוד. מתוך כלל הענף, ללא יהלומים, החלק של סין (כולל הונג קונג) הוא עשירית בלבד. בארבע השנים האחרונות הסתכם היצוא ליפן ב־725 מיליון דולר בכל שנה — סכום נמוך למדי. היקף היצוא להודו גדול יותר, אך לא בהרבה. הסיבה לכך אינה נעוצה בבעיות ביצוא הישראלי, אלא בחולשה של הכלכלות המקומיות. הנתונים היבשים מצביעים על עלייה בהיקף היצוא — 21% ביצוא להודו ל־1.3 מיליארד שקל ו־20% ביצוא לסין ל־3 מיליארד דולר. ואולם, 70% מהיצוא לסין הוא למעשה של אינטל וכיל. כלומר, היצוא הישראלי למזרח אסיה לא באמת צמח באופן משמעותי.

במסגרת המאמצים להגדיל את היצוא למזרח החלו לאחרונה ממשלות ישראל וסין לדון בהורדת מכסים הדדית והקמת אזור סחר חופשי — צעד שאם יתרחש יעזור בעיקר ליצואן הישראלי. שיחות דומות מתקיימות גם עם הממשל בהודו. בשני המקרים מדובר בשיחות המתקיימות בעצלתיים. גם עם יפן משוחחים כאן, אך על מהלכים מדרג נמוך יותר, כמו הגנה הדדית על השקעות.

ישנו פתרון אפשרי נוסף, אך הוא אינטואיטיבי פחות: להגביר את החשיפה של המשק הישראלי ליבוא, למשל באמצעות רפורמת הקורנפלקס שמקלה ביבוא מזון יבש ומתן אפשרות לייבא מוצרים ללא תקינה של מכון התקנים הישראלי, במטרה להגביר את התחרות, שאמורה לתרום לעידוד היצוא. לדברי מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג, "תעשייה שיודעת להתמודד עם שינויים היא תעשייה יעילה. תעשייה ריכוזית מתקשה לייצא בגלל חוסר בתחרות. עידוד היבוא יוביל לתוצאה דומה לזו שהושגה בשנות התשעים, כשענפים רבים במשק נפתחו לתחרות. צעד כזה יחייב אותנו לעזור לתעשייה להכניס אליה שיטות עבודה חדשות וכדומה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

15 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
לרון (8): כלכלה יכולה להיות ברת קימא גם ללא יצוא.
נניח שהיתה רק מדינה אחת בעולם, וכלל לא היה למי לייצא, האם פירושו של דבר שכלכלתה היתה קורסת? בוודאי שלא. תיאורטית בהחלט ניתן לקיים כלכלה אשר מייצרת את כל צרכיה ומבוססת אך ורק על מסחר בין אזרחיה. ספציפית לגבי מדינת ישראל, היות ואין ברשותנו את כל המשאבים הנחוצים לשם קיום כלכלה אוטרקית, יש לנו הכרח לייבא נפט, מחצבים וכן הלאה. הייצוא הוא שמספק לנו את מטבע החוץ הדרוש לשם כך. אולם מאזן התשלומים של מדינת ישראל נמצא מזה שנים בעודף, דהיינו שהיא מייצאת יותר מכפי שהיא מייבאת. מסיבה זו השקל מתחזק ונוצר באופן טבעי לחץ על הכלכלה לייצא פחות ולייבא יותר. אם היית לומד מעט כלכלה, היית מבין שזה האופן שבו כלכלות מאזנות את עצמן.
אורן  |  11.05.16
לכל התגובות