אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסירחון בלגונה דבק גם בגופים המתכננים צילום: יוסי דוס סנטוס

הסירחון בלגונה דבק גם בגופים המתכננים

בית המשפט, בפסק דין חדשני, הטיל אחריות מוגברת על מתכנני הלגונה באילת, שהפכה למפגע בעקבות הזרמת שפכים לתוכה. הנימוק: הטכניון והמכון להנדסה ימית לא התעקשו שהליקויים יתוקנו. עו"ד לקנר: לא ניתן עוד להסתתר מאחורי המלצות כלליות

16.05.2016, 08:14 | משה גורלי

בין הפילים הלבנים הגדולים שמאכלסים את כישלונות הבינוי בישראל בולטת הלגונה המלאכותית המזרחית באילת. הלגונה נפתחה ב־1995 בתרועה גדולה ותוארה כאטרקציה מפוארת שתעבה ותוסיף מלונות ותיירות לעיר. אבל התוצאה האמיתית היא "מאגר מים עכורים ודוחים... והיא מכונה בפי רבים 'הלגונה המסריחה'. רוחצים ונופשים מדירים רגליהם ממנה ויש הסבורים שמפלצות שוכנות בה". התיאור הזה פותח את פסק דינה של השופטת ד"ר דפנה אבניאלי שניתן אתמול ושמסכם את הדרך שבה הפכה הנסיכה למפלצת.

קראו עוד בכלכליסט

אזור הלגונה המזרחית באילת, צילום: יוסי דוס סנטוס אזור הלגונה המזרחית באילת | צילום: יוסי דוס סנטוס אזור הלגונה המזרחית באילת, צילום: יוסי דוס סנטוס

החברה לפיתוח חוף אילת (חפח"א), שחתומה על פרויקטים מוצלחים אחרים באילת כמו הלגונה המערבית והטיילת, היא שחתומה על הכישלון הזה. אלא שבתביעה שהגישה, היא ביקשה להטיל את מלוא האחריות על הטכניון ועל המכון לחקר הנדסה ימית, ולחייב את שני הגופים לפצותה ב־25 מיליון שקל.

עו"ד ברוריה לקנר טענה בשמה של חפח"א כי המחקרים וסקרי ההיתכנות שביצעו הטכניון והמכון לא השכילו לחזות את זיהום המים, כיוון שדבקו בקונספציה המוטעית שהלגונה תתנקה באופן טבעי באמצעות הגאות והשפל של מי הים. הטכניון והמכון טענו בתגובה באמצעות עורכי הדין אדם פיש ז"ל ודרור גולדשטיין שחקר ההיתכנות והמודלים המתמטיים שתמכו בו היו מדויקים, ושהאחריות לכישלון היא של חפח"א וגורמי הביצוע מטעמה שהזרימו ללגונה מי שופכין ודשנים בניגוד גמור לתנאים שדרשו המחקרים. המחקרים היו מדויקים, הסבירו הנתבעים, החריגה מהם הובילה לתוצאה.

גבול האחריות

השופטת דפנה אבניאלי השופטת דפנה אבניאלי השופטת דפנה אבניאלי

השופטת אבניאלי בחנה בפסק דינה את גבולות האחריות של גורם מקצועי בעל מוניטין שנותן חוות דעת. החידוש בפסיקתה נוגע להרחבה והגברה של האחריות: "כגורמים בעלי מוניטין היה על הנתבעים לוודא שחפח"א מודעת לצורך להבטיח משטר מים נקי מזיהומים בלגונה ולא להסתפק באמירות כלליות עבור התובעת". אחריות מוגברת זו מצטרפת למגמה ולמאמץ של המשפט להשביח את היחסים העסקיים בין פרטים ולחזק ממדים כהוגנות, שקיפות, ובמקרה זה אחריות, בהתנהלותם העסקית. אבניאלי סיכמה: "משלא דרשו הנתבעים כי התובעת תפסיק את הזרמת החומרים המזהמים ללגונה כתנאי להמשך מעורבותם בפרויקט — הם נושאים באחריות לנזק בשיעור של 15%". אלא שה־15% שפסקה השופטת לטובת חפח"א לא נגזרו מסכום התביעה המקורי, 25 מיליון שקל, אלא מ־10 מיליון שקל בלבד — הסכום שנדרש לתקן את הנזקים — ולא מה"טוטל לוס" ששיקף את הסכום שנקבה בו התביעה.

אבניאלי הטילה על המכון והטכניון לשלם 1.5 מיליון שקל בלבד. את המספר 15% שאבה אבניאלי מעדותו של מנהל המכון בתקופה הרלבנטית, מיכאל שטיאסני. שני הצדדים לא חלקו ולא אתגרו את הנתון שהעלה שטיאסני.

מחד, קבעה אבניאלי שהטכניון והמכון הדגישו את ההכרח בשמירת התנאים שיגשימו את חקר ההיתכנות והמודלים המתמטיים לניקיון הלגונה. אבל מנגד היא גם קבעה ש"הנתבעים היו חייבים להפנות 'זרקור' כלפי אותן אזהרות ולהתעקש על קיומן במקום לצטט אותן שוב ושוב".

כלומר, משזומנו להמשך הייעוץ והליווי לא יכלו הגופים האמונים על התכנון להסתפק בהפניה לדו"חות, אלא היו חייבים לוודא את סילוק הכשלים או להסתלק בעצמם מהליווי לנוכח הפרה התנאים וסיכולם. אבניאלי זקפה לחובת התובעת את העובדה שבחרה לא לתבוע את מבצעי הפרויקט — העירייה, הקבלנים, האדריכלים — ולהתמקד רק במנסחי חוות הדעת. עם זאת נקבע שלטכניון ולמכון "אשם תורם", משום שהיה בכוחם לוודא "משטר מים נקי" אך הם לא עשו זאת.

"ניקתה" את הטיילת

זהו פסק הדין השני שקושר את אבניאלי לאילת. בעבר "ניקתה" השופטת את הטיילת בעיר מרוכלים, שפונו למגרש חלופי בהנחיית פסק הדין ההוא. פסק הדין הנוכחי מסיים סאגה ממושכת. ב־2002 הוגשה התביעה למחוזי בבאר שבע, שלא טיפל בה במשך חמש שנים, עד שהעבירה לתל אביב. בנובמבר 2013, לאחר ניסיון גישור החלה אבניאלי בשמיעת ההוכחות. מאותו רגע התנהל ההליך ביעילות. השופטת אבניאלי נזקקה לשישה חודשים של שמיעת הוכחות בתיק המורכב שכולל מאות עמודי פרוטוקול ומאות מוצגים. עיכוב מצער נוסף נבע מפטירתו של עו"ד פיש, שגרם לאיחור של שנה בהגשת סיכומי הטכניון והמכון.

עו"ד ברוריה לקנר ב"כ חפח"א בתגובה: "מדובר בקביעה חדשנית המחדדת את אחריותם המוגברת של גורמים מקצועיים כלפי לקוח, ונקבע שאינם יכולים להסתתר מאחורי 'המלצות כלליות'.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות