הכלכלה הפלסטינית: מרשם אוכלוסין רטרואקטיבי

השבוע מציניים הפלסטינים את אסונם שקרה ב־1948, הנכבה, ואת הרכוש הרב שאיבדו. ב־15 למאי לפני 68 שנה הסתיים שלטון המנדט הבריטי בישראל ודוד בן גוריון הכריז על הקמת המדינה. כ־750 אלף נפש, שהיוו כמחצית מערביי הארץ, הפכו לפליטים. הם הותירו רכוש ענק; נכסים בעשרות ערים ועיירות, ומאות כפרים.

קבוצת הכלכלנים הישראלית־פלסטינית AIX העריכה שעל מנת לשקם ולפצות את משפחות הפליטים, שמספרם כיום למעלה מ־5 מיליון, יש לגייס הון של בין 90–75 מיליארד דולר. זו העלות כדי לשקמם בארצות ערב או העברתם מארץ אחת לשנייה. כיום, אין בנושא שום תכנית מעשית לפתרון הבעיה.

יהודים בבתי פאר פלסטינים

ואף על פי כן, הפלסטינים לא מפסיקים לעסוק בנושא הרכוש הגדול שהותירו מאחור בעיקר במערב ירושלים. מחלקה מיוחדת באש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), בהנהלת הגיאוגרף חליל תופאקג'י, עורכת רישומים של אלפי בתים שהיו בבעלות פלסטינית במערב ירושלים ובכפרים שסופחו לעיר ב־1948 (ליפתא, דיר יאסין, עין כרם, מלחה ובית צפאפה).

שכונת סילוואן, מזרח ירושלים | צילום: אלכס קולומויסקי

ספר אלבומי צילומים ומפות שכתב עדנאן עבד אל־ראזק מתאר שורה ארוכה של בתי פאר שהיו שייכים לפלסטינים. בעיקר בשכונות קטמון, טלביה, המושבה הגרמנית, בקעה ואבו־תור והוא מתייחס בין השאר לארבעה ראשי ממשלה בישראל שבתקופה מסוימת התגוררו בבתי הפאר הללו (גולדה מאיר, לוי אשכול, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו).

נאבקים בעמותות דתיות

אף שהיו בבעלות פלסטינית שכונות ובתים בחיפה או ביפו למשל, אין על כך פרסומים והעיסוק הוא רק במערב ירושלים, ויש לכך סיבה ברורה: החוק הישראלי שסיפח את מזרח ירושלים לישראל הורה להחזיר ליהודים נכסים שהיו בבעלותם במזרח

העיר לפני 1948, מה שמאפשר לעמותות דתיות־לאומיות, כמו עטרת כוהנים, לאתר רכוש יהודי במזרח העיר ולהעבירו לרשותם. התקשורת הפלסטינית מתארת מאבקים נגד אנשי העמותות שתופסים רכוש של משפחות יהודיות־תימניות שגרו לפני קרוב למאה שנים בסילוואן (כפר השילוח) או בשכונת שמעון הצדיק בשיח ג'ראח.

לעומת האישור החוקי והעזרה הממשלתית להחזיר ליהודים רכוש שהיה שלהם במזרח העיר, אין כמובן שום אפשרות לפלסטינים לדרוש ולקבל את הרכוש שהיה להם במערב העיר. חוסר הסימטריה נראה לפלסטינים כעוול משווע, וזה מה שמדרבן אותם להמשיך בפרסומים הללו.

נראה שהפלסטינים ימשיכו לדווח על הרכוש שאבד להם ב־1948, בתקווה לבטל את המוסר הכפול ממנו הם סובלים.