אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לרסס את דיין ורובינא

לרסס את דיין ורובינא

בווילה שרובר בירושלים היו תלויים פעם ציורים של פיקאסו. היום היא עומדת נטושה וקירותיה מעוטרים בגרפיטי מרהיב. השבוע, באופן חד־פעמי, אפשר יהיה להציץ אל הפנינה האדריכלית הזו ששימשה מקום מפגש של האליטה הישנה

23.05.2016, 08:17 | אלעד בילו

"איך שנכנסנו לווילה אמרתי 'אפילו הגרפיטי פה מעולה'", מספרת ענת ספרן, המנהלת האמנותית של שבוע העיצוב בירושלים המתקיים עד יום חמישי בווילה שרובר, מהווילות המפורסמות בישראל. הווילה האיקונית העומדת נטושה כבר שנים התמלאה בגרפיטי מרהיב על קירותיה הפנימיים, כולל השירותים. ספרן נכנסה לווילה בגנבה, תחביב ירושלמי פופולרי, מכיוון שמדובר בשטח פרטי סגור בפני הציבור.

ההתגנבות הולידה משהו טוב - לראשונה מתקיים שבוע העיצוב בווילה ובשטחה. זוהי הזדמנות נדירה וחד־פעמית להציץ אל תוך אחד המבנים המרתקים בתולדות המדינה. לא ברור מתי תחזור הזדמנות כזו. האירוע מתפרס בשטח הווילה ובבית הנסן הנמצא מולה, מבנה שהוקם במאה ה־19 כבית חולים למצורעים והיום משמש מרכז לעיצוב. "כל אחד מהם הוא מתחם ענק מוקף חומה עם סיפור משלו, שני מבנים אניגמטיים ירושלמיים", מסבירה ספרן. "איפה עוד תמצא דבר כזה? בית חולים למצורעים מצד אחד, והווילה הכי מפוארת בארץ דאז מצד שני - שניהם בשטח עצום ומאחורי חומות, לא יודעים מה קורה שם. בין האליטה למנודים".

וילה שרובר בירושלים, צילום: דוד רובינגר וילה שרובר בירושלים | צילום: דוד רובינגר וילה שרובר בירושלים, צילום: דוד רובינגר

ספרן פנתה לבעל הווילה, שנרכשה לפני שנה וחצי בידי אחד מבני משפחת הבנקאים ספרא תמורת 70 מיליון שקל (אחרי שהוצעה למכירה שנה קודם לכן במחיר של 120 מיליון שקל) שמעוניין להישאר אנונימי. "זה בית של תרבות ופילנתרופיה והרוח הזאת ממשיכה עכשיו", היא אומרת, "ההרגשה היא שהווילה בידיים טובות. אם הבעלים מסכים לתת לנו את הווילה לצורך שבוע העיצוב זה אומר שהוא מבין עניין ולא איזה כריש נדל"ן".

כשספרן נכנסה לווילה היא מצאה אותה "במצב ממש טוב יחסית לווילה שעומדת נטושה כל כך הרבה זמן", היא נזכרת, "מצאנו בעיקר אבק. תלשו את כל הקרמיקות, אין כיורים או שירותים. אפשר להבין שהיו כאן הומלסים, אבל לא היו הרבה בקבוקי אלכוהול או זבל".

גרפיטי של אלנה וגאב על אחד מקירות החדרים בווילה שרובר גרפיטי של אלנה וגאב על אחד מקירות החדרים בווילה שרובר גרפיטי של אלנה וגאב על אחד מקירות החדרים בווילה שרובר

התוספת המרהיבה היתה הגרפיטי של אמני הרחוב, צמד האחים אלנה וגאב. הקירות שפעם עוטרו ביצירות של פיקאסו וקלימט שימשו פתאום כקנבס לציורי פינגווינים באדום ושחור. "יש בסלון ציור קיר ענק ועבודות בכל חדר. הגרפיטי מאוד מכבד ומגיב לאדריכלות של המקום - הם לא נגעו בפרטים היסטוריים כמו באח. הם התייחסו לזה כאל תערוכה. השארנו את היצירות כמו שהן וגם הזמנו אותם לעשות עבודות בווילה הקטנה. הפעם הם עשו את זה באופן מוזמן וחוקי".

עם רבין בבריכה

וילה שרובר היא למעשה שתי וילות: הגדולה ביניהן והראשונה שנבנתה היא המפורסמת ונמצאת ברחוב פינסקר 2. היא נבנתה ב־1954–1958 והיתה שייכת לתעשיין מיילס שרובר ולאשתו גיטה. שרובר הגיע לארץ בעקבות גיטה: הם הכירו בשנות החמישים כשהיא עבדה במחלקה לאירוח אח"מים במשרד החוץ, והוא הגיע לביקור עסקי. מאחר שהיה איל פלדה יהודי מוונצואלה, שלושה אדריכלים ידועים מוונצואלה הובאו במיוחד לתכנן אותה.

האמנית ענת ספרן , צילום: עמית שעל האמנית ענת ספרן | צילום: עמית שעל האמנית ענת ספרן , צילום: עמית שעל

שטחה כ־1,800 מ"ר, יש לה שלוש קומות והיא היתה מוקפת גן של כ־6 דונם ובו גם בריכת שחייה גדולה. זוהי הווילה הגדולה והמפוארת ביותר שנבנתה בירושלים אחרי קום המדינה. היא שימשה מקום המפגש של האליטה דאז. לאה ויצחק רבין, אנשי צבא, פרופסורים, שחקנים וזמרים כמו אילנה רובינא ונשות אופנה כמו פיני לייטרסדורף ורות דיין — כולם הגיעו למסיבות ותצוגות אופנה בגן ובבריכה.

"הווילה בלטה מאוד אבל היא לא היתה ראוותנית", מספר האדריכל והיסטוריון האדריכלות בירושלים דוד קרויאנקר, שכתב על הווילה בספרו "שכונות ירושלים, טלביה, קטמון והמושבה היוונית" (כתר, 2002), "הבניין גדול, זה נכון, במיוחד לתקופה, אך לא בלט הפאר, בלטה העובדה שמישהו עמיד בא לנוף של ירושלים של שנות החמישים ומשקיע בבניין שהיה חריג. זה לא היה בית בסיסי, אבל לא היו שם מרצפות שיש ולא שנדלירים ולא מראות עם מסגרות מוזהבות בסגנון לואי ה־14". עם זאת קרויאנקר לא זוכר שלמישהו נוסף בירושלים באותה התקופה היתה בריכה.

להחזיר את הזוהר

"חוץ מלנקות ולהשמיש אותה לא התערבנו בה, לא צבענו קירות", מספרת ספרן על הכנות הווילה לקראת שבוע העיצוב, "יש משהו בלהחזיר את הווילה הזאת לחיים ולתת לה קצת מהזוהר והעבר התרבותי שהיה בה. תן לה ולנו עוד כמה רגעים אחרונים של חסד לפני שהיא הולכת לדרך אחרת".

תגיות