ספין הפנסיה של ליברמן וכחלון

בתור מי שיש לו אובססיה לתחום הפנסיה, 48 השעות האחרונות היו חג. קשה לזכור מתי היתה הפעם האחרונה שבה כל המערכת הפוליטית, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו, התגייסה לטובת נושא הפנסיה ועסקה בו. לרגע אפשר היה לחשוב שזה באמת מה שמעניין את הפוליטיקאים בירושלים.

אבל האמת שונה. מאבק הפנסיה של העולים החל עוד לפני הבחירות האחרונות. למעשה, ההבטחה למצוא פתרון לבעיית הפנסיה של העולים משנות התשעים הופיעה בשלושה מצעי בחירות שונים: של המחנה הציוני, של כולנו וגם בנייר העקרונות החפוז ששרבטו בישראל ביתנו.

אך מאז הבחירות חלפה יותר משנה, ובפועל עד תחילת המגעים מול ישראל ביתנו על כניסה לקואליציה היחיד שעסק בנושא היה שר הקליטה זאב אלקין, ולא בדחיפות או בהצלחה מרובה. ובהתאם, סביר שמעטים בציבור שמעו במהלך השנה החולפת על הנושא. בעיית הפנסיה של העולים היא בעיה אמיתית. ההתגייסות של הפוליטיקאים לפתרונה לא. אף אחד לא הפריע להם לעשות את זה קודם.

99% זה לא 100%

ליברמן כהסחת דעת היום יפורסם דו"ח מבקר המדינה על ביבי טורס מבקר המדינה יוסף שפירא ימסור היום את הדו”ח השנתי שלו ובו ביקורת קשה על ראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת פרשת ביביטורס, שנחשפה לראשונה בערוץ 10 לפני כחמש שנים. שאול אמסטרדמסקי, 5 תגובותלכתבה המלאה

שלשום בלילה היו מי שידעו לספר שהמו"מ בין ליברמן לנתניהו בעצם 99% סגור, לפחות בכל מה שקשור לנושא הפנסיה. כלומר, שליברמן ואנשיו הגיעו להסכמות כמעט סופיות מול משרד האוצר ואנשיו של נתניהו לגבי מתווה לפתרון בעיית הפנסיה של העולים. לפי המתווה הזה הקשישים העניים, שחלק גדול מהם עולים מברית המועצות לשעבר, יקבלו תוספת נמוכה של 500 שקל לקצבת השלמת ההכנסה שלהם. ליברמן הסכים לפרוס את התוספת על פני 3–4 שנים. הוא גם הסכים לסגת משתי דרישות אחרות: הכרה בתשלומי ריבית על משכנתאות לצורכי מס - דרישה שרשות המסים לעולם לא היתה מסכימה לה - ומתן סיוע מוגדל בשכר דירה לזכאים. בהתאם לכך סוכם כי הצדדים ימשיכו להתדיין למחרת ויסגרו את העניין.

אבל בבוקר משהו לא תקתק. נתניהו זימן את כולם לפגישה בהולה בלשכתו. גם שר האוצר משה כחלון ואנשיו הגיעו, הרי בסופו של דבר הם אחראים לתקציב המדינה ולמציאת מקורות מימון לדרישותיו של ליברמן. ליברמן עצמו לא נכח בפגישה. מי שהיו שם במקומו הם נציגיו למו"מ - מקורבו משה לאון והח"כ לשעבר ליאון ליטינצקי. מטעם נתניהו נכחו גם שר התיירות יריב לוין וסגנית ראש המועצה הלאומית לכלכלה יוליה איתן, שגיבשה עם אלקין את המודל המקורי להתמודדות עם בעיית הפנסיה של העולים. דמות מפתיעה נוספת שנכחה בלשכה היא שמואל חייק, איל נדל"ן יהודי־אנגלי ששמו הוזכר בשנים האחרונות כמתווך סדרתי להקמת ממשלות אחדות. בשעה 10:00 הודיעו לפתע נציגיו של ליברמן על הקשחת עמדות, שאולי נועדה לנצל את הרגעים האחרונים שלפני פתיחת מושב הכנסת לגזירת קופונים פוליטיים נוספים.

מימין: שר האוצר משה כחלון, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים שערך אתמול. אף אחד לא מעוניין בבחירות | צילומים: אוראל כהן ועטא עוויסאת

המחלוקת נסבה על המסגרת התקציבית למילוי הדרישה של ליברמן בנושא השלמת ההכנסה לקשישים העניים. בעוד ליברמן דרש תוספת חודשית של 500 שקל, כך שקצבת השלמת ההכנסה של הקשישים תעלה מ־3,000 שקל בחודש ל־3,500 שקל, כחלון עמד על כך שהמסגרת הכספית לטובת העניין תעמוד על כ־1.3 מיליארד שקל לכל היותר. כלומר, תוספת חודשית של 200 שקל בממוצע. בנוסף, ליברמן ביקש להגדיל את אוכלוסיית הזכאים לקבלת קצבת השלמת הכנסה, כך שייכללו בה קשישים שהכנסתם החודשית היא עד 4,500 שקל במקום 4,200 שקל. האוצר דחה את הדרישה הזאת.

ייתכן שהתנגדותו של שר האוצר קשורה לפרסום הניתוח של חברת הדירוג הבינלאומי מודי'ס (ראו הרחבה בעמ' 4–5) על כך שהיכולת של ישראל להמשיך לצמוח בעתיד מוגבלת, בין היתר בגלל אי־יציבות פוליטית. כך או אחרת, בשעה 10:00 הודיעו נציגי ישראל ביתנו כי הם קמים והולכים. אל חשש, זה לא היה בגלל הפנסיה של העולים. בסופו של דבר מדובר במחלוקת כספית, וכמו כל מחלוקת כספית גם היא ניתנת לפתרון אם הרצון הפוליטי קיים.

למה להם בחירות עכשיו?

בפועל, מה שבאמת מעסיק את ליברמן וכחלון היא המחשבה על הבחירות הבאות. על פניו, ההצטרפות של ליברמן לממשלה מבטיחה כי הבחירות הבאות ייערכו במועדן המקורי ב־2019. העניין הוא שגם ליברמן וגם כחלון לא רוצים להגיע לבחירות האלה בעמדת הנחיתות שבה הם נמצאים כיום.

הסקרים האחרונים מעידים על התחזקותה של יש עתיד על חשבון המחנה הציוני בזכות הפיאסקו של המו"מ שניהל יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג על כניסה לקואליציה; אבל גם בזכות היחלשותה של מפלגתו של שר האוצר כולנו מעשרה מנדטים כיום לשבעה מנדטים בלבד לפי הסקרים האחרונים, שלא מנבאים לראשונה ירידה בכוחו של כחלון

בבחירות הבאות.

זה לא מקרי. בבחירות האחרונות כחלון הלך בכל הכוח על הטיקט הכלכלי. כחלון לאוצר היתה סיסמת הבחירות שלו, כשנושא מחירי הדיור עמד בראש. זו גם היתה דרישתו המרכזית במו"מ הקואליציוני שניהל מול נתניהו. כחלון לא ביקש תקציבים, אלא דרש ארגז כלים מלא כדי לטפל בבעיית מחירי הדיור הגבוהים. דרש וקיבל.

מאז חלפה יותר משנה, והנה השבוע פרסם השמאי הממשלתי נתונים ולפיהם מחירי הדיור עלו בשנה האחרונה בכ־8% בממוצע. השנה הזו כבר רשומה על שמו של כחלון. זה לא משנה שדרוש זמן רב כדי לשנות את הבירוקרטיה הממשלתית בתחום הנדל"ן ולהוציא לפועל תוכנית דיור. ברגע שכחלון החליט שהוא הולך על נושא הדיור בכל הכוח ולא הצליח להציג הישג מהיר, אין לו דרך לנצח. ולכן הדבר האחרון שהוא רוצה עכשיו זה בחירות. ליברמן נמצא בנקודה דומה. עם שישה מנדטים כיום, אחרי שנה ומשהו באופוזיציה, השם שלו כמעט נשכח מהשיח הציבורי. למה לו בחירות עכשיו?

כל המהלכים של ליברמן בשנים האחרונות מעידים על כך שהנעשה בתחום הכלכלי לא מעניין אותו. אם לשפוט לפי זה, נראה שבעיית הפנסיה האמיתית של העולים מעניינת אותו כמו הצעה לסוף שבוע ארוך בבני ברק עם חצי פנסיון גלאט מהדרין. מבחינה אידיאולוגית יש לו תפיסה כלכלית מגובשת. מבחינה מעשית ליברמן הוא פופוליסט אופורטוניסטי, שהולך על מה שיתפוס כותרות לזמן קצר. נראה שמישהו לחש באוזנו שלבעיית הפנסיה של העולים יש פוטנציאל להיות כזו. באותה מידה הוא יכול היה לדרוש לחלק לחיילים משוחררים שנשבעו אמונים למדינה מגרשים של רבע דונם בפריפריה.