נגמ"שים מתנגשים

שלשום נתבשרנו כי נמצא סוף סוף שימוש לכספי המסים שלנו. אל תעצרו את נשימתכם בציפייה — לא מדובר ברווחת קשישים הסובלים חרפת רעב ועוני; גם מערכת החינוך לא מועמדת לתוכנית הבראה; אפילו הרופאים יצטרכו לחכות בשביל משמרות שלא יסכנו את שלום החולים. כל אלה ימשיכו להמתין בתור, בזמן ש־30 מיליון שקל יופנו להקמת המרכז לאיתנות ישראלית. כן, בעוד ארבע שנים מהיום, בפריסה חמדנית של 12 דונם, יעמוד על תלו המרכז לאיתנות ישראלית. השבח לאל ולפיקוד העורף.

רכבת שדים

את המרכז שידאג לחוסן העורף בתנאי סימולציה, בחרו לשווק לציבור שלא ידע שהוא בכלל ראוי לכבוד הזה, כמרכז אטרקציות, כלומר כלונה פארק צה"לי. ובאמת, מה יותר כיף מלבלות שבת משפחתית קיצית באימון להתגוננות מרקטות נופלות? או לברוח מהר מהר מצונאמי מדומיין? או לחפש מחסה בזמן רעידת אדמה? ובל נשכח שאף יום כיף אינו מושלם בלי ביקור במוזיאון פיקוד העורף. וחנויות, שאפשר רק לקוות שביניהן גם חנות מזכרות, כזו שמוכרת מחזיקי מפתחות עם הלוגו האיתן של המרכז לאיתנות.

זה נכון, קל ללעוג וצריך לבור את המוץ מן הבר בכל הנוגע למיזם החדש. הסנטימנט העקרוני נכון — את האוכלוסייה האזרחית, "העורף" כפי שאוהבים לגייס אותנו במלחמות — יש להכשיר באמצעים סבירים כדי לגונן על עצמה בשעת חירום. הדרכות במוסדות חינוך, סרטוני מידע של הלפ"מ, אפילו התרגולים המעיקים של אזעקות — כולם חשובים, כולם לגיטימיים, ואת כולם אפשר לקיים בתקציבים הגיוניים שלא חוגגים פזרנות ופומפוזיות. אבל "המרכז לאיתנות ישראלית"? כמה פעמים שלא תחזרו על השם מעורר האנטגוניזם הזה, לא תצליחו לנטרל ממנו את הממד הסטאליניסטי. ובהצטרף ההודעה על הקמת המרכז למינוי שר הביטחון הטרי שאינו משרה ביטחון — נדמה שיש קצת ריח של נפל"ם על הבוקר.

מה יותר כיף מלבלות שבת באימון להתגוננות מרקטות? מחשבות בעקבות הקמת הלונה פארק הצה"לי הראשון | צילום: צביקה טישלר

הכל למען האזרחים

כל אימת שאדם מתבשר על רביזיה כזו או אחרת, על איזו יוזמה רבת־השקעה, הקמת מרכז גדול — צריך אותו אחד לשאול את עצמו "מי מרוויח מזה?". התשובה של פיקוד העורף כבר מובלעת בתוך ההנחה שיש צורך או ביקוש למרכז אטרקציות של חוויות כמעט מוות. התשובה שתינתן היא — "זה הכל בשבילכם, כפויי טובה". אבל כמה אנשים אתם מכירים שיטעינו את הטף וייסעו לבלות במרכז החווייתי שמבטיח ביעותי לילה? אפשר לקרוא לזה לונה פארק מהיום ועד שהשמש תכבה, זה לא ישנה את חוסר האטרקטיביות האינהרנטית של מרכז האיתנות.

אז אלו לא אנחנו שמרוויחים מזה. אם צריך לשער, מדובר בהגדלת תקנים והקצאת משאבים שאחרת פיקוד העורף לא היה נהנה מהן. ואם להתנבא, המרכז הזה עתיד להישאר שומם למדי בכל מה שנוגע לתהודה אזרחית. ואז פיקוד העורף יצטרך לגייס את משרד החינוך, כדי שידאג להזרים תלמידים שיפקדו את המקום. ואת ההסעות והעלויות הנגזרות יצטרכו הרי לשלם הורי התלמידים. וכך בעצם, באותה התנבאות, שלא מנותקת מהניסיון, נוצר שוב מעגל סגור שבו הממשלה מאכילה את הצבא שמאכיל את הממשלה וכן הלאה. אבל העיקר שאנו איתנים.