אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה אנחנו בוכים מהתרגשות? צילום: שאטרסטוק

למה אנחנו בוכים מהתרגשות?

בלדד היקר, למה כשאני מתרגש בורחות לי דמעות? אמיר

26.05.2016, 08:04 | בלדד השוחי

אמיר היקר,

אכן שאלה מסקרנת. בכי שנובע מרגשות מצוקה כמו צער, כעס או תסכול נראה לנו נורמאלי. זו הרי היתה הדרך הראשונה של כולנו להביע מורת־רוח בקטנותנו. לכן בכי בתגובה לרגשות נעימים נראה מוזר, ולמדע אין הסבר חד־משמעי לתופעה הזו. אלא שבעצם למדע עוד אין תשובה ברורה גם לשאלה היותר גדולה: מדוע בכלל אנו בוכים?

תאוריה אחת, נפוצה במיוחד, נשענת על העובדה שהרכבן הכימי של דמעות המצוקה שונה לגמרי מהדמעות שמלחלחות את העיניים בשגרה. אז אולי הדמעות הן דרך לנקז עודפי הורמונים שנוצרים בעיתות לחץ. וכיון שגם אושר מייצר הורמונים, כמויות גדולות שלו דורשות ניקוז גם כן. הצרה היא שלגוף יש נתיבי פינוי הרבה יותר יעילים, שלא משבשים את חוש הראיה. אין סיבה לנקז דווקא דרך העיניים. מה רע בזיעה?

דמעות מהתרגשות, צילום: שאטרסטוק דמעות מהתרגשות | צילום: שאטרסטוק דמעות מהתרגשות, צילום: שאטרסטוק

תאוריה אחרת היא שבכי הוא סוג של חזרה לינקות. כשאנחנו מתמלאים בתחושת חוסר־אונים משהו מתחבר לנו לתגובה האינסטינקטיבית ששימשה אותנו כשהיינו תינוקות חסרי־ישע. לפי התאוריה הזו, גם אושר יכול להביא אותנו למצב של חוסר־אונים שבו אנו פשוט לא יודעים מה לעשות. חיסרון קל בתאוריה הזו הוא שבכי מורכב משתי תופעות שונות. מחד גיסא יש את הדמעות שזולגות, ומאידך יש את הכיווצים בסרעפת שגורמים לנו לייבב בקול. תינוקות מסתמכים בעיקר על התגובה הקולנית, שמושכת תשומת־לב, ואילו כשאנחנו מאושרים אלה לרוב רק הדמעות שזולגות חרישית.

ועדיין, סביר ביותר שבכי, גם אצל מבוגרים, הוא צורה של תקשורת. אנו יצורים חברתיים, ובכי ממצוקה הוא דרך להגיד "רע לי ואני מתקשה להתמודד בעצמי, עזרו לי". וזו התאוריה היחידה שמסבירה למה הדמעות בוקעות מהעיניים. תגובה שמשבשת את הראייה מיד משדרת חוסר יכולת להתמודד. משהו שדורש עזרה. אז אולי בכי מהתרגשות הוא דרך לומר שאנו מרגישים כל־כך טוב שאנחנו מוכנים לוותר על הראיה החדה שלנו לכמה דקות, ושבעיקר אנחנו רוצים מישהו לחלוק איתו את ההתרגשות הזו. אולי מישהו שיוותר בעצמו על ראייתו החדה ויזיל איתנו כמה דמעות.

אך כדי להסביר את דמעות האושר אין צורך לבחור הסבר מסוים. בכל מקרה מי שיוזם את הדמעות הוא חלק מאד מסוים במח. כשהחלק הזה מגלה שהמערכת הרגשית שלנו עמוסה ומוצפת, הוא שולח הוראה לבלוטות הדמעות להגביר את קצב הייצור, ויש סיכוי מאד סביר שהחלק הזה כלל לא מבדיל בין רגשות מציקים לנעימים. בדרך־כלל אלה רגשות מצוקה שמצליחים לעבור את הסף ולהציף אותנו, אבל אם יש לך מזל גם רגשות נעימים יכולים להגיע לשם. ודמעות האושר המתוקות מתחילות לנזול. הלוואי על כולנו.C

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
עומס רגשי מכל סוג המזמין הרפיה - זו התשובה המדוייקת.
המטרה של הדמעות, היא שחרור נפשי והרפיה. אין שום מטרה חברתית בעניין. OVERLOAD של המוח, מזמין פסק זמן מהלחץ החיובי/שלילי שהמוח, כמובן, לא מבדיל ביניהם. גם בעלי חיים בוכים, מהתרגשות חיובית כמו לידה (יש תמונות מרגשות של כלבות לאחר המלטה שבוכות) כמו גם מאסונות. גם בעלי חיים שאינם "חברותיים" יבכו. אצל בעלי החיים בניגוד ל (א)נשים העוצמה של הרגש שמתעורר, צריכה להיות חזקה במיוחד. אצל האחרונות החיבור הרגשי כל כך מודגש, דומיננטי ומקושר הורמונלית, שכל סיבה הכי קטנה רציונלית או ממש לא רציונלית, עלולה לגרור "העמסת יתר" שבסופה בכי עז וגבר אומלל שלא מבין מה הוא עשה או לא הפעם. (ברחתי למקלט).
ג. מוכה  |  26.05.16