אחריות תאגידית היא השריף במערב הפרוע

מ', אשה גאה, חכמה ונמרצת שעובדת כמפקחת ניקיון באחד מהגופים הממשלתיים הגדולים במשק, סיפרה לי השבוע כיצד היא וחבריה נאלצו להיאבק בחברת ניקיון שפשטה את הרגל בכדי לקבל את הזכויות הסוציאליות שלהם שנצברו במשך שנים. לצערי אין זו הפעם הראשונה בה אני נחשף לסיטואציות בזויות מסוג זה.

לפי הערכות, פועלות היום כ-800 חברות בתחום הניקיון בישראל. מדי שנה צצות עשרות חברות חדשות שמנסות להיכנס לענף. חברות רבות, מתמודדות במכרזים שבמרכזם עומדת סוגיית המחיר, לעיתים קרובות – על חשבון האיכות, המקצועיות וזכויות העובדים. כתוצאה מכך, הן פונות ללקוחות עם מחירים נמוכים מאוד וללא בדיקת כדאיות כלכלית.

איך הן מצליחות לעשות זאת? התשובה היא: על חשבון העובדים. לא אחת שמעתי על עובדים, אשר ההתקשרות עם הלקוח שבמתחמו הם פועלים נגמרה, והם בוחרים לעבור לעבוד בחברת מתן השירותים החדשה שהוחתמה באותו מקום. עם זאת, הם לא מקבלים את אותם התנאים וזכויות רבות שלהם אינן באות לידי מימוש ואז העובד עומד מול שתי ברירות קשות: לוותר על הזכויות שלו, או ללכת לבית המשפט. חשוב לציין כי מאז שחוקק חוק האכיפה - האחריות על מימוש זכויותיו של העובד עוברת לא רק לחברה המפעילה את שירותי הניקיון, אלא גם לחברה שמעסיקה את חברת הניקיון. כך שבסופו של דבר, ההעסקה הפוגענית פוגעת גם בעובד וגם בלקוח. כתוצאה מכך קורה שחברות ניקיון רבות קמות ונופלות כלאחר יד. אבל החברות הטובות נפגעות תדמיתית מהטיפול הקלוקל של החברות הקטנות בזכויות העובדים.

האמת היא, כי עובדים רבים בישראל סובלים מהעסקה שפוגעת בחלק מזכויותיהם, למשל עבודה מעבר לשעות המותרות בחוק, שכר נמוך מהמינימום ועוד. על אף שהחוק מסדיר את מרבית הזכויות של העובדים בישראל, יש מעסיקים רבים שבוחרים להפר את החוק, או לנצל שטחים אפורים בו. כתוצאה מכך מצבם של העובדים מתדרדר. האחריות לשמור על העובדים מוטלת על הממשלה, אשר מתוקף תפקידה אמורה לא רק לחוקק אלא גם למנות גורמי פיקוח על ביצוע החוק על ידי המעסיקים, אולם היא מתקשה לעשות כך.

אולם אל לנו לומר נואש. ובמקום שבו המדינה מתרשלת, מישהו אחר צריך לקחת את האחריות. בתור מי שעומד בראש אחת מחברות מתן השירותים הגדולות והמובילות בישראל ובעולם, אני מאמין כי זה הזמן שלנו, החברות הגדולות, לקחת אחריות תאגידית ולפעול למען זכויות העובדים. מדובר בצעד שלא רק ישמור על העובדים, אלא גם בסופו של דבר יעזור לנו במלחמה בסטריאוטיפים השגויים המיוחסים לשוק מתן השירותים. הפתרון לבעיה זו, אשר כבר מיושם בחברה שלנו, למשל, הוא יצירה ופרסום של קוד אתי מחייב. הקוד מגדיר את הסטנדרטים במקום העבודה ואת האחריות התאגידית. הקוד מחייב את החברות ששוכרות את שירותינו לפעול למען זכויות העובדים, מניעת שחיתות ושוחד וציות לחוקי התחרות. במקביל הקוד האתי גם מגדיר מהיא ההתנהגות האישית המצופה מן העובדים. אותו קוד אתי מושפע מערכים כמו כנות, יזמות, אחריות ואיכות.

בנוסף, בנינו פלטפורמה מקוונת שבה ניתן לדווח על הפרה של הקוד האתי על ידי עובד, או על ידי הלקוח. מטרת המדיניות בבניית הפלטפורמה הייתה לאפשר לעובדים, לשותפים העסקיים ולבעלי עניין אחרים להעלות חששות רציניים ורגישים ולהבטיח כי עניינים אלה יזכו לטיפול רציני והולם. במקביל, השימוש בפלטפורמה מאפשר לדווח על אותה הפרה תוך מתן ביטחון מלא, לאדם המעלה חשש, כי יזכה להגנה מכל פעולת תגמול או מעשי נקמה. בנוסף, הפלטפורמה מאפשרת חשאיות ביצירת הפנייה.

באמצעות שני הצעדים הללו, פרסום קוד אתי מחייב ויצירת פלטפורמה לדיווח על הפרות הקוד, יצרנו למעשה מצב בו כל אחד מהצדדים: העובדים, המעסיקים והלקוחות יודעים מה מצופה מהם, ולאן לפנות במקרים שבהם הם מרגישים שנפגעו או נוצלו. החשיבות בכך היא ההכרה כי אנו, מובילי התחום, צריכים להכריז בקול רם וברור כי תחום מתן השירותים אינו המערב הפרוע. יש חוקים, ולחוקים צריך לציית. אם אין מי שיאכוף אותם - אנו צריכים ביחד, מתוך האחריות האישית שלנו, ליצור את מנגנון האכיפה. מדובר בצעד שיש רק איך להרוויח ממנו: העובדים אשר זכויותיהם יישמרו, המעסיקים כחוק יהנו מהמוניטין וכמובן הלקוחות אשר יזכו בעובדים מתוגמלים בעלי מוטבציה. זאת מפני שההון האנושי הוא המוצר שלנו, ואנחנו חייבים לשמור עליו.

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת ISS ישראל מתאגיד ISS העולמי