התפטרות גבאי: הדבר האחרון שכחלון היה צריך עכשיו

התפטרותו של השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, היא הדבר האחרון שיו"ר מפלגתו ושר האוצר, משה כחלון, היה צריך. מעמדו גם כך רעוע, הסקרים מנבאים לו ירידה במנדטים לו הבחירות היו נערכות היום, והניסיון שלו להרחיב את הממשלה על ידי צירוף המחנה הציוני הסתיים בטוויסט מוזר עם הרחבת הממשלה בסיעת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. זה לא מה שהוא ציפה לו. ואם זה לא היה מספיק, עכשיו גבאי קם והולך בהפגנתיות.

לא כדאי לאמץ ביתר התלהבות את נרטיב ה"החלפת שר הביטחון והמהלכים הפוליטיים האחרונים הם בעיניי מעשה חמור שמתעלם ממה שחשוב לביטחון המדינה ויגרום להקצנה נוספת בשסעים בעם", שגבאי הכניס להודעה שלו על התפטרותו.

אחרי הכל, ראשון ברשימת המשסעים ומתסיסים הוא לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו שגבאי הסכים לשבת בממשלתו בחפץ לב. כך זה היה לפני הבחירות - הערבים נוהרים - וכך זה היה אפילו אתמול (ה'), כשנתניהו השתמש באונס המזעזע של היהודיה הנכה בידי פלסטינים בשביל לנגח את השמאל ואת התקשורת.

מלבד זה, ליברמן אינו ימני יותר משר החקלאות אורי אריאל, שר הקליטה זאב אלקין או שר החינוך נפתלי בנט, עם כולם הסכים גבאי לשבת בממשלה זה יותר משנה. אז נכון, ייתכן שקצה נפשו, אבל נדמה שהוא מנפח את הזווית הזו של הסיפור מעבר לפרופורציות שלה.

כך או אחרת, בסופו של יום גבאי היה היוצא דופן שבכל שרי הממשלה. זה נובע בראש ובראשונה מכך שהוא לא חייב כלום לאף אחד. את הונו צבר בשוק הפרטי ואף אחד לא מאיים על יכולת ההתפרנסות העתידית שלו, הוא לא צריך להיבחר מחדש בשום פריימריז, ולא צריך לתחוב את לשונו לשום פוליטיקאי.

החירות הזו אפשרה לו ללכת עד הקצה מבחינה פוליטית בשנה האחרונה. הוא התייצב בצורה גלויה ומפורשת נגד מתווה הגז של ראש הממשלה, אמר את דעתו בכל הפורומים הרלוונטיים, הצביע נגד המתווה בכל פעם שהוא הגיע לממשלה, ואף הגיע לכנסת להעיד נגדו.

אז נכון, הוא לא אמר בצורה גלויה את כל מה שיש לו להגיד על המתווה ועל ראש הממשלה ועל הדברים שקרו מאחורי הקלעים בעת אישור המתווה הזה. אולי בקרוב הוא יסכים לפתוח את הכל. ובכל זאת, אף ששמר על הכללים המחייבים בתור שר, הוא בהחלט מתח אותם עד לקצה האפשרי.

זה מה שאפיין את הכהונה של גבאי עד כה, וזה גם מה שמאפיין את ההתפטרות שלו. ובכך, הוא מטיל צל ענק על שר האוצר משה כחלון. כל אימת שגבאי אומר את דעתו באומץ, הדבר מבליט יותר את הבחירה של שר האוצר כחלון להסתתר. פעם הוא הסתתר מאחורי "אני חבר של קובי מימון אז אני לא יכול לעסוק בגז", אחר כך הוא הסתתר מאחורי "אני בעצם נגד התקציב הדו-שנתי אבל התחייבתי לראש הממשלה בהסכם הקואליציוני", וכעת הוא מסתתר מאחורי "אני לא מת על ליברמן או על נתניהו אבל חייבים להעביר את התקציב והרפורמות איכשהו אז הסכמתי לכניסת ליברמן לממשלה".

התפטרותו של גבאי מהממשלה מכניסה את כחלון לבעיה ערכית. גבאי היה אחד האנשים שליוו את כחלון הרבה לפני הבחירות במסע להקמת גוף פוליטי חדש. התפטרותו מעידה על כך שמאס לא רק בפוליטיקה, אלא גם בכחלון עצמו.

הישארותו כעת בממשלה נראית לא טוב. הוא נראה כמי שמוכן להקריב הכל על מזבח ה"אני חייב עוד קצת זמן כי הבטחתי להביא ירידה במחירי הדיור ואחרת אין לי שום סיכוי בקלפי בבחירות הבאות". מה אתם יודעים, מסתבר שההימור דווקא על הדיור הוא לא ההימור המוצלח ביותר.