רמת פליליות נמוכה

המשותף לכל סיפורי נתניהו – האדון ונסיעותיו, הגברת והמעונות - הוא רמת הפליליות הנמוכה. הכל קטן, עלוב, מביך ומזיע מתחמנות זולה תרתי משמע. הזמנת חשמלאי וניפוח חשבונותיו, העברות רהיטים מירושלים לקיסריה, תפוס כפי יכולתך על חשבון אחרים – המדינה, הבונדס ואפילו עובדי המעון ששולפים את הארנק.

אתמול, שבוע לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה בעניין ביביטורס, מגיעה המלצת המשטרה להעמיד לדין את שרה נתניהו בפרשת המעונות. וברקע, פסק דינו הנוקב של בית הדין לעבודה שחשף את הכיעור ביחסי העבודה שם. בתי הדין, המבקר והמשטרה - כולם מבקרים את התנהלות הנתניהו'ז. הקמצנות, הנהנתנות, ההתעמרות. בתוך שבוע נחתו דו"ח הנסיעות והמלצות המעונות על שולחנו של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, שצריך להחליט מי הלקוח שלו - הציבור או ראש הממשלה.

גם אם יהיו ראיות להעמיד את אחד מבני הזוג לדין, תישאל השאלה אם על זה נטפלים אליהם? ופרקליטיהם יגייסו את ההתיישנות, את ה"לא ידענו", את ה"ככה עשו כולם", ואת העובדה שזו לכל היותר הפרת אמונים ברמתה הנמוכה ביותר.

יצחק רבין סירב, כראש ממשלה, לניתוק אחריותו האישית מזו של רעייתו בפרשת חשבון הדולרים. אלא שמאז השתנו הנורמות. כמו שיש משפחות חד־הוריות, יש משפחות חד־אחראיות. אריאל שרון לא אחראי למעללי בניו, אהוד ברק ויהודה וינשטיין לא אחראים להעסקת עובדים זרים בניגוד לחוק בביתם. סיפור המעונות ממשיך את המגמה - את הבית מנהלות רק הנשים. האם נתניהו יתנדב לקחת אחריות על הכיעור שנחשף בניהול ביתו? אין סיכוי.