זווית חדה: לאן נעלם צוות הטיפול בפריון

1.עוד תרגיל חלול ביחסי ציבור

אי־שם בתחילת דצמבר, הוציא משרד האוצר הודעה על הקמת צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר שי באבד שמטרתו לבחון את סוגיית הפריון בישראל, ולמצוא דרכים לשפר אותו.

בעיית הפריון זה משהו שנשמע כמו סיסמה חלולה. מושג חמקמק, אי־אפשר לשים את האצבע בדיוק על מה זה, ואיך זה משפיע על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו, וזו אולי אחת הסיבות מדוע ההכרזה על הקמת הצוות לטיפול באחת מהבעיות המשמעותיות ביותר שקיימות במשק, זכתה להתעניינות יחסית מועטה בציבור, לליגלוג בקרב התעשיינים ולאדישות מסויימת בקרב העיתונות הכלכלית.

הסיבה השנייה להתעניינות המועטה היא שהיתה תחושה קשה, שהקמת הצוות היא עוד תרגיל חלול ביחסי ציבור מבית משרד האוצר. התקציב ל־2016 נסגר שבועות ספורים לפני הקמתו, כל הנושאים הדורשים טיפול היו על השולחן כבר אז, ופשוט גלגלו אותם הלאה שנה נוספת, אך בשביל שחלילה לא ייראה כאילו לא מטפלים בנושא – הקימו צוות.

הצוות היה אמור להגיש מסקנות בתחילת אפריל. אפריל הגיע וחלף, ומירושלים לא נשמעה כל בשורה. כשניסינו לברר מה קורה והיכן הדברים עומדים – כ־180 יום מהקמתו – נענינו שהשאיפה היא שהצוות יסיים את עבודתו עד סוף יוני ושחלק מההמלצות יקבלו ביטוי כבר בתקציב הקרוב.

2.קצת יותר מיוון, קצת פחות מסלובקיה

פריון מודדים בתפוקה לשעת עבודה. בהשוואה בינלאומית, נכון ל־2014, התוצר לשעת עבודה בישראל עמד על 37.5 דולר לשעה, קצת יותר מזה של יוון, קצת פחות מזה של סלובקיה ורחוק מאוד מהמדינות המפותחות. הממוצע ב־OECD עמד על 48.8 דולר לשעה.

פריון גרוע גוזר גם שכר נמוך יחסית, וקיפאון בעליית השכר. כמו כן, הפריון הנמוך הוא אחת הסיבות לצמיחה הנמוכה במשק, צמיחה שעומדת כעת על פי תחזיות האוצר על 2.8% לשנת 2016, וזה לא יהיה הימור מאוד מופרך להעריך שככל הנראה היא תסתכם בשיעור נמוך אף יותר (צמיחה של 0.8% בלבד ברבעון הראשון של השנה מרמזת על כך גם כן).

למעשה, באופן די פרדוקסאלי, דרך ההתנהלות של הצוות לטיפול בבעיית הפריון ממחישה את בעיית הפריון. לכאורה, צוות שלם מלא אנשים מכובדים, מקדיש את מיטב כשרונו, מרצו וזמנו ליצירת פתרונות לבעיה. מהצד נראה כאילו הכל הכל כשורה — כולם עסוקים, מועסקים, אבל תפוקה? תוצאות? אין בינתיים.

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד ונגידת בנק ישראל קרנית פלוג. לטפל בבעיה בצורה רוחבית | צילומים: אוראל כהן ועמית שעל

3.לבעיית הפריון אין פיתרון קסם

לבעיית הפריון הנמוך בישראל, אין פיתרון קסם. היא לא נוצרה ביום אחד, אלא היא תוצר של שנים של הזנחה. היא לא נובעת מגורם יחיד שאפשר לתלות בו את האשם, אלא מאוסף של חולשות בתחומים רבים. הפריון ישתפר באמצעות השקעה בהון אנושי, בשילוב מגזרים כמו ערבים וחרדים בכוח העבודה, השקעה בחינוך טכנולוגי ופיתוח כוח אדם מקצועי, השקעה במפעלים חדשים, בקווי ייצור משוכללים יותר, השקעה ממשלתית במחקר ופיתוח, ושיפור בתשתיות ובעיקר בתחבורה ציבורית, שתקל על העובדים להגיע למקום העבודה.

עם ניצני ההאטה של קטר ההיי טק בשנה שעברה, והאטת הצמיחה, צפה ועלתה ביתר שאת בעיית הפריון. נושאת הדגל היתה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. חמושה במצגת ארוכה ומפורטת, עמוסת גרפים שבהם הוצג מצבנו העגום ביחס לעולם כמעט בכל אחד מהפרמטרים שהוזכרו למעלה, ופתחה במסע להפיכת הבעיה, מאוסף של ססמאות שמרחפות מעל, למשהו שצריך להתייחס אליו. לרגע קט, נדמה היה שהפריון מקבל את מרכז הבמה. ה־"הורדת יוקר המחיה" הבא.

כולם היו מחוייבים לכך. כלומר ברמה העקרונית. עד שהיה צריך להכניס את היד לכיס. כשהסתכמה השנה הקודמת, לא רק שלא היתה התקדמות לקראת פיתרון בעיית הפריון, אלא המדינה אף החמירה את המצב במקומות מסויימים.

לדוגמא — אחד הדברים שמשפיעים על הפריון הוא השתתפות בשוק העבודה של החרדים והערבים. הממשלה האחרונה הגדילה את התמריץ השלילי של הגברים החרדיים לצאת לעבודה, באמצעות הגדלת התקציבים לכוללים ולאברכים שלומדים בהם, והגדלת קצבאות הילדים וביטול דרישת העבודה על מנת להיות זכאים להטבות שונות.

4.בסוף, זו שאלה של כסף

על אף הקצב האיטי, בצוות נמצאים אנשים רציניים — מלבד באב"ד, מאיישים אותו הכלכלן הראשי באוצר יואל נווה, מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג, ונציגים מבנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכה ואגף תקציבים.

בסוף, ככל הנראה יציג הצוות הצעות פיתרונות. גם אם לא חדשניים ומהפכניים — אז לפחות ראויים ותורמים. כי בנושא הצמיחה, חלק מהפתרונות הם פשוטים מאוד, כמו הגדלת ההשקעה הממשלתית בגורמים מעודדי פיריון.

אבל על מנת שבאמת תהיה תזוזה מסויימת לכיוון של שינוי, כל הפיתרונות שיוצגו, ידרשו תקציבים. ולא קטנים. וכאן תיבחן מידת הרצינות של שר האוצר משה כחלון בטיפול בנושא עצמו, עם או בלי "המלצות הצוות". קולות המלחמה סביב התקציב הקרוב כבר נשמעים באוויר. בנתיים מדברים על קיצוצים (11 מיליארד שקל), העלאת מיסים, וכמובן – שותפים קואליציונים חדשים שההסכמים איתם הם בעלי משמעות תקציבית. ובתוך כל אלו נמצאת בעית הפריון שהטיפול בה גולגל בשנה שעברה שנה קדימה, וכעת אחרי שצוות מכובד הקדיש לה את מירב מרצו, האם הפעם יהיו פתרונות מתוקצבים שיוכלו להוביל לשינוי?

5.לא ברור מאיפה האופטימיות

בשולי הדברים אגב, כדאי לשים לב שאחד הסעיפים שקריטיים לצמיחה בכלל — הוא שיעור ההשקעה בנכסים — למשל מפעלים חדשים לייצור. בסוף 2015 היה בנק ישראל אופטימי בתחזיותיו לגבי נתון זה. כשנשאלו מאיפה האופטימיות, עמו בבנק כי אינטל אמורה לבצע ב־2016 השקעה גדולה במכונות וציוד במשק הישראלי. חצי שנה אחרי והמציאות מלמדת שאולי כדאי למדינה להסתמך פחות על מפעלים, ולהתחיל לטפל בבעיה בצורה רוחבית.