מכונות המזל הן רק תחילת המאבק בין כחלון לפיס

ההחלטה הפומבית של שר האוצר משה כחלון שלא לאפשר למפעל הפיס להמשיך להפעיל את 500 מכונות המזל שלו החל מ־2017 היא רק יריית הקרב הראשונה במסגרת מערכה רחבה יותר שצפויה להתנהל בחודשים הקרובים. במסגרת המערכה הזו לא רק מכונות הרווחים שהן מכונות המזל יהיו על השולחן, אלא גם הנתח שקופת המדינה תקבל ממפעל הפיס מעתה ואילך, שכברקע נמצאת שאלת חידוש ההיתר של מפעל הפיס בסוף השנה.

המערכה הזאת לא הולכת להיות פשוטה לאף צד. מצד אחד, משרד האוצר מחזיק את הפיס בגרון ויכול תיאורטית שלא לחדש לו את ההיתר (חידוש שמתבצע אחת לחמש שנים). מצד שני, מבחינה משפטית הפיס נמצא בבעלות השלטון המקומי והרשויות המקומיות — שביכולתם לחתוך את הנתח מרווחי המפעל שמועבר למשרד החינוך עבור בניית כיתות.

גם מבחינה פוליטית תהיה מערכה מורכבת. יו"ר מפעל הפיס הוא מינוי אישי של ראש הממשלה, שצפוי להיות מעורב במאבקים השונים, כשגם יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס המכהן כדירקטור בפיס מקורב לראש הממשלה. ביבס נחשב למקורב גם לשר האוצר, והוא ויו"ר מפעל הפיס עוזי דיין לא מתכוונים לוותר בקלות על הנגיסות הצפויות ברווחי המפעל. רגע לפני שהמלחמה הזו פורצת במלוא עוזה, "כלכליסט" מנתח מה צפויים להיות שדות הקרב המרכזיים שבה.

ביטול מכונות המזל:

הפיס יאבד מאות מיליונים, השאלה היא מי יספוג את זה

כפי שנחשף ב"כלכליסט" לפני כחודש, מכונות המזל של מפעל הפיס הן מקור הרווח הגדול והצומח ביותר שלו, עם הכנסות שיא של 602 מיליון שקל ב־2015. מאחר שמדובר במכונות רווחיות במיוחד, אחרי שמקזזים את כספי הזכיות הזעומים ואת העמלות שהמפעל משלם לזכיינים שמפעילים את המכונות, נשארו בקופתו בשנה שעברה 517 מיליון שקל נטו. למעשה, סכום זה היווה יותר משליש מההכנסות של מפעל הפיס בשנה שעברה, כשהוא עובר בקלות כל סוג אחר של הגרלות. המשמעות היא שמפעל הפיס עושה הרבה כסף על גבם של מעט אנשים המשתמשים במכונות, ופחות על משתתפים רבים יותר בהגרלות פופולריות בהרבה דוגמת הלוטו והצ'אנס.

אם משרד האוצר יעלים את מכונות המזל בבת אחת החל מינואר הקרוב, אזי למפעל הפיס ייפער בבת אחת בור של יותר מ־650 מיליון שקל (זהו היעד להכנסות מהמכונות בשנה הנוכחית, והוא גדל בכ־5% מדי שנה). מאחר שמפעל הפיס מחלק את רווחיו בעיקר לרשויות המקומיות, הקרב בין השלטון המקומי לבין משרד האוצר צפוי להיות בדיוק על הנקודה הזו.

משה כחלון על רקע מכונות מזל | צילומים: אלעד גרשגורן ומפעל הפיס

מאז תחילת שנות האלפיים הרווח של מפעל הפיס מתחלק באופן הבא: 46.25% מהרווח זורמים ישירות לרשויות המקומיות, בעיקר לבניית מועדונים, מגרשי ספורט וכדומה; 46.25% נוספים מחולקים לרשויות המקומיות באופן עקיף דרך משרד החינוך, שבונה באמצעותו כיתות; ו־7.5% הנותרים מופנים לתקצוב פרויקטים שונים שעליהם מחליט דירקטוריון מפעל הפיס. הרווח שהפיס מחלק ישירות לרשויות המקומיות מחולק באופן שקוף על פי קריטריונים ידועים מראש, אך מנגנון החלוקה של משרד החינוך אינו כזה.

יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס אמר אתמול ל"כלכליסט" כי הרווחים שיימחקו בעקבות ביטול מכונות המזל, צריכים להימחק מהסכום שמועבר למשרד החינוך. "אם משרד האוצר רוצה לבטל את המכונות, שיבטל אותן", הוא אמר. "מצדי שיסגור את כל מפעל הפיס, רק שיפצה את הרשויות. בסוף אנחנו הבעלים, ואני לא אתן שהכסף שיירד מהמפעל יירד מהחלק של הרשויות. הוא צריך לרדת מהחלק של המדינה, ושהמדינה תשלים מהתקציב שלה".

מימין: יו”ר מפעל הפיס עוזי דיין ו ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד | צילום: עמית שעל, אוראל כהן

לפי ביבס, אין לו שום כוונה לוותר על שקל מהנתח שמועבר ישירות לרשויות המקומיות, נתח שב־2015 עמד על 800 מיליון שקל. הוא טוען כי אם משרד האוצר רוצה לבטל את המכונות ולמחוק יותר מ־600 מיליון שקל משורת הרווח, שיתכבד ויעשה זאת — אך מהנתח שלו. "בכל מדינה הממשלה המרכזית היא זו שבונה כיתות ולא מפילה את זה על הרשויות. אם האוצר רוצה לקחת את הכסף מהמכונות שייקח, אבל זה יירד מהנתח של המדינה והמדינה תצטרך להשלים כסף לבניית הכיתות", הוסיף.

הדברים האלה של ביבס חושפים את העומק האמיתי של הקרב ששר האוצר בחר להיכנס אליו. ביטול מכונות המזל הוא צעד חברתי ראוי, וכך גם הצהרתו של כחלון מאתמול שלפיה לא יאפשר לפיס להפעיל הימורים באינטרנט, למרות ניסיונותיו של יושב ראש הפיס להתנות את סגירת מכונות המזל בהיתר להימורים מקוונים. העניין הוא שלא רק שכחלון מתכונן להקטין את הכנסות מפעל הפיס ועדיין לשמור את נתח המדינה מהן על כנו, למעשה הוא מעוניין להגדיל את נתח המדינה מהמפעל.

המדינה רוצה נתח:

היא תנסה לקחת מהפיס מיליארדים לצמצום הגירעון

לכחלון אין ברירה אלא להביא שורה של קיצוצים תקציביים לממשלה במסגרת התקציב ל־2017–2018, שנובעים מכך שהממשלה התחייבה להוציא 11 מיליארד שקל יותר ממה שמותר לה בחוק. לכן, אם כחלון אכן יפחית מהכנסות מפעל הפיס וגם ייאלץ לפצות את השלטון המקומי והרשויות בתקציבים נוספים לבניית כיתות - המשמעות תהיה הגדלה של הקיצוצים התקציביים במקומות אחרים בתקציב.

כרגע כחלון לא מתכוון לאפשר זאת, אלא להפך, הוא מעוניין להגדיל את נתח המדינה מהמפעל. בשל הבור התקציבי, במשרד האוצר מחפשים פתרונות חד־פעמיים להגדלת הכנסות המדינה בשביל לצלוח איכשהו את השנתיים הקרובות. אחד הרעיונות שנמצא על השולחן הוא לקחת מ"הכסף החונה" של מפעל הפיס סכום חד־פעמי של מיליארד עד 2 מיליארד שקל בשנתיים הקרובות, דרך הכנסתו לתנאי ההיתר שנותן משרד האוצר למפעל הפיס.

הרגולציה תתהדק? משרד האוצר שוקל להמליץ על הנפקת כרטיסי מהמר אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים: אנחנו חושבים על האפשרות להנפיק כרטיס שחקן אלקטרוני כך שאפשר יהיה לנטר ולזהות את המשתמש. כך, כשאדם יגיע להמר, הוא יוכל לראות למשל שהפסיד בחודש האחרון 2,000 שקל וייאמר לו שהוא לא יכול להמר שוב" שאול אמסטרדמסקי, 5 תגובותלכתבה המלאה

מהו "כסף חונה"? בשפה הפנימית של מפעל הפיס מונח זה מתייחס ליותר מ־3 מיליארד שקל שהצטברו לאורך השנים בקופת המפעל, סכום שהפיס התחייב לשלם לרשויות המקומיות עבור פרויקטי בינוי שונים שטרם יצאו אל הפועל. עד שהכסף ישולם, מפעל הפיס משקיע אותו (בעיקר באג"ח ממשלתיות) על ידי גופים חיצוניים.

משרד האוצר יהה מעוניין לקחת מהחלק הזה נתח גדול ככל שיוכל, כמו גם מהטוטו במקביל. אם הדבר אכן יקרה, הוא עלול להכניס את מפעל הפיס לבעיה מול הרשויות המקומיות שאליהן הכסף אמור להגיע בעתיד. בעיה דומה צפויה להתעורר גם מביטול ההכנסות מהמכונות, שכן מפעל הפיס מחלק לעתים מקדמות לרשויות על חשבון הכנסות עתידיות צפויות.

המעשר של ביבס:

באוצר מנסים לסכל העברת עוד כסף לרשויות

יו"ר מרכז השלטון המקומי ביבס אמנם אמר ל"כלכליסט" שהוא מוכן שיסגרו את מפעל הפיס, אבל לאמירה הזו יש כוכבית. הוא מוכן שיסגרו את מפעל הפיס אם המדינה תשים במקומה את מלוא הסכום שמיועד לרשויות המקומיות, אך מאחר שמדובר ב־1.7 מיליארד שקל, והסכום הזה גדל בצורה משמעותית כל שנה, אין שום סיכוי שהמדינה תסכים לכך (בפרט כששר האוצר צריך את הכסף של מפעל הפיס בשביל להקטין לו קצת את הבור התקציבי). למעשה, לא רק שביבס לא היה מעוניין לוותר על הכסף של מפעל הפיס — בחודשים האחרונים הוא פועל בשביל לשנות את שיטת החלוקה של הכסף כך שהרשויות יקבלו יותר.

מלבד חלוקת הרווח באופן ישיר לרשויות המקומיות וחלוקתו למשרד החינוך לבינוי כיתות, לרשות דירקטוריון מפעל הפיס עומדים עוד 7.5% מהרווח בשביל לחלק לפרויקטים שונים (ב־2015 נתח זה עמד על כ־130 מיליון שקל).

חלוקת הכסף הזה נחשפה בתחקיר "כלכליסט" לפני כחודש: חלק ממנו זורם לפרויקטים כמו הבאת חיילים לירושלים, שיפוץ שביל ישראל ופרויקטים נוספים מסוג זה. חלק אחר מהכסף זורם למלגות לסטודנטים, מתוכו כ־20 מיליון שקל לסטודנטים שעמותות שונות מביאות למפעל הפיס, למרות שחלקן הן בעלות זיקה ישירה לדירקטורים במפעל הפיס שמאשרים את חלוקת הכסף.

יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, כאמור בעצמו דירקטור בפיס, פעל בחודשים האחרונים לכך שמלבד 7.5% הללו עוד כ־10%–15% מכלל הרווח יחולקו לרשויות המקומיות עבור פרויקטים דומים. לפי ביבס, הוא ביקש שהכסף יחולק לרשויות מקומיות בפריפריה שלא זוכות מהפיס למענקים גדולים מספיק.

ניסיונותיו של ביבס לקדם פרויקט זה, שזכה לשם קוד פנימי "המעשר", עלו לפי שעה בתוהו כשהחשבת הכללית ומנכ"ל משרד האוצר סיכלו זאת זמנית. אחת הטענות נגד היוזמה היתה שהכסף של מפעל הפיס לרשויות צריך להיות מחולק באופן שקוף ואחיד ולא על ידי יצירת קופות שונות לרשויות שונות. באוצר טוענים כי עם יצירת קופות שונות כאלו, איש לא יבין לפי אילו קריטריונים מחלקים מתוכן את הכספים, ושמי שיחזיק בהן יוכל לצבור כוח פוליטי רב כלפי הרשויות השונות. אך למרות כל זאת, ביבס מעוניין לקדם את פרויקט "המעשר".