ככלות הקול, תמונה

"אני זוכר שמירי מסיקה חברתי הטובה היתה אצלי בסטודיו כשציירתי", מספר המוזיקאי דויד ד'אור על קריירת הציור שלו, שתופסת תאוצה בשנים האחרונות. "הייתי שקוע באינטנסיביות בתהליך היצירה. כשעצרתי לרגע והתמונה יצאה לאור, היא התחילה לבכות. כך הבנתי איזו עוצמה יכולה להיות בציור. אתה יכול לעמוד מולו ולבכות מהתרגשות". צבזכות אותו רגע "חדש, לא מוכר, אמוציונלי ומסעיר" יוצגו 60 מעבודותיו של ד'אור (50) ממחר באורבן גלרי, ביתן 6 במתחם התחנה בתל אביב (עד 30 ביוני). "המוזיקה מדהימה, אבל זו תקשורת דרך האוזניים ומהאוזניים ללב", מסביר ד'אור, "בציור היא דרך העיניים ללב. ציור נותן ביטוי רגשי במקום שבו נגמרות המילים. אמירה במילים אפשר להבין או לא, ציור הוא חוויה רגשית אחרת לגמרי".

מבחר מציוריו של ד'אור | צילום: שי בוזגלו

אמנות היא מקצוע או תחביב?

"אני מרגיש שזה הרבה מעבר לתחביב. הציור תופס חלק גדול מהמחשבות ומהזמן הפנוי שלי. אף שהמוזיקה היא עדיין המקצוע העיקרי שלי ותכלית חיי, אני מרגיש שהציור תופס את אותו המקום".

לתערוכה קרא ד'אור "רבדים". ויש לו הסבר: "אני מרשה לעצמי להתפרץ ולחשוף מקומות פנימיים אישיים מאוד בציור, הרבה יותר מאשר במילים".

העבודות, שגודלן 100X200 עד 120X200, כוללות בעיקר ציורי פנים במשיכות מכחול גסות ואקספרסיביות ובקווים חופשיים וחזקים שלעתים פוצעים את הפרצופים מרוב עוצמה. אבל לא רק במכחול. "אני מצייר עם הידיים", מספר ד'אור, "בשפכטלים, מברגים, ספוגים, כל דבר שאני מרגיש שיכול להביע טקסטורה מסוימת. הכל בניסוי וטעייה. דרך החומרים אפשר ממש לראות את היצריות שבי".

ד'אור משלב אקריליק וצבעי שמן ולא קובע חוקים לפני כל ציור. את האמנות שלו הוא מגדיר "על הגבול בין פיגורטיבי למופשט", ומיד מקפיד להדגיש ש"לא הכל בעולם ניתן להגדרה. המוזיקה שלי — היא קלאסית? פופ? מוזיקת עולם? לא חשוב מה היא בדיוק. זו מוזיקה וזה ציור".

דוד ד'אור מצייר | צילום: שי בוזגלו

המחירים של העבודות ינועו בין 12 אלף שקל ל־40 אלף שקל, אף שד'אור מודה שיהיה לו קשה להיפרד מהן ("איך אני יכול בכלל. זה משהו ממני").

איך התחיל הרומן שלך עם הציור?

"תמיד שרבטתי. הייתי מהתלמידים שהמחברות שלהם מלאות ציורים". האמנות הפכה למרכזית בחייו בזכות נגרייה קטנה בפלורנטין. "לפעמים החיים הם פונקציה של מיקום גיאוגרפי. אבי ז"ל היה נגר ולאחר מותו השאיר לי את הנגרייה שלו. בעירייה רצו שאמשיך להיות נגר. ככה זה בדמי מפתח. אבל נגרות זה לא אני, אז הגענו לעמק השווה והחלטנו שזה יהיה סטודיו לציור".

בסטודיו | צילום: טל שחר

מה שהיה חסר זה מקום לצייר?

"ברגע שנהיה לי מקום שבו אני יכול לשפוך, ללכלך ולצייר בגדול, כי התנועות שלי רחבות והכל מאוד פיזי וחזק, פתאום הכל התפרץ. כל השנים שבהן התאפקתי יצאו בבת אחת. הציור שאב אותי".

ד'אור כבר הספיק למכור עבודות בסין, בניו יורק ובאינדונזיה תמורת סכומים נכבדים, כ־100 אלף שקל לעבודה. באחת מהופעותיו בטייוואן הוקרנו על המסך שמאחוריו ציורים שלו, ואוצרת אמנות מקומית שנכחה במקום התאהבה בהם ופתחה לו דלת לרוכשים מהעולם. את ההכנסות תרם ד'אור לעמותה שעוזרת לנפגעים מאסונות טבע. "אלה היו עבודות ראשונות ועוד לא ראיתי בזה מקצוע, אז היה לי חשוב לתרום". ומה בכל זאת מקביל למוזיקה? הפרפרים בבטן של ההתחלה: "אני ממש מרגיש כמו בתחילת הדרך המוזיקלית שלי".