פרלמנטריות בריטיות חושפות את האיומים שהן מקבלות ברשת

לפני הרצח הבא

בסוף השבוע רצח טרוריסט ימני, תומאס מאייר, את חברת הפרלמנט מהלייבור ג'ו קוקס. על פי הדיווחים, הוא ירה בה בנשק מאולתר ואחר כך דקר אותה. בדיקה מהירה העלתה שהאיש השקט והנשמר לעצמו קנה מדריכים לבניית נשק מארגון ניאו נאצי בארה"ב עם נגיעות טרור. כשהוא הובא להארכת מעצר, ונשאל לשמו, מאייר ענה "מוות לבוגדים".

חברי פרלמנט בבריטניה אמנם רגילים לריב ולעתים גם להתקוטט פיזית עם בוחריהם, שכן הם מחויבים לבוא איתם במגע ישיר, אבל רצח על ידי טרוריסט – זה לא קרה מימי השיא של הטרור האירי. עכשיו תוהים בממלכה האם לא הגזימו שם עם חופש האיום.

שורה של חברות פרלמנט – איכשהו, זה כמעט תמיד חברות פרלמנט ולא חברי פרלמנט – העידו על האיומים שהן מקבלות דרך קבע ברשת. איומי רצח ולעתים קרובות גם איומי אונס. הבעיה היא שהתופעה הזו כל כך נפוצה, שהתגובה אליה היא לעתים קרובות אדישות נוסח "מה אפשר לעשות".

אפשר. זה לא כזה מסובך. איומים במדיה החברתית נכתבים לעתים קרובות בשם גלוי. הח"מ קיבל מאות אם לא אלפים מהם. הבעיה היא שכאשר אתה מגיע למשטרה עם האיומים שנראים ממשיים יותר, אתה פוגש שוטר שלא יודע על מה אתה מדבר ורוצה את הסיסמה שלך לראוטר. משטרה פעילה ופרקליטות נמרצת היו עוצרות ומגישות כתבי אישום כנגד מאות מאיימים תוך שבוע.

בבריטניה, המשטרה והתביעה כבר הוכיחו בעבר את היכולת שלהן בתחום הזה. הבעיה היא שאיומים הפכו לכלי נפוץ כל כך, שהקורבנות כבר לא רואים טעם לפנות למשטרה. האיום הופך לרעש רקע, זמזום בלתי פוסק שלא מאפשר לך לזהות מאיפה יגיע האיש שלא רק מדבר אלא גם מתכוון.

ה"גרדיאן" פרסם בסוף השבוע, אחרי שמאייר הוגדר כ"זאב בודד", קריקטורה: עיר לעת לילה, ובמה כמה עשרות חלונות מבהיקים שבהם יושב זאב ומרייר מול מסך מחשב. לא ברור עד כמה הדימוי הזה – של הרשת ככלי שיסוי של מפגעים בודדים, שיוצרת אצלם תחושה שהם מדברים בשם הציבור – נכון במקרה של מאייר; הוא ודאי היה נכון במקרים אחרים. נעדכן.

המאגר הביומטרי השקט

בבהלה מסוימת, הבינו פתאום בארה"ב שבאפס פיקוח, ה-FBI בנה לעצמו מאגר ביומטרי שמכיל תמונות של חלק עצום מהאוכלוסייה. המאגר היה אמור להכיל את המידע על כל פושע או חשוד אי פעם, וזה נשמע הגיוני – אבל יש בו 411.9 מיליון תמונות.

מה קורה פה? בשקט ובלי לדווח על זה יותר מדי, ה-FBI אסף מידע על כל אדם שאי פעם ביקש לעבוד בממשלה הפדרלית, כל מי שאי פעם ביקש להוציא דרכון, את מאגר המידע הביומטרי שמחזיק משרד ההגנה (הוא מיועד לזיהוי אנשים ששירתו בזרועות הצבא השונות), לוחיות רישוי מ-16 מדינות שונות בארה"ב, ועוד.

על כל זה מפעילה הסוכנות מנוע שמיועד לזיהוי פנים. עכשיו, לא רק שהדבר הזה נעשה בלי שיהיה עליו דיון ציבורי, ה-FBI היא סוכנות שב-50 השנים הראשונות שלה לפחות לא שימשה רק למניעת פשיעה, טרור וריגול; היא עסקה אקטיבית בלוחמה פוליטית. המקרה הידוע לשמצה ביותר היה הניסיונות החוזרים ונשנים שלה להפליל את מרטין לותר קינג, אבל היא היתה מעורבת עד צוואר בניסיון לטייח את פרשת ווטרגייט, ובמשך 20 שנים הפעילה תכנית ריגול פוליטית שכונתה COINTELPRO וכללה פריצות בלתי חוקיות ואיסוף מידע בלתי חוקי על פעילי זכויות אדם, כמו גם עם מתנגדים למלחמה.

אז כשמסתבר שהיא גם בנתה בשקט מאגר מידע שמכיל נתחים עצומים של האוכלוסייה, מתעורר רעש. כי בארה"ב עדיין רואים את עצמם כמולדת בני החורין. בישראל, לאף אחד אין מושג איזה חלק של הממשלה אוסף איזה מידע על מי, אבל הרוב גם לא רוצה לדעת. הוא הרי לא מתנגד משטר, לא יקרה לו כלום.

האם רוסיה ביצעה התקפת סייבר על ארה"ב?

דיווחנו בשבוע שעבר על התקפה על שרתי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, במהלכה נגנב ספר המלחמה על דונלד טראמפ. ההתקפה יוחסה להאקרים רוסים, אבל כיממה לאחר מכן, צץ משום מקום ברנש בשם גוצ'יפר 2, הדליף את המסמך המדובר, וטען שהוא בכלל לא רוסי.

כל זה הזכיר כמה מסובך לקבוע אחריות להתקפת סייבר, אבל נראה שהפעם הפורץ השאיר לא מעט עקבות. מומחים עברו על המסמך שהוא הדליף, ומצאו בו שאריות של מסמך הוורד שהוא ערך לפני שהמיר אותו לפורמט PDF. האדם האחרון שעשה שינוי במסמך הוורד הוא Феликс Эдмундович. מכאן אנחנו למדים, קודם כל, שהמחשב והוורד ששינו את המסמך מסוגלים לכתוב ברוסית; ומאחר והשם הוא פליקס אדמונודוביץ', די ברור שמדובר ברפרור משועשע לפליקס אדמונדוביץ' דז'רז'ינסקי. אלו מכם שלא בקיאים בהיסטוריה העקובה מדם של ההפיכה הבולשביקית ישמחו לדעת שמדובר במייסד הצ'קה, המשטרה החשאית, שאחרי כמה גלגולי שמות החליטה על ק.ג.ב. דז'רז'ינסקי הוא דמות מופת בקרב מעריצי המשטר ההוא, שמספרם עלה משמעותית מאז עליית פוטין.

אז גוצ'יפר נקרא בעצם דז'רז'ינסקי במחשב הבית שלו. אני מניח שההכחשה על כך שהוא רוסי עפה מהחלון. ממצאים נוספים מקשרים את המחשב של "פליקס אדמונודבויץ'" למסמך המודלף.

האם ההתקפה על המפלגה הדמוקרטית היתה פעולה של לוחמת סייבר? כותב המאמר הבא טוען שכן, ושהתערבות גסה כזו בבחירות של מדינה אחרת היא התקפה על התשתית הלאומית שלה, וככזו יש לראות בה אקט מלחמתי.

טוב, לפחות אנחנו יודעים עכשיו מי המועמד המועדף על פוטין.

קצרצרים

1. עומר מאטין, הרוצח מאורלנדו, ניצל את השעות שבין ההסתערות שלו על מועדון הפאלס ובין תקיפת המשטרה לחיפוש אובססיבי בפייסבוק של אזכורים לו, לטבח ולמועדון הפלאס. מצד אחד, נרקיסיזם שמוכר היטב מרוצחים אחרים שרוצים להגיע לכותרות; מצד שני, סממן של טרוריסט שמודע היטב לכך שהאפקט המרכזי של טרור הוא תקשורתי, ושבאמצעות המדיה החברתית הוא יגיע בצורה אפקטיבית יותר אל הקהל שלו. ה-CIA הודיע שהוא לא מצא שום קשר בין מאטין ובין דאעש, כאילו שיש עדיין צורך בקשר כזה, כאילו לא כל אדם שמחובר לרשת יכול למצוא בקלות את הסיסמאות של דאעש ולהעתיק אותן.

 

2. ובידיעה קשורה: גבר בשיקגו שידר סרטון חי של עצמו בפייסבוק. האיש, אנטוניו פרקינס, תיעד את עצמו וקבוצה של אנשים אחרים עומדים לפני שורה של בתים. לפתע נשמעות יריות; הטלפון נופל ומתגלגל בעשב מגואל בדם, וברקע ממשיכים לשמוע אנשים צורחים. המשטרה אמרה שפרקינס היה חבר כנופיה מוכר. סיבת הרצח לא ידועה, אבל אם מישהו חושב שלא נראה עוד אלימות בוטה בשידור חי בפייסבוק בעתיד, הוא משלה את עצמו.

3. אלג'יריה הולכת בעקבות עיראק, וחסמה אתמול (א') את שירותי המדיה החברתית במדינה למספר שעות. הסיבה: התלמידים במדינה ישבו לבחינות הבגרות שלהם ורשמית, החשש היה שהם ייחשפו לטפסי בחינה מזויפים. בעיראק היו גלויים יותר ודיברו ישירות על החשש שהתלמידים ינצלו את הרשתות החברתיות כדי לרמות. מי שעדיין חושב שהוא חי בעולם שבו "אי אפשר לחסום את הרשת", שיתעורר ויריח את הקפה. לגמרי אפשר. יש לזה מחיר תדמיתי מסוים, אבל אם הממשלה עצבנית מספיק, זה יכול לקרות.

4. עובדי גוגל זעמו לגלות שבמהלך פגישת בעלי המניות שלהם התייחס איזה אידיוט לסמנכ"לית הכספים בתואר "ליידי סמנכ"לית כספים", וראו בכך בצדק סוג של שובניזם. אז אם אתם נתקלים בטעות בשבועות הקרובים בעובדי גוגל שמצרפים את התואר "ליידי" לתואר הרשמי שלהם, דעו שמדובר במחאה. בתואר נעשה שימוש על ידי עובדים משני המינים. נאה.

5. יש הסכמה כללית שדונלד טראמפ הוא לא הכפית החדה במגירה, אבל רבאק. האיש הוא אשף מדיה חברתית והוא נפל במלכודת של טירון. הוא החליט לשאול את חברי הקהילה הגאה בארה"ב איפה טוב להם יותר, בארה"ב או בסעודיה, ומי תומך בהם יותר, הוא או קלינטון. האמת, בהתחשב בכך שקלינטון תמכה ב-DOMA הידוע לשמצה (החוק הפדרלי שקבע שנישואים הם רק בין גבר ואשה), ובהתחשב בכך שהיא ובעלה תמיד מכרו את הגאים במורד הנהר עבור רווח פוליטי קצר מועד, התשובה המתבקשת היתה "מארה על שני בתיכם"; אבל טראמפ הוא שהעלה את השאלה המטומטמת וזרק אותה לקהל, ועוד לקהל שידוע בנטיות הליברליות שלו, אז הוא קיבל הדגמה למה הקהילה הגאה חושבת עליו. לא היה דבר כזה מאז שהמקביל הישראלי שלו קיבל קריאות בוז במצעד הגאווה ונאלץ ללכת משם.