אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חקר ביצועים: השבוע של עדי צים, מחירי הדיור ושוקי מדנס צילום: תומי הרפז

חקר ביצועים: השבוע של עדי צים, מחירי הדיור ושוקי מדנס

המשנה לנגידת בנק ישראל הטילה זרקור על בועת הנדל"ן, החשד להונאת הענק בחברה של עדי צים מבהירה עד כמה הבורסה בתל אביב נואשת לחברות חדשות ופרשת תיגבור היא דוגמא למה שקורה כשהמדינה מנסה לדאוג לעובדיה אך מותירה אותם חשופים לאינטרס של חברות הביטוח והסוכנים

24.06.2016, 07:18 | כתבי כלכליסט

כשהמעסיק מנהל את הפנסיה

מ־2009 המדינה מחייבת את כל המעסיקים להפריש פנסיה לכל העובדים. עקרונית זה מהלך מבורך שנועד לדאוג לעובדים, בעיקר החלשים והמודעים פחות לזכויותיהם וחסכונותיהם, שחשופים לניצול של חברות הביטוח, הסוכנים - ומתברר שגם המעסיקים עצמם. השבוע חשפנו ב"כלכליסט" כי חברת כוח האדם תיגבור, שבה שותף גם איש הביטוח שוקי מדנס, הקימה סוכנות ביטוח משלה שמנהלת את הפנסיות של עובדי הקבלן שהיא מעסיקה. ולא, היא לא עשתה את זה מתוך דאגה לעובדים. כי היא גובה מהם את דמי הניהול המקסימליים האפשריים, וגוזרת קופונים של מיליוני שקלים. כך קרה שכשהמדינה ניסתה לדאוג לעובדים, היא בעצם הורידה אותם מהגב שלה והשליכה אותם לגוב האריות של חמדני העמלות. רק צד אחד מרוויח פה.

רחלי בינדמן

שוקי מדנס, שותף בתיגבור. מי מתוגבר, מי מוחלש שוקי מדנס, שותף בתיגבור. מי מתוגבר, מי מוחלש שוקי מדנס, שותף בתיגבור. מי מתוגבר, מי מוחלש

עלויות הדיור עדיין דוהרות

המשנה לנגידה פרופ' נדין בודו־טרכטנברג חשפה השבוע שבשנה האחרונה ההוצאות על קניית דירה גדלו ב־229 אלף שקל, הן בגלל התייקרות הדירות והן בגלל עלייה בריבית על המשכנתאות. המספרים האלה הם עוד הוכחה לכך שכוחות השוק וההתערבות הרגולטורית שראינו עד כה לא מסוגלים לטפל בבועת הנדל"ן. שר האוצר לא מסוגל לעשות זאת, גם כשהוא מבטיח ש"מחיר למשתכן" תוריד את המחירים. גם לא בנק ישראל, מקום עבודתה של בודו־טרכטנברג, באמצעות המגבלות שהוא מטיל על המשכנתאות כיום. הריבית עדיין נמוכה מאוד, השוק לא מאמין שההוזלה באופק, והקונים קונים, רק משלמים יותר. כדי שמשהו באמת יקרה הריבית צריכה לעלות דרמטית. בהתחלה הקונים ישלמו יותר, אבל השוק יבין שסוף סוף יש כאן שינוי מגמה, ובהדרגה המחירים יתחילו לרדת. בלי זה נקבל עוד מאותו דבר, עד לנתונים המדאיגים הבאים.

גולן פרידנפלד

בודו־טרכטנברג. הכישלון לא יתום, צילום: עדי כהן צדק בודו־טרכטנברג. הכישלון לא יתום | צילום: עדי כהן צדק בודו־טרכטנברג. הכישלון לא יתום, צילום: עדי כהן צדק

חשד להונאת ענק

קבצנים לא יכולים להיות בררנים, אומר הפתגם. הוא קצת נכון גם לבורסה המקומית, שזקוקה נואשות לחברות חדשות שירצו להיסחר בה מול העזיבה הגוברת. מהסיבה הזאת קיבלה הבורסה בשנים האחרונות כל סחורה, כולל כמה חברות אשראי חוץ־בנקאי. למשל זו של עדי צים שנעצר השבוע במסגרת חקירה של הונאת ענק. אשראי חוץ־בנקאי הוא השם המכובס, לצורך מסחר בבורסה, של חברות שעוסקות בניכיון צ'קים, שגם הוא שם מעט מכובס להמרת מט"ח. אמנם עד עכשיו החברות האלה לא אכזבו את המשקיעים והציגו דו"חות לא רעים, ובכל זאת אף אחד לא הופתע השבוע לגלות על החשדות. יש תחומים אפורים שלא צריכים לקבל גישה קלה לכסף ציבורי ולהישאר מחוץ לבורסה, גם כשהיא נואשת.

סופי שולמן

צים. למה הוא בפנים, צילום: תומי הרפז צים. למה הוא בפנים | צילום: תומי הרפז צים. למה הוא בפנים, צילום: תומי הרפז

מחפשים פתרון לפריון

גם בכנס שנערך השבוע במכון אהרן במרכז הבינתחומי הרצליה כולם דיברו על הצורך בהגדלת הפריון ועל הערבים והחרדים, שבעוד 35 שנה יהיו חצי מהאוכלוסייה בגיל העבודה. כדי שישראל תמשיך להקטין את הפער מול כלכלות המערב נדרשת השקעה ענקית במגזרים האלה, הסכימו בכירי המשק. אבל גם אם נניח שהערבים והחרדים רוצים בכך ושהממשלה רוצה להשקיע בהם, עדיין נשאלת השאלה מי ישלם. השקעה במחר של החרדים והערבים (גם אם למען המחר של המדינה כולה) עתידה להגיע מכיסן של האוכלוסיות שמשתכרות יותר היום, וזו בעיה פוליטית. פה מסתתר היתרון של התוכנית שהציג השבוע פרופ' מרטין אייכנבאום: להגדיל את הפריון באמצעות חוב ממשלתי שינוצל להשקעות חברתיות. נהוג לומר שהריבית על החוב היא מס על ילדינו. אבל מה אם החוב של היום הוא בדיוק מה שיאפשר לילדים, מכל המגזרים, להחזיר את הכסף מחר? זה כבר מבטיח יותר.

אורי פסובסקי

ביהמ"ש מטיל הוצאות

תביעות ייצוגיות הן כלי חשוב ויעיל. עוד אמצעי לאכיפה, להגנה על הציבור, להרתעת חברות. אבל כמו כל כלי ראוי, שימוש לא נכון יכול להחליש גם אותו. בשנים האחרונות ניכרת אינפלציה של ייצוגיות, וחלק מהן פשוט רשלניות, למשל של תובעים שלא מכינים את הטענות או שבעיקר רצו לתבוע וחיפשו כל דרך לעשות זאת. מאחורי רבות מהתביעות עומד קומץ עורכי דין המתמחים בתחום ומחפשים את העמלה, שיכולה להגיע לעשרות מיליוני שקלים. בדרך לכסף הזה, עודף התביעות פוגע בעבודת בתי המשפט, בעבודת החברות ובציבור שמגיש תביעות אחרות, מוצדקות. לבית המשפט כבר נמאס מזה. מגישי תביעה ייצוגית נגד מאיר שמיר ומבטח שמיר חויבו לאחרונה בהוצאות של 100 אלף שקל, אלה שתבעו את אי.די.בי חויבו ב־1.2 מיליון שקל. הפסיקות האלה אמורות לשמור על התביעות הייצוגיות ככלי חשוב למקרים מוצדקים, ולא ערוץ התעשרות מהיר לעורכי דין.

גולן חזני

שמיר. למען יראו וייראו, צילום: עמית שעל שמיר. למען יראו וייראו | צילום: עמית שעל שמיר. למען יראו וייראו, צילום: עמית שעל

 

טוויטר קונה פיתוח מפתיע

צלמים מקצועיים מתלוננים זה שנים שבעידן הסמארטפונים והפילטרים באינסטגרם כל אחד חושב שהוא יודע לצלם, והנה מסתמנת עוד החמרה. טוויטר קנתה השבוע ב־150 מיליון דולר (לפי הערכות) את הסטארט־אפ Magic Pony, שפיתח אלגוריתם מתוחכם לשיפור תמונות באופן אוטומטי, שמבוסס על רשתות נוירונים המחקות את המוח האנושי כדי להשתפר כל העת. יידרש לא מעט זמן, אם בכלל, עד שפיתוחים כאלה יוכלו באמת להחליף צלמים מקצועיים, שיודעים לא רק איך לשפר תמונות מבחינה טכנית אלא גם איך לתפוס רגש בתמונה ואיך להפעיל רגש אצל המתבונן. אבל מי שחשב שהמקצועות היצירתיים יישארו חסינים בפני פריצות הדרך בענף האינטליגנציה המלאכותית עשוי להזדקק בקרוב ליצירתיות גדולה במיוחד גם כדי להמשיך להתפרנס.

דור צח

רומא וטורינו: כוח אנטי־ממסדי

רומא וטורינו, שתיים מהערים הגדולות באיטליה, בחרו השבוע שתי ראשות עיריות חדשות, וירג'יניה ראג'י וקיארה אפנדינו. שתיהן נשים צעירות (37 ו־32), ושתיהן חברות בתנועה האנטי־ממסדית "חמשת הכוכבים". ראינו דבר דומה בספרד לפני קצת יותר משנה, כששתי חברות במפלגת השמאל האנטי־ממסדית פודמוס נבחרו בברצלונה ובמדריד. אחר כך, בבחירות הארציות, פודמוס היתה למפלגה השלישית בפרלמנט, סינדלה את הקמת הקואליציה והביאה לבחירות חדשות שיתקיימו השבוע -  ושבהן צפויה עלייה בכוחה של המפלגה. באיטליה הבחירות הכלליות אמורות להתקיים רק ב־2018, אבל התוצאות ברומא וטורינו מצביעות על כך שאולי גם המועד הזה ישתנה. במבט רחב יותר, ייתכן שהמפלגות הוותיקות באירופה כבר חלשות מכדי לגדוע את ניצני הסדר הפוליטי החדש.

וירג וירג'יניה ראג'י, ראשת העיר החדשה של רומא | צילום: רויטרס וירג

רן אברמסון

קליבלנד אלופת ה־NBA

לברון ג'יימס חגג השבוע אליפות שלישית בקריירה שלו, וראשונה שלו בקליבלנד. זו היתה אליפות מרגשת במיוחד, ולא בגלל הכדורסל. כבר 52 שנה שאף קבוצה של קליבלנד לא זכתה בשום אליפות בשום ענף. והשחקן הענקי הזה הוא יליד אקרון, פרבר של קליבלנד, וראשית הדרך המקצועית שלו היתה בעיר. כשחזר אליה ממיאמי הבטיח אליפות, וקיים. ועוד ביום האב, יום טעון לכדורסלן שגדל בלי לפגוש מעולם את אביו הביולוגי, עבריין מוכר. למסיבת העיתונאים שחגגה את האליפות הגיע ג'יימס עם שלושת ילדיו, והראה איך גם בעולם של ספורט מקצועני יש עוד מקום לשורשים, לשייכות עירונית, לדבקות בדרך ולמודלים מעוררי תקווה, למשל ל־23% מהילדים האמריקאים שגדלים ללא אב מעורב. ערב הניצחון של ג'יימס וקליבלנד הזכיר איך ספורט יכול להיות הרבה יותר מספורט.

אוריאל דסקל

לברון ג לברון ג'יימס. הרבה יותר מספורט | צילום: אי פי איי לברון ג

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות