הכישלון שייך לדמוקרטיה

הטירוף האמיתי בהחלטה הבריטית לפרוש מהאיחוד האירופי לא היה העובדה כי המנהיגים הבריטים העזו לבקש מציבור הבוחרים לשקול את יתרונות החברות לעומת הלחצים הטמונים בה בכל הנוגע להגירה. הטירוף האמיתי היה הדרישה לרוב פשוט שיאשר עזיבה. בהינתן היקף ההצבעה שעמד על 70%, פירושו של דבר כי קמפיין העוזבים זכה בתמיכה של 36% בלבד מבעלי זכות הבחירה שתמכו במהלך.

זאת איננה דמוקרטיה; זו רולטה רוסית של רפובליקות. החלטה בעלת משקל כה רב — גדול הרבה יותר מאשר תיקון החוקה של מדינה (כמובן, לבריטניה אין חוקה כתובה) — נעשתה ללא איזונים ובלמים ראויים.

האם יש צורך לחזור על ההצבעה הזו כעבור שנה רק ליתר ביטחון? לא. האם רוב בפרלמנט צריך לתמוך בברקזיט? מסתבר שלא. האם האוכלוסיה הבריטית באמת ידעה עבור מה היא מצביעה? בשום פנים ואופן לא. אכן, לאיש לא היה מושג מה יהיו ההשלכות, הן לבריטניה והן למערכת הסחר העולמית, או ההשפעה על היציבות הפוליטית הפנימית. חוששתני כי טוב לא הולך לצאת מזה.

עם זאת, אזרחי המערב חיים בעתות שלום. שינוי נסיבות יכול להיעשות באמצעות הליכים דמוקרטיים ולא דרך מלחמות. אבל מה בדיוק הוגן בהליך דמוקרטי לצורך ביצוע החלטות המגדירות את הוויתה של אומה? האם באמת מספיק רוב של 52% ביום גשום למען פירוק?

במושגים של עמידות וסדרי עדיפויות, רוב החברות מציבות מכשולים גדולים יותר בדרכו של זוג המבקש להתגרש מאשר הציבה ממשלתו של דיוויד קמרון בפני ההחלטה להיפרד מהאיחוד האירופי. קיימים לכך תקדימים, כולל סקוטלנד ב־2014 וקוויבק ב־1995. אבל, עד כה, התופית מעולם לא עצרה על כדור. עתה כשעשתה זאת, הגיע הזמן להגדיר מחדש את חוקי המשחק.

הרעיון כי איכשהו כל החלטה שמתקבלת בידי רוב היא בהכרח "דמוקרטית" מהווה עיוות של המושג. דמוקרטיות מודרניות מצוידות במערכות של איזונים ובלמים שמיועדים להגן על האינטרסים של המיעוט ולהמנע מביצוע החלטות שלהן השלכות קטסטרופליות. ככל שההחלטה מהותית יותר, כך המכשולים גבוהים יותר. עם זאת, אמות המידה הבינלאומיות הקיימות כעת לפירוק מדינה הן תובעניות הרבה פחות מאשר הצבעה בעד הורדת גיל הסף לצריכת אלכוהול.

החלטת הברקזיט אולי נראתה פשוטה בקלפי, אבל האמת היא כי איש לא יודע מה יקרה עכשיו אחרי הצבעת הפרישה. מה שכן ידוע זה כי הלכה למעשה, רוב המדינות מחייבות "רוב־על" לביצוע החלטות מגדירות־מדינה מסוג זה, ולא סתם 51%. לא קיים נתון אוניברסלי כמו 60%, אבל העיקרון הכללי הוא כי לכל הפחות, על הרוב להיות רוב איתן. מדינה לא צריכה לבצע החלטות כה מהותיות ובלתי הפיכות בהתבסס על מעוט זעום. גם אם כלכלת בריטניה לא תשקע למיתון אחרי ההצבעה הזאת (צניחת הליש"ט עשויה למתן את המכה הראשונית), קיים סיכוי לא מבוטל כי התהפוכות הכלכליות והפוליטיות הצפויות יגרמו למצביעי הפרישה להתחרט על ההחלטה.

ההצבעה השליכה את אירופה למערבולת, והרבה מאוד תלוי עתה באופן שבו יגיב העולם וכיצד תצליח ממשלת בריטניה לייצב את עצמה מחדש. הנורמה הבינלאומית הקיימת עתה של פסיקת רוב פשוט, היא מתכון לאסון.

הכותב הוא לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, פרופסור לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניבריסטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט 2016, מיוחד לכלכליסט