פסק דין תקדימי: ייצור דיגיטלי יוכר כמלאכה ותעשייה לצורכי ארנונה

בית המשפט העליון הכיר לראשונה בייצור הדיגיטאלי כ"מלאכה ותעשייה" ולא "שירותים ומסחר". הכרה זו תפגע משמעותית בהכנסות של רשויות מקומיות מארנונה, אבל יש בה התאמה מתחייבת של המשפט למציאות הכלכלית־טכנולוגית שבה "פעילות תעשייתית אינה מתקיימת עוד רק במתכונת של מפעלים עשנים. היא יכולה ללבוש גם מתכונת היי־טקית", כדברי השופטת דפנה ברק־ארז.

השופטים ברק־ארז, אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן דנו בערעור שהגישה ברודקאסט וידאו בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב. עיסוקה של ברודקאסט הוא פוסט פרודקשן, פעילות שעיקרה הפיכת חומר גלם מצולם לסרט ערוך בטלוויזיה ובקולנוע. במסגרת הפוסט פרודקשן מתבצעות פעולות כעריכת וידאו, הוספת פס־קול, קריינות, אפקטים וכתוביות. פעילות ברודקאסט וידאו מתנהלת במבנים ברחוב הרכבת וברחוב ראול ולנברג, שמשתרעים על פני מטראז' מכובד שמבטיח הכנסות ארנונה גבוהה.

לפני כשלוש שנים שלל מנהל הארנונה בעיריית תל אביב מברודקאסט את הסיווג של "מלאכה ותעשייה" שנהנה מתעריף ארנונה נמוך יותר מ"משרדים, שירותים ומסחר". ולמה? כי יש כאן הזדמנות לגבות יותר, בהסתמך על ההגדרות הארכאיות והכלליות של "בית מלאכה" בצו הארנונה. בית המשפט המחוזי הכשיר את המהלך של עיריית תל אביב, ובית המשפט העליון הפך אותו, תוך שהוא מעדכן את השיח המשפטי־כלכלי־טכנולוגי ולא בפעם הראשונה. בעבר הוכרו מכבסות (פ"ד זוהר) ומספרות (פ"ד מרסייה) כמלאכה ותעשייה, ועכשיו הגיע תורו של הייצור הדיגיטאלי.

"פוסט פרודקשן דומה יותר במהותו לפעילות המתבצעת ב'בתי תוכנה', אשר נכללים בתקנות ההסדרים תחת הסיווג של 'תעשיה'", כתבה ברק־ארז, שבחנה את הפעילות באמצעות המבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי פעילות ייצורית. מסקנתה: "פוסט פרודקשן מצריכה עבודה טכנולוגית מורכבת המתבצעת באמצעות מכונות ומערכות בעלות שווי רב. זהו מאפיין תעשייתי ולא שירותי".

השופט אליקים רובינשטיין חזר בפסק דינו "על הקינה שהשמיע בית משפט זה אין ספור פעמים על התוהו ובוהו בתחום הארנונה, ועל ריבוי הסיווגים שמספרם בתל־אביב מגיע - שומו שמים - לאלפים".

פסק הדין בעניין ברודקאסט צפוי להשליך על יוזמות אחרות של מנהל הארנונה בעיריית תל אביב להגדיל את גבייה הארנונה מעסקים בעיר. כך למשל המקרה של אולפן ההקלטות בדרום העיר של תמיר קליסקי, מלחין וקלידן בלהקת אתניקס, שסוקר ב"כלכליסט" לפני כשנה. גם אז שונה סיווג העסק מ"תעשייה ומלאכה" ל"שירותים".

האם קליסקי הוא יצרן או נותן שירות? עבודתו היא הפקה מוזיקלית ללקוחותיו הזמרים. הם נכנסים אליו עם דיסק ריק ויוצאים עם דיסק שמוטבעת עליו היצירה המוזיקלית, שהופקה ולעתים גם הולחנה עבורם בידי קליסקי ושותפו אהרון קמינגורוב. מבחינתם יש כאן "יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר", כפי שהוגדרה יצירה בפסיקה. הפעילות של קליסקי וברודקאסט דומה: הפיכת חומרי גלם דיגיטליים ליצירה. אלה בתחומי הטלוויזיה והקולנוע וזה בתחום המוזיקה.

השופטים ברק־ארז ורובינשטיין עוסקים בפסק הדין לא רק בפיגור המשפטי אחרי המציאות הכלכלית והטכנולוגית, אלא גם בפיגור הלשוני. "במפת העיסוקים העדכנית ניתן למצוא אקטואר, שף, סטייליסט ואנליסט, ולצדם אנשים שמתמחים בניו־מדיה או בקריאייטיב. כל אלה עיסוקים שהמינוח העברי להם נמצא בחיתוליו ולא תמיד היכה שורשים בחיי המעשה", כתבה ברק־ארז, ותהתה לגבי הפוסט פרודקשן ש"אף מנהל הארנונה לא ניסה לתת למונח זה חלופה בעברית תקינה. אם כן, האם נכון להתייחס למונחים מפעל תעשיה ובית מלאכה בהתאם לשיוך המסורתי שלהם, מקום בו אין בשפה ייצוג מספק לפעילות שאינה מסורתית?".

השופט רובינשטיין, להבדיל ממנהל הארנונה, דווקא נחלץ להגנת השפה העברית. "פוסט פרודקשן נשוא ענייננו קרוי בלשון התקנית גמר הפקה, והשם עצמו מצביע על פעילות ייצורית, שהרי שלב הגמר עודנו חלק מן ההפקה, בחינת מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה בפי חכמי המשפט העברי".