אנחנו מתקרבים לנחיתה, הכינו את חשבון הפייסבוק שלכם

עוד סעיף קטן בטופס הוויזה

עומדים לבקר בארה"ב בקרוב? יש סיכוי שתצטרכו לומר לממשלת ארה"ב מה חשבונות המדיה החברתית שלכם אם אתם רוצים לקבל ויזה. לא ברור אם החובה הזו תחול גם על אנשים שכבר קיבלו ויזה, אבל היא אמורה לחול על מבקשי ויזה חדשים.

רשות המכס האמריקאית מבקשת להוסיף לבדיקת הרקע שנערכת בכניסה למדינה מידע על "נוכחות ברשת". כבר כעת מבקשי ויזות נדרשים לציין את כל המקומות בעולם שבהם ביקרו החל מ-2011; אם ההצעה הזו תעבור ותהפוך לחוק, כדי להיכנס לארה"ב יצטרך המבקש לציין את חשבונות המדיה החברתית שלו ואת שם המשתמש שלו בהם.

המטרה? לשפר את היכולת של שירותי ההגירה בארה"ב לברר מי בעצם נכנס לארה"ב. כבר עכשיו אתה נדרש לחתום שאתה לא מתכוון לעסוק שם בטרור – סעיף שמטרתו המובהקת היא שלפחות יוכלו לגרש אותך משם, אם לא יצליחו להוכיח שום דבר אחר – אבל מעכשיו, אתה נדרש לתת לפקידי המכס לחטט במדיה החברתית שלך.

אתה לא חייב, אבל אם אתה לא רוצה למלא את הפרטים, זה יעלה דגל אדום ויגרום לפקידים לבחון את הבקשה שלך ביתר עיון. מה שייקח יותר זמן ועשוי להוביל לשלילה שלה. נציין את הבעיות ביוזמה הזו.

קודם כל, ההנחה שכל מי שנכנס לארה"ב חשוד בטרור עד שיוכח אחרת. חברות פתוחות צריכות להניח שכל מבקש מגיע ברצון טוב, אלא אם יש להן סיבה ראויה לחשוב אחרת. שנית, ההנחה הסמויה שלכל אדם יש היום חשבון מדיה חברתית; יש להניח שמי שאין לו, ייחשב אוטומטית למוזר עד חשוד, ועל כל פנים יזכה לתשומת לב מיוחדת. שלישית,

ההנחה שלממשלה יש זכות לעיין בחשבון הזה. רביעית, ההנחה שכל הטרוריסטים מטומטמים עד דמעות ושהם מדווחים במדיה החברתית על תכניות הפעולה שלהם. חמישית, ההנחה – הדי מוצדקת, למעשה – ששירותי המודיעין האמריקאים בכל מקרה לא יעלו על תכניות הטרור שלך גם אם תכתוב אותן בפומבי בקבוצת מעריצי אבו מוסאב אל זרקאווי.

ושישית, אולי ההנחה הבעייתית מכולן: שלמכס האמריקאי יש די כוח אדם שמסוגל לקרוא די שפות זרות כדי לתרגם את כל מה שאתה כותב במדיה החברתית, כי לרוע המזל רוב העולם מעדיף לכתוב בשפתו ולא באנגלית. בהתחשב בכך ששירותי המודיעין האמריקאים סובלים בעקביות מהעדר מתרגמים ראויים, הרעיון שדווקא המכס יצליח לגרד מספיק דוברי אורדו, ערבית, פשטון, פרסית ועוד כל מיני שפות מהאזורים בעולם שמל"טים אוהבים להפציץ הוא סוג של פנטזיה. ויש לגמרי מקום להניח שהפקיד האמריקאי שצריך לטפל בוויזה שלכם לא בדיוק יבין את ההבדלים הדקים שבין פונט עברי לפונט ערבי, שלא לדבר על דברים אקזוטיים יותר. הולך להיות כיף.

אה, וכמובן: אין שום הבטחה שהמכס לא יעביר את המידע הזה הלאה.

שיבשנו את החלום שלך לדיור במחיר סביר

חברת Airbnb אוהבת לשווק את עצמה כמי שמאפשרת לאנשים שיש להם חדר נוסף להשכיר אותו ולעשות מכך קצת זלוטס. השלמת הכנסה ומגורים זולים לתייר – אף אחד לא מפסיד, כולם מרוויחים.

אולם סקר נרחב שנערך בניו יורק, מצביע על כך שהשימוש ב- Airbnb מצמצם את מלאי הדירות בעיר ב-10%, שזה המון. צמצום מלאי הדירות, כמובן, מאפשר לבעלי הדירות הקיימים להעלות את המחירים. לא באת לניו יורק לשלושה ימים, אתה מתכוון לגור בה ולחיות בה? Airbnb דופקת אותך, מותק.

כמו כן, מצא הסקר שהטענה של Airbnb על כך שהיא משמשת בעלי דירות קטנים לא לגמרי מדויקת: 30% מהדירות להשכרה של Airbnb בניו יורק מוחזקות למעשה על ידי חברות מסחריות. כלומר, כמה בעלי דירות מצאו את הדרך לדפוק את הדיירים עוד יותר.

ואם זה לא מספיק, אז מסתבר שכ-50% מהדירות Airbnb משווקת, משווקות בכלל בניגוד לחוק.

הקרב על הברקזיט

אחד המאפיינים הבולטים של ההצבעה הבריטית על פרישה מהאיחוד האירופי, ברקזיט בלעז, הוא הפער הגילאי החד. רוב הצעירים שטרחו להצביע הצביעו נגד; רוב המבוגרים, באזורים שהחליטו על פרישה, בעד. יש לסייג את הנתון הזה בכך שרוב הצעירים כלל לא טרחו להצביע, אבל בעליל לאלו מהם שהגיעו לקלפי יש דעות מובהקות מאד ביחס לרעיון שהם לא יוכלו יותר להגר בקלות למדינה אירופית ולחיות בה.

והם גם קולניים למדי. הם אמרו בימים האחרונים שבפועל, הקשישים של אנגליה מכרו אותם, שמי שיש לו מעט שנים לחיות עם תוצאות ההחלטה שלו כפה אותה על מי שצריך לחיות איתה הכי הרבה זמן. שזה נכון תיאורטית, אבל למה לא הגעתם לקלפי אם זה כ"כ חשוב?

כך או כך, הצעירים שתומכים בברקזיט חשים במצוקה. הם טוענים שהם נתונים להטרדות מקוונות מצד מתנגדי הפרישה הצעירים והזועמים, עד כדי כך שהם חוששים להביע את דעתם.

קצרצרים

1. מארגני קמפיין התמיכה בברקזיט בבריטניה מחקו חלקים ניכרים מהאתר שלהם לאחר שמתנגדים זועמים הצביעו על כך שכל ההבטחות בו הופרו או שנמצאו שקריות מלכתחילה. לא יודע איך להגיד לכם את זה, אבל אנחנו ב-2016. אתם לא באמת יכולים למחוק משהו כזה. יש צילומי מסך. יש גוגל קאש. זה המהלך המטומטם ביותר שיכולתם לעשות, וקבלו ניקוד מיוחד על כך שעשיתם את זה במהלך חגיגות מאה השנים ללידתו של ג'ורג' אורוול.

2. מגלותו במוסקבה, אדוארד סנודן תוקף את חוק הטרור החדש שהועבר על ידי חותמת הגומי של פוטין, הדומא. החוק מהווה חדירה חמורה, הוא אומר, לפרטיות של אזרחי רוסיה. חברות הטלקום הרוסיות חייבות לשמור מידע על התעבורה של הלקוחות במשך שלוש שנים ולספק אותן לממשלה על פי דרישה, וחברות שמספקות שירותי הצפנה יצטרכו לפענח את ההודעות של המשתמשים על פי דרישה. פוטין עוד לא חתם על החוק, אבל בינתיים, ברפובליקה לחופי המזרח התיכון, כבר נכנס לתוקפו חוק שמאפשר למשטרה החשאית לעקוב באופן ממוחשב אחרי כל מי ש"חשוד" בפעילות שקשורה לטרור. מי יחליט מיהו חשוד? משרד ראש הממשלה. האם לראש הממשלה, שטרוד בעניינים אחרים כמו ניהול משרד החוץ, משרד הכלכלה והמשרד לפיתוח אזורי, יהיה זמן לברר לעומק האם מישהו אכן חשוד? לא. האם הוא יהפוך לחותמת גומי של המשטרה החשאית? כן. האם התקשורת הישראלית העלתה את הנושא הזה לדיון? אל תהיו מצחיקים.

 

3. חברת אבטחה זיהתה בוטנט חריג. בוטנט, כזכור, הוא נוזקה שמשתלטת על מחשבים – בדרך כלל על מספר גדול מאד של מחשבים – ומשתמשת בהם כדי לבצע התקפות המוניות. הבוטנט חריג בכך שהוא מורכב ממצלמות אבטחה מקוונות, או ליתר דיוק מהמחשבים שלהם. יש 25 אלף מצלמות אבטחה שהבוטנט השתלט עליהן, עדות עגומה למצב האבטחה של "הרשת של החפצים." הבוטנט השתמש במצלמות שלו, כמקובל, להתקפת DDoS על חנות תכשיטים מקוונת, שזהותה לא ידועה. אני מחכה לרגע שבו המקרר שלך יוכל גם הוא להשתתף בהתקפות כאלה.

4. קבוצת ההאקרים שהדליפה את הסיסמאות של מארק צוקרברג ללינקדין ורשתות חברתיות אחרות מכה שוב. הפעם, על הכוונת סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל. ההאקרים הדליפו את פרטי חשבון הקוורה (Quora) שלו – שלל מאכזב יחסית. קוורה היא רשת חברתית שלא כל כך המריאה (אף שהיא זכתה בשעתו לאהדה בקרב אנשי עמק הסיליקון) והשטיק שלה הוא שאתה יכול לשאול שאלות ולקבל עליהן תשובה ממישהו שמבין משהו. אף שהשלל מאכזב, ההתקפה היתה מתוחכמת יותר: במקום לצלול למאגר המידע של לינקדין שהודלף ולדלות ממנו מידע (שיניתם את הסיסמא, נכון?), הם מצאו פרצת אבטחה בקוורה עצמה. יפה.