כי בשבילך זה דני

אם לשפוט לפי הקולנוע שמייצרת דנמרק ב־20 השנים האחרונות, לא רק שאין שום דבר רקוב בממלכה, כפי שכתב וויליאם שייקספיר ב"המלט", להפך. המדינה הסקנדינבית הפכה לאחת מיצרניות הקולנוע וסדרות הטלוויזיה המעניינות והידועות בעולם. אפילו בארץ סדרות טלוויזיה כמו "ממשלה" ו"הגשר" וסרטים כמו "ניצוד", "הקומונה" ו"סיפור מלכותי" זכו להצלחה יחסית.

בפרס הסרט הזר של האוסקר דנמרק היא אורחת קבועה, והיא אפילו מייצרת כוכבים בינלאומיים כמאס מיקלסן ("חניבעל") וניקולאי קוסטר־ואלדו (ג'יימי לאניסטר ב"משחקי הכס"). גם בתחום התיעודי התמקמו הסרטים הדניים במרכז הבמה בזכות "מעשה בהרג" ו"מבטה של השתיקה" שהפיקה המדינה — שניהם מועמדים לאוסקר.

מתוך "דוגמניות ושדים"

בכלל, נדמה שכל פסטיבל קולנוע מחפש לעצמו חופן סרטים מהארץ הצפונית כדי להדר בו את התוכנייה. שתי עדויות חדשות ומסעירות לפועלו המרשים של הקולנוע הדני אפשר יהיה למצוא בפסטיבל הקולנוע הקרוב בירושלים, שייפתח ב־7 ביולי ויימשך עשרה ימים. שניהם סרטים המגיעים מנציגי הדור החדש של הבמאים הדנים, טוביאס לינדהולם וניקולס וינדינג רפן. הראשון פרץ לתודעה ממש בעשור האחרון, והשני כבר הספיק לחשוף את כישרונו במהלך שנות התשעים, תוך שהוא מספק קונטרה לבשורה הייחודית של חבורת "דוגמה" בהובלתו של לארס פון טרייר — זו שביקשה ליצור סרטים ללא תאורה מלאכותית או מוזיקה כדי להתקרב למציאות עד כמה שניתן.

קו מוסרי דק תחת אש

"מלחמה" היא עבודתו השנייה של לינדהולם כבמאי, אך אין זה אומר שהוא טירון בעולם הקולנוע. הוא התחיל את הקריירה כתסריטאי וכתב בין היתר את "ניצוד", המועמד לאוסקר. לכס הבימוי עבר לפני ארבע שנים בסרט "חטיפה בלב ים", דרמה המתחקה אחר חטיפה של סירת מסחר דנית בידי פיראטים סומלים. בעקבות האחוז הגבוה של הדיאלוגים באנגלית, הסרט לא היה כשיר להתמודד על פרס הסרט הזר באוסקר, אבל זכה בפרס הקולנוע הדני לסרט הטוב ביותר.

"מלחמה" כבר שריין לעצמו מקום כאחד מחמשת המועמדים הסופיים לאוסקר. את הסרט מוביל השחקן פילו אסבק, אחד מהאהובים והעסוקים בשחקני דנמרק, שהשנה חצה את הגבול אל הכרה בינלאומית כאשר הצטרף לקאסט של הסדרה הפופולרית ביותר בעולם "משחקי הכס". ב"מלחמה" המעולה אסבק מגלם מפקד צבאי הנאשם בפשעי מלחמה, והסרט עוקב אחר תהליך המשפט וההתמודדות שלו, בזמן שהוא מוכיח כמה דק הקו המוסרי תחת אש. כל זאת ללא פאתוס או דידקטיות ובעזרת הרבה אנושיות ורגש, המגובים בעשייה קולנועית חכמה ומשחק מעולה של כל המשתתפים.

ניקולס וינדינג רפן, הבמאי הדני הנוסף שסרטו החדש יפציע בירושלים, מפורסם הרבה יותר — שני סרטיו האחרונים הופצו גם בארץ, ובשנת 2011 זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן על הסרט "דרייב" בכיכובו של ריאן גוסלינג. רפן הוא אישיות יוצאת דופן, אפילו יחסית למדינה שהביאה לנו את הבמאי השנוי במחלוקת פון טרייר, שרפן מלכלך עליו כמעט בכל הזדמנות. את הקריירה שלו פתח בסרטי פשע מסוגננים ואלימים, שזכו להצלחה בינלאומית וסללו לו את הדרך לעבודה עם כוכבים גדולים כמו גוסלינג וקיאנו ריבס.

נקרופיליה וקניבלזם

שמו של סרטו האחרון הוא "דוגמניות ושדים", הפקה דנית־צרפתית דוברת אנגלית. מדובר באחד הסרטים הקיצוניים ביותר של הזמן האחרון, שטומן בחובו סצנות נקרופיליה לסביות וקניבליזם, וכולו סיפור על יופי שמשחית, על קנאה ועל נקמה. אחת מצלמות הקולנוע הטובות ביותר שעובדות כיום, נטשה בראייר, הרכיבה בשביל רפן אימג'ים שקשה לשכוח. בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, שם הוקרן הסרט לראשונה, זכה הסרט לתגובות שנעו משנאה יוקדת להתלהבות קיצונית.

רפן יוצר בסרטו עולם שנראה דומה לשלנו בהתחלה, אך צולל אל תשוקות נסתרות ויצרים אלימים. לינדהולם, לעומתו, ממקם את "מלחמה" בתוך מציאות מוכרת ולא מתפשרת, ומשתמש בריאליזם כדי לחקור את ההתנהגות האנושית במצבי לחץ. על אף השוני, המשותף לשני הסרטים הוא לא רק מולדת הבמאים, אלא העובדה שהם מהסרטים הטובים ביותר שיוקרנו בפסטיבל השנה.