אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"גייז זה דרמה" צילום: אביגיל עוזי

"גייז זה דרמה"

הסופרת לימור מויאל התאהבה בז'אנר ה־MM, רומנים בין גברים, שזוכה להצלחה אדירה בחו"ל. אחרי רב־מכר ראשון בשלוש שפות, היא מוציאה ספר נוסף

30.06.2016, 09:03 | מאיה נחום שחל

"תמיד ידעתי שיום אחד אכתוב ספר וחיכיתי להבשיל ושיהיה לי מה לכתוב", מספרת הסופרת לימור מויאל, חלוצת הז'אנר ה־MM (רומן בין גברים, מנ"ש) בספרות הישראלית. "בגיל 40 הרגשתי שאני מוכנה והלכתי על נושא של אהבה חד־מינית. בתור קוראת עברתי את כל הז'אנרים האפשריים עד שנקלעתי אליו. מי שמתחילה לקרוא את הספרים האלה, נשבית בקסמם וקשה מאוד לחזור לאחור. אני פריקית שבויה של הז’אנר שיש לו עוצמה על נשים".

מויאל (42), נשואה ואם לארבעה, מתמחה במסחר וקידום אלקטרוני, עובדת עם בעלה באיגוד הישראלי לקרב מגע ומתגוררת באזור. לדבריה, אחרי שקראה כ־200 כותרים של MM ולאור ההצלחה האדירה בחו"ל, החליטה שהיא חייבת להביא את הז'אנר לארץ. את ספרה הראשון "מרכבות באיילון" הוציאה באנגלית באמזון ותוך שבוע הוא הפך לרב־מכר. בהמשך יצא הספר גם בעברית בהוצאת גוונים, וכבר תורגם והופץ בצרפתית. "ידעתי שהקהל הישראלי פתוח וצמא לדברים חדשים והייתי המומה עד כמה, כי המהדורה הראשונה אזלה תוך פחות מחודשיים", מספרת מויאל.

ההצלחה של הספר הראשון הובילה אותה מיד להתיישב לכתוב את ספרה השני "הזיפים של לזרוס" שיצא החודש בהוצאת פנדורה. הספר מתאר מפגש בין ד”ר לארכיאולוגיה שמתחיל בחפירות כדי להוכיח את התזה שהמרד הגדול התחיל בקיסריה ולא בירושלים, לבין צלם דוקומנטרי, אב לילדה, שמתלווה אליו. המפגש האישי והמקצועי מוביל לסיפור אהבה סבוך מלווה בטלטלות.

הספר של לימור מויאל "הזיפים של לזרוס", צילום: אביגיל עוזי הספר של לימור מויאל "הזיפים של לזרוס" | צילום: אביגיל עוזי הספר של לימור מויאל "הזיפים של לזרוס", צילום: אביגיל עוזי

עשרות אלפי כותרים של MM רואים אור מדי שנה בארצות הברית כאשר המסה הקריטית של הקוראות והכותבות הן נשים. "רומן עוסק בדרמה ובהתרה, וכשעוסקים בעולם של גייז יש המון דרמה שמתחילה לפעמים מזה שהאדם לא מצליח לקבל את עצמו, הקונפליקט עם המשפחה והחברים והוויתורים שצריך לעשות. הקוראות אוהבות את זה ואומרות לי ‘יו, מה עשית לי?'. יש גם את ז’אנר ה־FF (רומן בין נשים) אבל יותר מעניין אותן לקרוא על גברים".

ואותך מעניין לכתוב על גברים?

“אני סטרייטית לגמרי אבל חושבת שיש לי חשיבה של גבר ויותר קל לי לכתוב לגברים. יש לפעמים בספרים של MM דמות אחת מאוד נשית ואחת מאוד גברית. אצלי הם שני גברים. אני רואה את העולם כמו גבר, מסתדרת הרבה יותר עם גברים מאשר עם נשים ופחות מבינה אותן. גם הנושאים שמעניינים אותי הם צבא, מלחמות, היסטוריה וארכיאולוגיה. בארץ המון הומואים קוראים את הספרים שלי ולא מאמינים שאישה כתבה את זה”.

לימור מויאל: "בארץ המון הומואים קוראים את הספרים שלי ולא מאמינים שאישה כתבה את זה. אני רואה את העולם כמו גבר", צילום: אביגיל עוזי לימור מויאל: "בארץ המון הומואים קוראים את הספרים שלי ולא מאמינים שאישה כתבה את זה. אני רואה את העולם כמו גבר" | צילום: אביגיל עוזי לימור מויאל: "בארץ המון הומואים קוראים את הספרים שלי ולא מאמינים שאישה כתבה את זה. אני רואה את העולם כמו גבר", צילום: אביגיל עוזי

מויאל מסתייגת מהגדרה של רומנטי־אירוטי ומדגישה שמדובר בפרוזה למבוגרים. "קטעי הסקס נמצאים שם כמקדם עלילה ואינם מוגשים בצורה וולגרית. להבדיל מספרי הראשון שהגשתי בצלופן כדי שיסתגלו לז'אנר, הפעם הורדתי את כל המעצורים ויש גם קוראות שעפו על זה. נוטים לחשוב שסקס של הומואים שונה משל סטרייטים אבל השאיפה בשניהם היא לאורגזמה הדדית ולא כל כך משנה הדרך".

מעבר לחיבור המיידי שהיה לה לז'אנר, חשוב למויאל לחולל שינוי. “אני מאמינה ששינוי יכול להיעשות דרך הרגש יותר מדרך הראש. אנשים כתבו לי שהם שינו את תפיסת העולם שלהם לגבי חד־מיניים והזכויות שמגיעות להם, הורים כתבו שבזכותי הם מבינים את הילד שלהם, וזה מדהים. ניאו הומופוביה זה דבר מכוער, כי לבוא ולהגיד ‘זה בסדר, שיעשו מה שהם רוצים’ זה הכי הומופובי בעולם וזה משהו שרציתי לשנות".

היו גם כאלה שהרימו גבה?

“אני שמחה וגאה ולא אכפת לי אם אנשים מרימים גבה. אני גרה במקום נורא נחמד שקוראים לו ‘I don’t give a fuck’ ולקח לי המון שנים להגיע לשם. רק שמגיעים למקום הזה באמת עושים מה שרוצים וזה כיף".

בימים אלה מויאל מתכננת את ספרה השלישי, שיהיה רומן היסטורי בשני חלקים על תקופת ההעפלה, ובמרכזו ניצול שואה שמגיע לארץ ונקלט בקיבוץ.

תגיות