נשיא לשכת רואי החשבון: "שכר רו"ח בחברות הציבוריות - ברמת מחירי הפסד"

"אני חושש מפני נטישת הדור הצעיר את תחום הביקורת הקלאסית בחברות ציבוריות. ישנה ירידה מתמדת בשכר טרחתו הריאלי של רואה החשבון בכלל ובחברות ציבוריות בפרט. שכר טרחת רואי החשבון בחברות אלו הינו כה נמוך עד שעל פי רוב מוגדר ברמת 'מחירי הפסד'". כך אמר נשיא לשכת רואי החשבון יזהר קנה, בכנס רואי החשבון באילת.

לדבריו "עובדה ידועה היא שהביקורת בחברות הציבוריות הולכת בכיוון של שחיקה בשכר הטרחה ומנגד קיימת רגולציה גוברת. הפועל היוצא הוא שלמרות שהיקף העבודה הגדל שכר הטרחה דווקא יורד. זוהי אינה רק הבעיה של רואי החשבון אלא סוגיה בעלת השפעות רוחב".

קנה מתריע כי "הגענו למצב פרדוקסלי לפיו בגופים שבהם הביקורת אינה מסוכנת בדר"כ כגון מלכ"רים שכר-הטרחה הינו הגבוה ביותר, בגופים פרטיים רביםשכר-טרחה נמוך יותר אם כי סביר, אך בחברות הציבוריות (למעט הדואליות) שכר-הטרחה הינו הפסדי. הגענו למצב לפיו שתי חברות 'זהות' - ציבורית ולא ציבורית – על פי רוב שכר-הטרחה בציבורית יהיה נמוך יותר, למרות הסיכון והמורכבות".

קנה התייחס לפרשיות האחרונות בהן הופנתה אצבע מאשימה כלפי רואי החשבון שלא עשו עבודתם נאמנה ואמר "מהיכרותי מקרוב אני יכול לציין כי מספר כתבי אישום שהוגשו בשנה האחרונה כנגד רואי חשבון באכיפה מנהלית גרמו למבוכה בקרב רואי החשבון העוסקים בביקורות חברות ציבוריות עקב אי הבנה של החלטות אכיפה אלה והן כשלעצמן משפיעות גם הן על רואי החשבון המבקרים בחברות הציבוריות להדיר את רגליהם מביקורת של חברות ציבוריות".

קנה תקף את הרשות לניירות ערך שאחראית על הביקורת ואמר "הרגולטור של רואי החשבון בכל הנוגע לחברות ציבוריות הוא הרשות לניירות ערך, היא איננה מבצעת את תפקידה במיוחד בנסיבות בהן אסורה התאגדות של משרדי רואי חשבון העוסקים בביקורת בחברות הציבוריות .מי שנפגע גם כמובן הינו ציבור המשתמשים בדוחות הכספיים אשר בסופו של דבר בנסיבות אלה יקבל עבודת ביקורת פחות טובה".

 

לפיד: "אפס השקעות בתעשיה ואף אחד לא מטפל בזה"

בכנס נאם ח"כ יאיר לפיד שאמר כי "אני רץ לראשות הממשלה כדי שישראל תהיה בעתיד מה שהייתה כבר בעבר: מדינה עוררת השראה. מדינה שמציבה בפני אזרחיה אתגרים גדולים ומובילה אותם להישגים גדולים. כדי שישראל תהיה המדינה שאנחנו רוצים בה, אנחנו צריכים קודם כל לחזור ולהאמין שזה אפשרי".

לפיד פרש תוכנית הכוללת 7 נקודות, 3 בתחום המדיני ביטחוני ו-4 בתחומים האזרחיים. בהיבט הכלכלי התייחס לפיד לצורך לבנות צמיחה מבוססת יצוא דרך תהליך מואץ של דה-רגולציה, שילוב חרדים וערבים בשוק העבודה ועוד. נקודה נסופת היא השקעה בחינוך ומדע והקמת מערך החינוך הטכנולוגי. 

לדבריו "מדינת ישראל נמצאת היום במצב של אפס השקעות בתעשייה. אפס. קווי ייצור נסגרים, עוברים למלזיה או לירדן, מפעלים חדשים לא מוקמים. מי מטפל בזה? מי ידאג לזה שהמגמה תתהפך? אנחנו צריכים פתרונות בחינוך לכיתה שבה לכל ילד יש סמארטפון שמחבר אותו לכל המידע העולמי. אנחנו זקוקים לברית מעודכנת עם ארה"ב חדשה, עסוקה יותר בעצמה, שאינה תלויה בנפט של המזרח התיכון. אנחנו צריכים להתמודד עם האתגרים שמציבות הרשתות החברתיות לדמוקרטיה הישראלית".

לפיד הוסיף כי "כשעשינו את התוכנית הלאומית לניצולי השואה - מיליארד שקל בתקופה כלכלית קשה, תרופות בחינם, להגיע לניצולים הביתה ולוודא שהם מטופלים - כל אחד מהעוסקים בנושא אמר לנו בהתחלה שזה בלתי אפשרי, עד שהתברר שזה אפשרי. שאם אתה מוכן להכנס לחדר ולהגיד, 'זה יקרה, כי יש פה מדינה, ולמדינה יש מחוייבות, ואני לא מוכן לשמוע שום אפשרות אחרת' אז מתברר שאנחנו כן יכולים. ראש הממשלה, השרים שלו, מכנסים מסיבות עתונאים, 'נתתי הוראה, נתתי הנחיה', ושום דבר לא קורה.

"בשנים האחרונות לישראל אין חזון כזה. היא איבדה אותו. יש רק משברים ותגובות. ככה זה מתנהל כבר קרוב לעשור. איבדנו את היכולת לייצר לעצמנו איסטרטגיית-על ולפעול לפיה.

"אין היום במערכת הפוליטית, בשום מקום, דיון אמיתי על העתיד. מה המקום שאליו אנחנו צריכים ללכת? מה אנחנו יכולים וצריכים להשיג? איפה אנחנו רוצים להיות עוד חמש שנים? כל רואה חשבון, כל אדם שיושב באולם הזה, אומר לעצמו ואומר לקליינטים שלו לתכנן קדימה. זה אבסורדי שהמדינה לא עושה זה. לא בזירה הביטחונית, לא בזירה הכלכלית-חברתית, לא בזירה הבינלאומית. בואו נגדיר איפה אנחנו רוצים להיות, ונלך לעבוד בזה.

"בין האזרח למדינה מתקיים חוזה. זה חוזה פשוט. החוזה אומר: 'אני אעבוד קשה, אשלם מסים, אתגייס לצבא. בתמורה, המדינה תגן על חיי, תתן לי בטחון אישי ובטחון סוציאלי, ותנהג בכסף שאני נותן לה ביראת כבוד'. האזרחים עומדים בחוזה, והמערכת הפוליטית לא. כשהכסף שלנו מחולק לפי לחצים פוליטיים במקום לפי מה שנכון ומה שהוגן, זו הפרת חוזה. 'שר בלי תיק' הוא הפרת חוזה. כשמכרזים מחולקים לא למי שמגיע לו, אלא למי שמחובר ומקושר, זו הפרת חוזה והפרת אמון. כשהפוליטיקאים הכי בכירים שלנו פועלים רק בשביל ההישרדות הפוליטית של עצמם ולא לטובת המדינה, זו הפרת חוזה בלתי נסלחת וזה משבר אמון".